הימים ימי קורונה, מרחק ובידוד אמנם, אבל קשה להגיד שרובנו מנצלים אותם לצרכי ריכוז והתקדמות ממשית בחיינו. זו לא ממש אשמתנו, אם ניקח בחשבון את התקיעות הפוליטית והקיפאון המדיני שאנחנו שרויים בו כבר תקופה ארוכה מדי. אבל כעת משעברנו לתפקד הלכה למעשה – בין קירות ביתנו, כאן נמתח הגבול האמיתי בין אלה שינצלו את הזמן כדי לחתור לגדולה ובין אלה מאיתנו שיעלו לאינסטגרם וידאו של אימוני הכושר הביתי שלהם. הבנו, אתם עושים ספורט גם תחת מצור. עכשיו תעשו שייקספיר ותנסו לכתוב יצירה כמו "המלך ליר" בזמן מגפה.
והוא לא היחיד. ההיסטוריה מספרת על לא מעט מוזיקאים שלצורך כתיבה או השלמת יצירתם הגדולה בחרו להתבודד הרחק מאדם ורעשים חיצוניים, במטרה לזקק ולדייק את האנרגיות היצירתיות שלהם – או לכל הפחות לא לקבל עוד ממים עבשים בוואטסאפ. הרד הוט צ'ילי פפרז הקליטו את "Blood, Sugar, Sex, Magic" באחוזה רדופת רוחות שהקוסם הארי הודיני גר בה פעם (לגבי הרוחות – מדובר בנתון מבוסס עדות של אנתוני קידיס, אבל לך תאמין לאדם ב-1991 היו לו יותר ריבועים בבטן מתאי מוח מתפקדים); בק הקליט את "Odelay" בחדרון קטנטן בבית של הדאסט בראת'רס; הפו פייטרז הקליטו יותר אלבומים בסטודיו 606 שממוקם במרתף הבית של דייב גרוהל, עד שהם כבר לא זוכרים איך זה לעבוד באולפן נורמלי (חוץ מהפעם ההיא שהם הקליטו אלבום בכל אולפן אפשרי בארצות הברית). אבל לא עליהם רצינו לספר היום.
לפניכם סיפורים של ארבעה אלבומים שנוצרו בתנאי בידוד מרצון, חלל מצומצם יחסית וכוונה של יוצריהם לצאת החוצה מהחשיכה עם משהו אייקוני ביד. ממש כמו התמונות שלכם באינסטגרם, משתכרים לבד בבית.
ברוס ספרינגסטין - "Nebraska"
ב-1982 החליט ברוס ספרינגסטין לייעל את תהליך הקלטת האלבום הבא שלו. בעוד שלושת אלבומיו האחרונים "Born to Run", "Darkness on the Edge of Town" ו"The River" היו הצלחות ענק שסימנו אותו כנסיך הרוק האמריקאי, הוא מצא כי האופן בו הוקלטו היה מסורבל וגבה ממנו יותר מדי טרחה וזמן יקר. "הבנתי שמה שתמיד לקח לי הכי הרבה זמן באולפן היה תהליך הכתיבה", הסביר בראיון למגזין ה"רולינג סטון" מאוחר יותר. "הייתי מגיע לאולפן ופשוט החומר לא היה מוכן, או שהוא לא היה מספיק טוב. הייתי מקליט במשך חודש, מצליח לסיים כמה דברים, חוזר הביתה וכותב שם עוד ואז חוזר לאולפן ומקליט במשך עוד חודש. זה לא היה יעיל במיוחד".
לצורך הקלטת אלבומו הבא החליט הבוס לכתוב ולהקליט את רובו מראש על טייפ רקורדר לא מתוחכם במיוחד, שעליו הקליט דמואים, גרסאות שלד של השירים שהתכוון לשכלל באולפן. למעשה הוא כתב את כל מילות השירים בביתו והקליט את עצמו שר מנגן על כלים כמו גיטרה אקוסטית וחשמלית, מפוחית, מנדולינה, תוף מרים וקלידים. אבל כשהקליטו הוא וחברי האי-סטריט בנד המלווים אותו את החומרים באולפן, הם מצאו שדווקא הגרסאות הביתיות נשמעות יותר טוב.
