אם יש דבר כזה "ג'אז מילניאלי", סביר להניח שג'יידי ודומי הם ההוגים שלו. או לכל הפחות הם מפתחיו העיקריים ונערי הפוסטר שלו. ג'יידי בק הטקסני אמנם רק בן 16, אבל מאחוריו כבר 4 שנות ניסיון בהפקה מוזיקלית, הופעות בניו יורק, לוס אנג'לס ואפילו משבצת בקונצרט מסיבת היומולדת של אריקה באדו. דומי (דומיטייל) דגאל הצרפתייה, שותפתו ליצירה, לא הרבה יותר מבוגרת ממנו (19), אבל כבר נמנית בקטגוריה האקסקלוסיבית של מוזיקאים שהספיקו עוד לפני גיל 19 לקבל חסות מ"יאמאהה", ללמוד בבית הספר למוזיקה הנחשב "בארקלי" במלגה נשיאותית, ועל הדרך להופיע גם עם שמות כמו ת'אנדרקאט, ג'ייסון פאלמר והראפר המנוח מאק מילר.
• מאיה ורטהיימר עושה שיימינג לאסף זמיר
• בחנו את עצמכם: מה לא קרה העשור?
• למה שחר חסון מוכר את אביו בזול?
דומי התחילה ללמוד בבארקלי ומיד הפכה לסנסציה בקמפוס וברשת, כשסרטונים שלה מנגנת הועלו לפייסבוק. אחד הטלפונים הראשונים שקיבלה בעקבות החשיפה ברשת החברתית היה מרוברט ״ספאט״ סירייט, המתופף של סנארקי פאפי (הרכב ג׳אז אינסטרומנטלי), שמאוד התלהב ממנה. בינואר 2018 הוא הציג אותה ב-NAMM שואו, השואו קייס הגדול ביותר בתעשיית המוזיקה האמריקאית. שם היא פגשה את ג׳יידי, שבעצמו הוא סוג של נער פלא.
חודש אחרי זה הוא הזמין אותה לדאלאס, שם הוא הופיע בקונצרט היומולדת של אריקה באדו. הם ניגנו במשך כמה ימים ולילות בלי הפסקה, בעיקר ג׳מג׳מו ביחד. אבל יותר חשוב - הוא לימד איתה להשתמש באינסטגרם! הם העלו כמה קטעי וידאו שלהם ביחד מנגנים, ובתוך שנה היא עברה מ-100 ל-50 אלף עוקבים.
הצירוף של שניהם יחד (רק ידידים, תודה ששאלתם) הוליד את ג'יידי ודומי – הבשורה הבאה בעולם הפיוצ'ר – סוניק ג'אז. ז'אנר נטול חוקים, בו הם מסנתזים בין ג'אז, אלקטרוניקה ומקצבים של היפ-הופ, כשמעליהם שוררת התחושה שאמנם הכל בשליטה אבל כל העסק גם יכול להתפרק לאלף כיוונים שונים בכל זמן נתון. חמושים בקוליות לא מתאמצת, ממקום מושבם בטקסס הם בעיקר משדרים קלילות וחוסר מאמץ. כאילו הכל בא להם די בקלות ובאופן טבעי (ואולי זה ממש כך). אפילו העובדה שהפכו ללחמנייה לוהטת בקרב שלל חברות תקליטים, מונח שבשלב זה אמור להיות זר למי שנולדו אחרי שנת 2000, נראית עבורם לא יותר מקטע נחמד. אחרי הכל, הם עצמן מבינים שעם כל הכבוד ללייבלים (וניכר שיש להם), מה שהביא אותם עד הלום היה ויראליות. ותודה לאלוהי האינסטגרם.
vfJams with JD Beck & DOMi
"אנחנו לא חושבים על זה יותר מדי. אנחנו מעלים דברים לאינסטגרם, אנשים מגיבים אליהם ואז הם הופכים לעוקבים", מסבירה דומי את שיטת העבודה, בהעדר הגדרה אחרת לזרימה היצירתית והשיווקית שהם חווים בלי מאמץ כמעט. "אחרי שהעלינו לרשת את הווידאו הראשון שלנו יחד, ראינו שאנשים אהבו אותו ונהיה עניין סביבו. אבל זה הרבה יותר מגניב כשמוזיקאים שאנחנו מכבדים או מעריכים, כמו אנדרסון פאאק למשל, התחילו להביע עניין. זה היה הרגע שאמרנו 'שיט....זה מטורף מה שקורה פה'.
"כשהתחלנו להקליט את האלבום שלנו וביקשו מאיתנו לקיים את המופעים הראשונים בחו"ל, הבנו שיש פה משהו", מנסה ג'יידי לאתר את הרגע הראשון בו הבין שפרץ את גבולות האינסטוש. "או כשראינו שאנשים ממש באים לראות אותנו מופיעים. זה היה מטורף לראות אנשים שעוצרים אותנו במקומות כמו סטארבקס או שדות תעופה. ואנחנו תמיד בגישה של 'חבר, אתה עוצר את הבן-אדם הלא נכון'. זה מוזר, כי זה אמור לקרות למפורסמים".
