לא הרבה זוכים לחיות תחת הכותרת של "מייסדי ז'אנר", ועוד בחייהם להיות עדים להשפעה המשמעותית שהחידוש שלהם הביא לעולם.
המוזיקאי, המלחין, והמעבד מולאטו אסטטקה (75) הוא אחד מאותם אנשים. הוא נולד בעיר ג'ימה שבאתיופיה, ואת השכלתו המוזיקלית רכש בניו יורק, לונדון, ובוסטון כשעיקר עניינו היה לשלב ג'אז ומוזיקה לטינית, ביחד עם מוזיקה אתיופית מסורתית. מה שלימים הדביק לו את הכינוי אבי סגנון האתיו-ג'אז והפך אותו לאישיות משפיעה וחדשנית בתולדות המוזיקה האתיופית והעולמית.
בסוף השבוע האחרון הגיע מולאטו לשתי הופעות במסגרת פסטיבל הג'אז בת"א, וסחף קהל רחב, לאו דווקא מחובבי הז'אנר, שזכה לצפות בחוויה נדירה חוצה גבולות, ולהאזין ליוצר שכבר שנים משפיע רבות על עולם הג'אז בכלל, ועל זה הישראלי העכשווי בפרט.
הוא נחת עם הרכב מפואר, שבאופן לא צפוי לז'אנר כלל בתוכו גם נגנית צ'לו מדהימה. כשנכנסה המלודיה הראשונה של מחלקת כלי הנשיפה (סקסופון טנור, חצוצרה), הקהל כבר היה מרותק – וזה עוד לפני שמולאטו הפליא בסולו על הוויברופון המזוהה איתו כל כך. כשההרכב המשיך לשיר "yekermo sew", כנראה המוכר ביותר ברפרטואר המרשים של המוזיקאי, האווירה והקצב כבר כבשו גם את הצופים שלא נמנים על קהל המעריצים שלו. עבור חובבי הז'אנר, אפשר לומר בעדינות שלראות את מולאטו מבצע את השיר הזה בהופעה חיה כשהוא כבר בן 75, זה ממש כמו לצפות בזמן אמת בפיסת היסטוריה חיה וזכות לעבור חוויה שאולי לא תחזור על עצמה.
מה שפגע בחוויה הזאת באופן די ברור, הייתה בעיית הסאונד על הבמה. היה ניכר שמולאטו והנגנים נאבקו על מנת להגיע לתוצר המוזיקלי המהוקצע שאליו הם רגילים, והתקלות הטכניות השפיעו גם על האווירה באולם וגם על הדינמיקה בין חברי ההרכב על הבמה. לא פעם הייתה תחושה שחלק מהנגנים נאלצו לנגן שלא כטבעם, למשל כדי לאפשר לקהל לשמוע טוב יותר כלים שלא קיבלו טיפול סאונד הולם – וממש נבלעו בין שלל התפקידים ביצירה המורכבת שכללה בסך הכל שמונה נגנים. מולאטו עצמו השתדל להישאר קר רוח והיה נעים ומעניין. תוך שהוא עובר מנגינה על פסנתר בשיר אחד לסולו פרקשן מסקרן בשיר אחר, הוא סיפר מעט על הקטעים שנוגנו, וללא ספק התחבב על הקהל שרק רצה לשמוע עוד ממנו. אבל במהלך הנגינה היה קצת קשה להסתיר שהוא לא מרוצה מהתוצאה שהתקבלה בשל הקשיים הטכניים, ואף נראה מאוכזב.
למרות זאת, הקסם לא פג. מולאטו, בגילו המופלג, הפגין מנהיגות כריזמטית על הבמה תוך כדי הנגינה החלומית על הוויברפון המפורסם שלו, כשהוא מגובה בהרכב גדול של נגנים יוצאים מן הכלל. והמוזיקה שלהם, כמו העבירה את הקהל לאטמוספירה אחרת למשך שעה וחצי.
2010-2019 | מסכמים עשור:
• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור
• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"
• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