ספרינגסטין ושותפו להפקה מיק באלטין, הגיעו למסקנה שבשל העובדה שמדובר היה בחומרים אישיים במיוחד ובהתאם לאופיו של האלבום, שעסק באנשים קשיי יום שעמדו בפני אתגרים בחייהם האישיים, הם ראויים להפקה אקוסטית מינימליסטית יותר על פני צליל עשיר ובומבסטי. כלומר, הגרסאות העירומות המקוריות של השירים התאימו לאלבום קונספטואלית. התוצאה הייתה האלבום "נברסקה", קלאסיקת פולק ספרינגסטינית על-זמנית, שהוכיחה שיש ברוקר המחוספס יותר מדיסטורשן, תופים רועמים והמנוני אצטדיונים. "הקסטה בעצם הפכה לתקליט עצמו", סיפר ספרינגסטין. "זה מדהים, כי סתם הסתובבתי כשהיא בכיס שלי בלי קופסה במשך שבועיים, פשוט סוחב אותה עליי. בסופו של דבר הבנו ואמרנו לעצמנו 'זה בעצם האלבום'".
מנהלו של המוזיקאי, ג'ון לנדאו, טען בראיון שנים מאוחר יותר כי "הגרסה הנכונה של האלבום היא זו שיצאה החוצה", אבל מתופף האי סטריט בנד מקס ווינברג דווקא אמר בראיון מלפני עשור שהוא מצא את ההקלטות שלא יצאו לאור, שזכו בינתיים לשם "נברסקה החשמלית", לא פחות מ"רוצחות". אלה, אגב, לא שוחררו מעולם – או לפחות חלקן, שכן מספר שירים נכנסו דווקא לאלבום הבא של הזמר, "Born in the U.S.A". שם הם ללא ספק התאימו יותר לאופי החומרים.
בון איבר – "For Emma, Forever Ago"
קשה לחשוב על אלבום שעשה יותר עבור יוצרו מאשר זה של ג'סטין ורנון, או בשמו המוכר יותר אך מובן פחות – בון איבר. אם נסטה לרגע מהנושא, השם "בון איבר" הוא למעשה שכלול של המונח הצרפתי "Bon Hiver" שמשמעותו – "חורף טוב". אתם יודעים, כמו זה שחווינו השנה. כלומר, אם ב"טוב" הכוונה היא לעונת שיטפונות ויתר משקעים שיצאו משליטה, חירבו כל שעמד בדרכם והסתיימו עם נגיף מהשאול שימשיך איתנו ככל הנראה עד לקיץ.
אבל לענייננו. האגדה והאינטרנט מספרים שעקב שברון לב קשה מנשוא סגר עצמו ורנון בבקתה בוויסקונסין, אותה קל לדמיין בתור צריף עץ רעוע עם גג דולף וחרקים מכל פינה. זה לא לגמרי רחוק מהאמת, אבל למעשה מדובר בבקתת הציד של אביו, שממוקמת במרחק של כשעה מביתו. למקרה שתהיתם – כן, הייתה בה צנרת ביוב.
הוא ואביו היו מבלים מדי פעם סופי שבוע בבקתה המדוברת, שהייתה ממוקמת בתוך שטח כפרי אשר השתרע על פני 80 דונם וזכה על ידיהם לכינוי "האדמה" ("The Land"). ורנון הכיר את השטח היטב כבר מילדות, וראה בו מקום בו יוכל להתבודד הרחק מאדם, תשלומי חשבונות, רעשי תנועה ויתר חולות ציוויליזציה שעושות שפטים ביכולתו של אמן ליצור ללא הפרעות. קצת כמו הבחור מהסרט "Into the Wild", רק בלי כל הקטע של ההרג על ידי דוב (זהו לא באמת ספוילר, שכן מדובר בסרט מלפני 13 שנה. אם לא צפיתם בו עד עכשיו זה כנראה כבר לא יקרה).