וזה עוד יותר לא מובן מאליו בז'אנר שלכם. פעם אפילו חובבי ג'אז לא היו הילדים המגניבים של השכונה.
דומי: "זה עדיין ככה! בניו יורק זה קצת שונה, אבל בדרך כלל באמריקה כולם עדיין אוהבים פופ או קאנטרי. התגובה של אנשים שלא מבינים במוזיקה עדיין נשארה 'או, אתה עושה ג'אז!'. זה מצחיק, יש בזה אלמנט של הפתעה. אני מרגישה שנולדתי עם זה, כי אבא שלי אהב ג'אז. אין לי מוזיקאים במשפחה אבל ההורים שלי אהבו להאזין לג'ון קולטריין ודברים כאלה. לא היה מי שילמד אותי מוזיקה בבית, אבל אבא שלי קנה לי מערכת תופים כשהייתי בת שנתיים. הוא לא ידע לנגן, אבל לקח את הזמן לגלות ולהבין איתי איך עושים את זה. הוא היה המורה שלי בלי לדעת לתופף, זה פסיכי. אבל זה הבית שגדלתי בו. ההורים שלנו לא מוזיקאים, אבל לאחי ולי יש שמיעה אבסולוטית ואבא שלי רצה שלא יהיו לנו עבודות רגילות. הוא ממש דחף אותנו שנסע להופיע בעולם".
ניכר שמר דגאל הצליח לגדל את הבת הנודדת שרצה. את שעטנז הסגנונות הנפיץ שלהם הולך הצמד להביא השבוע גם לארץ הקודש, כשביום חמישי הם יופיעו במחוזותינו במסגרת פסטיבל הג'אז בירושלים. מצד אחד זה "מטורף", לדבריהם (וכן, המילה הזו חוזרת לא אחת כאן) – ומצד שני לא שונה ממקומות אחרים בעולם, בעיקר כי הם עצמם מעידים שהם לא יודעים על ישראל יותר מדי.
"טכנית אנחנו לא יודעים כלום על ישראל. אנחנו רק יודעים שזו מדינה", מודה דומי. "לא גדלתי בבית עם טלוויזיה, אז לא ממש שמעתי על מה שקורה אצלכם. אני מתרגשת, אבל החלק היחיד שמפחיד אותי בביקור הוא הטיסה הארוכה. יש לי חבר שמאוד אוהב את ישראל והיה אצלכם בהרבה מסיבות בעיר הבירה תל אביב".
ירושלים היא עיר הבירה, אבל תל אביב מייצגת אותנו לא רע בכלל.
"מה המרחק ביניהם? בכלל זה כיף להגיע למקום שעוד לא היינו בו. עד עכשיו לא ביקרנו במזרח התיכון או באסיה".
מדברים עליכם במונחים של "ממציאים את הג'אז מחדש". זו חתיכת משקל לסחוב על כתפיים צעירות.
ג'יידי: "זו המחמאה החביבה עלי. אבל אני לא חושב שאנחנו מנסים להמציא מחדש מוזיקת ג'אז, אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים לעשות. אני חושב שהמטרה היא לא להישמע כמו משהו אחר. זה חלק משמעותי ממה שאנחנו, כי אנחנו קצת מוזרים. אבל זו מחמאה אדירה כי הכל נשמע קצת דומה עכשיו, אז זה מגניב להתחיל משהו חדש. אולי כשאתה אומר לאנשים שאנחנו עושים היפ-הופ, ג'אז וFאנק מהיר זה נשמע לאנשים מוזר, אבל אנחנו אומרים – אם אתה אוהב את זה אתה צריך ללכת על זה. אני גדלתי על הרבה דברים, גם סווינג ודברים רכים יותר. אבל לא באנו במודע ליצור משהו חדש. יש לנו השפעות והן ניכרות לאורך כל הדרך. אני מניח שבגלל זה הסאונד שלנו מוזר, אבל אני אוהב אותו כך".
דומי: "לכל דור יש ג'אז חדש, כולם מחדשים אותו. המשמעות של 'להמציא את הג'אז מחדש' היא שאנחנו פשוט ממשיכים אותו".
איך הייתם מתארים עבור מי שלא מכיר, את ההופעה שלכם?
"אנחנו חיים בחדר שלנו, מקליטים שירים, משחקים, צוחקים ובוכים....אז אנחנו פשוט מתכננים לעשות כיף ולהשמיע לאנשים מה שאנחנו עושים בחדר שלנו. אנחנו בדרך כלל עושים מה שאנחנו רוצים. לפעמים הולכים מהר, לפעמים לאט בלי שום סיבה, אבל אנחנו מנסים לעשות את זה מוזיקלי אם אנחנו יכולים. אנחנו רק רוצים לעשות כיף".
ג'יידי ודומי יופיעו ב-4 בדצמבר באולם התערוכה "אהבה חדשה" וב-5 באולם לאמנות אימפרסיוניסטית, במסגרת פסטיבל הג'אז בירושלים.
• הטיפ הענקי של נועה קירל ומרגי
• פרידה? בן זיני וטיילור מגיבים
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו