איפשהו במהלך הראיון עם צ'ארלי לייטנינג, הבמאי של הדוקו "כמו שזה היה" (יום ראשון, 12 ביולי בשעה 22:00 ב-yes דוקו, ב-yes VOD וב-STINGTV) המביא את סיפור הקאמבק של ליאם גאלגר מלהקת אואזיס, הוא מתנצל שהוא צריך לענות לווטסאפ שהגיע זה עתה מגיבור הסרט. אני מציע לחזור אליו ושנדבר אחר כך, אבל הוא מסתפק בשליחת הודעה קצרה. מכאן מתחילה שיחה של שעה שלמה עם אחד מבמאי הדוקו-מוזיקה הפעילים בעולם כיום, שנמצא כמובן אף הוא בבידוד חברתי בביתו המרוחק שעה נסיעה מלונדון, וזה אולי מה שהוביל לשיחה הכנה והפתוחה עמו.
הקאמבק אותו מלווה לייטנינג התרחש לפני כשלוש שנים, בשנת 2017. גלאגר נגע בפיסגה כסולן להקת אואזיס בשנות ה-90. הוא ואחיו נואל שיתפו פעולה במשך 18 שנה עד שהלהקה התפרקה, ואז מצא עצמו ליאם מנודה, ללא כסף (התמלוגים הגיעו אל אחיו שכתב את שירי הלהקה), מכור לאלכוהול וסמים, סובל מדיכאון ומסובך במאבקי גירושין קשים. אך מתוך המשבר העמוק, בעזרת עזרה מאחיו הגדול פול ומהמנהלת האישית שלו מימי, הוא הצליח לברוא את עצמו מחדש ב-2017 עם קריירת סולו עצמאית ואלבום הסולו הראשון שלו. בשנת 2020 אמור היה על פי השמועות להתבצע קאמבק של הלהקה, אבל הוא כמובן כבר לא יקרה. ועם זאת במהלך הסרט הבמאי לא מתחמק משאלות על הנושא, לאחר שהוא זוכה לאפשרות להיכנס לבית הילדות של האחים ביום של ההופעה של ליאם.
"לגמרי! ואני אפילו לא כפיתי את עצמי, אבל הוא פתאום אמר לי 'בוא נעלה לחדר ילדות שלי', ונתן את המונולוג שלו. שאלתי אותו בתמימות על האפשרות שיחזור לשתף פעולה עם אחיו, והוא נתן תשובות שמראות עד כמה הוא נעלב ממנו לאורך השנים".
אתה חושב שנזכה לראות אותם על אותה במה יום אחד?
"הם צריכים קודם כל להשלים ביניהם כדי שתהיה להם אפשרות לעלות על במה ביחד ולהופיע. אני חושב שליאם הבין במהלך הסרט שהוא נתן חשיבות גדולה לנואל כי הוא זה שכתב את השירים והלחין אותם, ולטענתו זה מה שעשה את העניין בלהקה. אבל ההצלחה המטורפת של אואזיס היא לא רק בזכות השירים, אלא גם באופן שבו ליאם וההתנהגות שלו כסולן תרמו לה. יש לזה חשיבות שווה בדיוק כמו לכתיבת השיר, האופן שבו ליאם הביא את הסטאריות שלו".
רוב הזמן נראה שהוא מתאר את עצמו כ'אל רוק', עם כל הפוזה.
"אני חושב שאנשים לא מעריכים מספיק כמה הוא עובד קשה וכמה מוסר העבודה שלו גבוה. וכן, על אף שזה כאילו פוזה, זה מי שהוא באמת. זו הדרך בה הוא חי, זו הדרך בה אואזיס חיו. אבל בסוף הוא בסך הכל רוצה לעשות את מה שהוא הכי אוהב בעולם וזה לשיר. והא ממש מפחד שזה ייגמר אם הוא לא יעבוד קשה, הוא באמת לא לוקח את זה כמובן מאליו".
"כשהגענו לצלם ביום של ההופעה במנצ'סטר, הייתי בתחנת רכבת והיו שם חבר'ה בני 18-19 עם כובעי 'באקט' ומשקפי שמש עגולים. הסתכלתי עליהם ואמרתי לעצמי 'פאק, זה אני לפני 20 שנה'. פתאם הבנתי כמה הקאמבק שלו בעצם כל כך גדול".
• ליאם גלאגר: "חייזרים הם מלאכים"
• עשור לפירוק: האם אואזיס תתאחד?
• אואזיס: הסוף?
איך היה לעבוד עם ליאם?
"אני חושב שיש להיכרות המוקדמת שלי עם ליאם יתרון, אנחנו שנינו ממנצ'סטר. ועם זאת, רק כאשר התחלתי לצלם איתו פתאום הבנתי איזה סרט יש לי ביד. זה לא התחיל ככה. בהתחלה צילמתי כל הזמן רק קצת, ואז דיברתי עם המפיקים ואמרתי להם 'אתם חייבים לתת לי להמשיך לצלם'. ועם זאת, אני חושב שהסוד לכל במאי דוקומנטרי שעובד עם מגה כוכבים שכאלה, הוא לדעת מתי לא לצלם. מתי פשוט להוריד את המצלמה. זה חשוב גם לתוצאה הסופית, אבל גם לאמון שלך עם האמן שאתה מלווה לאורך זמן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