ורנון סיפר שאביו היה מבקר אותו בבקתה מדי עשרה ימים ומספק לו צרכים בסיסיים כמו ביצים, גבינות ובירה, והוא בתמורה היה מבצע עבורו עבודות תחזוקה, עורם עצים ויתר אקטים שנהוג לעשות בבקתה. ג'סטין ידידנו בילה חורף קשה למדי כשהוא יושב לבדו בבקתה, שותה בירה וצופה בטלוויזיה. בין לבין הוא גם קם עם הזריחה בשל השתקפות של האור על השלג שהקיף אותו, נשאב אל סשני כתיבה באורך 14 יום, איבד את חוש הזמן וכתב את אחד מאלבומי הפרידה היפים והעצובים שנכתבו אי פעם, כזה שהפך אותו בתחילה לסנסציית אינדי בתקופה בה האינדי התאהב בפולק, ואחר כך לאמן מיינסטרימי מהסוג שזוכה בגראמי ומשפיע אמנותית על להקות כמו קולדפליי. או כמו שהוא מגדיר אותו – "ניצחון לשפיות שלי".
רדיוהד – "Ok Computer"
הבהרה: הקלטה ביתית אינה אומרת בהכרח שמדובר בדבר זול. כן, ישנם אלו שהקליטו אלבומי מופת באמצעים מינימליים, אבל לצידם ישנם גם כאלה שפשוט רצו להתרחק, לכתוב ולהקליט את החומרים המתהווים שלהם במקום מבודד עם אמצעים שנקנו בעשרות אלפי דולרים. כמו למשל החברים מרדיוהד, שאחרי הצלחת הענק של אלבומם "The Bends", קיבלו מהלייבל שלהם "פרלופון" סכום של מאה אלף פאונד לרכישת ציוד הקלטה. הציפייה של חברת התקליטים מהם, כפי סיפרו חברי ההרכב, הייתה להקליט אלבום המשך לזה שכבר הוכח כמצליח, ולהפוך את כל המעורבים בדבר למצליחים ועשירים יותר. אבל כמו שהייתם מצפים מחבורת ארטיסטים בריטים מוכשרים בטירוף אך יומרניים לעזאזל, הם החליטו לקחת את הכסף ולעשות בדיוק ההפך.
"הקונספט היחיד שהיה לנו לאלבום הוא שרצינו להקליט אותו הרחק מהעיר ובעצמנו", סיפר הגיטריסט ג'וני גרינווד. וכך היה: הלהקה דחתה כל הצעה להפקה חיצונית שהוצעה לה (פרט למפיק נייג'ל גודריץ' שכבר עבד איתם בעבר), וביולי 1996 החלו עבודה על האלבום במין מאורה שהסבו לכדי אולפן באוקספורדשייר. ההחלטה להקליט לבד אלבום התבררה כמלחיצה במיוחד, יצרה אופי עבודה לא רציף והביאה להמון תסכול בקרב חברי הלהקה.
אחרי שהחליטו שהחלל שבחרו לא מספק אותם או תורם לסביבת הקלטה בריאה במיוחד (לפי תום יורק, הסיבה לכך הייתה נעוצה לקרבת ה"מאורה" למקום מגוריהם של חברי ההרכב, כלומר – לא רחוק מספיק. גרינווד דווקא רצה יותר חדרים לאכול ולהתקלח בהם), יצאה הלהקה לסיבוב הופעות קצר. כאשר שבה ממנו, נכנסה להקליט באולפן אחר – הפעם באחוזה כפרית בסאמרסט, שהייתה שייכת לשחקנית ג'יין סימור. שינוי האווירה ותנאי המקום הפכו את הקלטת "Ok Computer" חלקים ונוחים יותר, או כמו שגרינווד תיאר אותם במילותיו - "זה כבר פחות הרגיש כמו ניסוי מעבדה, שזו בעצם התחושה שבדרך כלל יש באולפן הקלטות, ויותר כמו חבורה של אנשים שמקליטים את אלבומם הראשון יחד".
תנאי ההקלטה החדשים לא רק שהקלו מנטלית על חבורת המוזיקאים, אלא גם תרמו באופן מעשי: יורק וחבריו עשו שימוש בחדרים שונים של האחוזה, תוך ניצול האקוסטיקה השונה בכל אחד מהם. פינות שונות בבית, למשל גרם מדרגות מאבן, שימשו כאתרי הקלטות, והריחוק מהעיר איפשר לאנשי רדיוהד שעות עבודה נזילות ופחות שגרתיות. כ-80 אחוז משירי האלבום הוקלטו בסשנים חיים, לפחות כך מספר חבר ההרכב אד או'ברייאן (שממש עכשיו הכריז כי חלה בקורונה) ואת רוב ערוצי השירה שלו הקליט יורק בטייק אחד. העבודה על האלבום הסתיימה במספר לוקיישנים נוספים, ביניהם אולפני "אבי רואד" האגדיים, אבל מדובר בעיקר בפינישים ומיקסים סופיים.
הבחירה של רדיוהד להקליט את אלבומם הרביעי במקום ובקצב שלהם, תוך בחירה להתבודד במקום מרוחק ככל האפשר מהשפעות חיצוניות, הביאה לעולם כמה מהקלאסיקות הגדולות של ההרכב, ביניהן "Karma Police", "Lucky" ו"Paranoid Android". ככה זה כשאין אזעקות או הפתעות.
הרולינג סטונס – "Exile on Main Street"
לפעמים גם גלות היא סוג של בידוד. תשאלו את דרייפוס, או את חברי הרולינג סטונס, שבסוף שנות ה-60' אמנם כבר היו להקה סופר מצליחה עם חיבה עזה לנרקוטיקה והרס עצמי, אבל מי שבאמת הביס אותם לתקופה קצרה היו דווקא רשויות המס הבריטיות. חובות במיליונים של פאונדים הביאו להחלטה של חברי ההרכב לעזוב את שטח האי הבריטי, לטובת מעין גלות מרצון לשטחי צרפת, אשר בדרומה שכרו הגיטריסט קית' ריצ'ארדס ובת זוגו אניטה פלנברג אחוזה מרובת חדרים מהמאה ה-16, שבשלב מסוים שימשה גם את הגסטפו. שם גם החליטו הסטונס להקליט את אלבומם הבא, ומכיוון ש"Sticky Fingers" אלבומם האחרון הוקלט בבית הקיט של מיק ג'אגר בהמפשייר, קונספט האולפן הנייד לא היה זר להם במיוחד.
תקופת הקלטת האלבום הייתה כאוטית, כפי שהייתם מצפים מלהקת הרוק הגדולה והפרועה ביותר בעולם באותם ימים. ג'אגר נהנה באותה התקופה מחיי הבוהמה הצרפתיים ובעיקר מכמויות ההרואין שהיא סיפקה לו ולריצ'ארדס, מגדולי חזירי הסמים שידע הרוקנ'רול. סשנים ליליים ארוכים הפגישו בין מוזיקה, הוללות וטמפרטורות קיץ גבוהות במיוחד. גודל החלל וכמות החדרים במקום זימנו לאחוזה אורחים שעושים חשק להיות גרגר אבקה על השולחן של ריצ'ארדס, ביניהם ג'ון לנון ומשורר הביט וויליאם ס. בורוז. כל זה הביא לאופי הקלטה שלקרוא לו "משוחרר" יחטא למושג הדיוק בערך כמו לתאר את נגיף הקורונה כצינון קל, וגם לאקלקטיות סגנונית ברוח האלבום.
בעוד חלקים ממנו הושלמו והקלטו במקומות אחרים, עיקר אופיו של "גלות ברחוב הראשי" עוצב בסשנים המבולגנים והפרועים באחוזה ההיא. כשיצא האלבום הוא זכה לביקורות סותרות ונתפס במשך תקופה כשנוי במחלוקת ולא קוהרנטי במיוחד, עד ששנים אחר כך מבקרים מסוימים החליטו לראות בו כעבודתה השלמה והטובה ביותר של הלהקה, מה שמוכיח רשמית שממרחק הזמן כל טרללת זוכה לעדנה, גם כזו שיצרה חבורה של מוזיקאים צעירים, עשירים ושקועים בחובות שאוהבים להישבר יחד בחלל אחד.
• "מנותקת מהמציאות": הרשת נגד גל גדות
• ליאור שליין שילם מכספו את משכורות העובדים
• כך הפך YNWA להמנון הקורונה בעולם
• האם דיסני חזו את משבר הקורונה?
• שירי מימון הפרה את כללי הסגר והותקפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו