בתחילת השבוע, בעמוד האינסטגרם Mizrahitpage המוקדש - כמשתמע משמו, למוזיקה ישראלית מזרחית, עלה סרטון שלכל הפחות מעורר תהיה. דקל וקנין, מי שבתקשורת אוהבים לכנות בכינויים שנעים בין "ילד פלא" ל"נער ברכות", שר את שירו "סוף עונה" מתוך בריכה ביתית במסגרת מסיבה פרטית, מוקף קהל שחוגג את הקיץ. על אלמנט הריחוק החברתי אין באמת טעם להתעכב בתיאור הווידאו (ספוילר: הוא אינו נוכח בשום צורה), אבל אפשר לתת לנוכחים שם טיפ או שניים על הריחוק הנדרש בין מיקרופון ומערכת הגברה לבין ידיים רטובות ממים, אם כי מדובר בשיעור שהיית מצפה מבני העשרים פלוס פלוס שרוקדים מסביב לדקל (14), חוגגים ומניפים ידיים, להבין בעצמם.
• להיט בימי קורונה: דקל וקנין כוכב
View this post on Instagram
בסרטון אחר מופיע אותו זמיר צעיר, כשהוא רוקד באקסטזה לצלילי מוזיקת טראנס עם מבלים נוספים, גם הפעם כאלה שנראים מבוגרים ממנו בהרבה. חלקם מתכופפים במהלך הריקוד כדי להשוות לגובהו, תוך זעקת שמו אל מול פניו. האם גם לכם יצא אי פעם תוך כדי ריקוד במסיבה לצעוק את שמו ושם משפחתו של הרוקד מולכם בטירוף? כנראה שלא. כל העסק מרגיש קצת כמו חבורת אנשים בוגרים, לפחות במונחי שנתון לידה, שמחזיקים אדם צעיר לצרכי אטרקציה בידורית, כמו קוסם או ליצן במסיבת יום הולדת לילדי גן. גם אם וקנין עצמו נראה משולהב למדי בין צלילי המוזיקה ואולי האופוריה המתחזקת את צעדיו על רחבת הדשא, משהו בתמונה הזאת מרגיש קצת לא נעים.
View this post on Instagram
שבועיים לפני כן שחרר דקל את שירו החדש "תארזי את עצמך" בליווי קליפ שגם בו, מה אתם יודעים, מעורבת מסיבת בריכה ביתית. במן מהלך של מציאות מחקה אמנות מחקה מציאות וטובלת בכלור, בקליפ נראה דקל חוגג בחברת גברים שנראים כפול מגילו (לפחות) שמוצגים לצורך העלילה כחבריו הלגיטימיים לכל דבר. גם אם נניח בצד את מילות השיר התמוהות ("תארזי את עצמך ולכי להורים, כי בזמן האחרון את רק הורסת רגעים, את חיה של מריבות את מתנהגת כמו ילדה, בגלל התסביכים שלך בסוף אני עוד אשאר כיתה"), הקליפ מכיל כל קלישאת שופוני מצ'ואית גברית אפשרית. ממכוניות ספורט ועד כמויות של אלכוהול, המצולמות לרקע כוכב הקליפ, שבינו ובין האפשרות החוקית לצרוך אותם או לנהוג בהן מפרידות כמה שנים.
אם נלך עוד כמה שבועות אחורה, שוב נמצא את דקל בכותרות, הפעם בשל פרידה עסקית מתוקשרת מ"ליאם הפקות", חברת ההפקות של אייל גולן, שהחתימה אותו על חוזה לכמה פרויקטים לטענתם, רק חודשיים לפני כן. זו הייתה פרידה מכובדת, אף אחד מהצדדים לא הוציא את הכביסה המלוכלכת בתקשורת, אבל הקשר עצמו היה קצר מספיק בכדי לעורר שאלות. בתווך היו גם הצלחות דוגמת קמפיין לגלידות וחיקוי ב"ארץ נהדרת", כי כידוע - סממן חשוב בתרבות הפופולרית להיות מושא חיקוי, הוא להיות מספיק מוכר בכדי להצדיק חיקוי. אבל עם כל הכבוד לקרטיבים, דווקא פרסומים מחודש מאי שעסקו בהופעה של הנער המזמר וברכה ששיגר בשיר בין יריבים מוכרים מעולם הפשע, תפסו יותר כותרות. לא בדיוק סוג הפרסום החיובי שהניבה תעשיית הברכות הקטנה ושובת הלב שגלגל וקנין זמן קצר קודם לכן. ההורים, מצדם, טענו שמדובר בטעות.
• הילד של כולם: מנצלים את דקל וקנין?
• אמו של דקל וקנין מגיבה לסערת הסרטון
• ברכה מיוחדת מדקל לקוראי "ישראל היום"
ברור שהעידן הנוכחי בכל הנוגע למוזיקה ותרבות פופולרית מקדש הצלחה בגיל צעיר, ג'סטין ביבר ומיילי סיירוס בחו"ל, או עדי ביטי ונועה קירל בארץ, דוגמאות בודדות מבין רבות. האחרונה, אגב, מנוהלת למופת, לוותה (לפחות בשלביה הראשונים של הקריירה שלה) באביה שעמד לצדה בכל הופעה או אירוח, וניכר שהיתה בה הבגרות והפקחות לנווט את עצמה למקומות בהם ערך המותג שלה רק ילך וישביח.
קירל היא דוגמה מצוינת לאפשרות שלא כל קריירה שמתחילה בגיל צעיר סופה להסתיים בהתמוטטות עצבים פומבית וקריסה נפשית, אבל זה בהחלט יכול לקרות ובמיוחד בקרב ילדים כוכבים. מבלי להטיל ספק בכישרונו המוזיקלי של דקל (שאכן קיים, גם אם הוא עוד לא משויף מספיק בשלב זה בכדי להציגו לראווה) - נראה שמשהו כאן מנוהל לא ממש נכון ועלול להסתיים מאוד לא טוב.
בפרק זמן של כחמישה חודשים הפך וקנין מאושיית אינסטגרם מזמרת לכדי תופעה תרבותית, שהונצחה בראיונות טלוויזיוניים, סטיקרים ומטבעות לשון. ינון מגל חותם רבים מציוציו בטוויטר ב-"אוהב, דקל", ובפייסבוק של לא מעט אנשים הבדיחה "יום גשום כבר סוף עונה" הופיעה בסטטוסים אודות הגשם שהמשיך לרדת כאן גם אל תוך כניסת האביב. לא מעט בזכות הקורונה, הפך וקנין לדמות מוכרת בכל בית - עם שיר אחד וגימיק מוצלח.
חודשים עברו, גל שני הגיע, ונדמה שבכל הנוגע להתנהלות אישית ותקשורתית - מדובר באירוע מתגלגל של תכנון לקוי ואולי שיקול דעת בעייתי. יכול להיות שהרצון לראות את הילד המוכשר פורץ והופך לסופרסטאר, מהסוג שמצטרף לפאנל שופטים בתכניות ריאליטי, גובר על ההיגיון? יכול להיות שבמקרה הנוכחי, ילד הפלא עוד לא בשל לאור הזרקורים? כמה ילדים אתם מכירים שמצאו את עצמם בכותרות ובסרטוני וידאו ברמות משתנות של בעייתיות, עוד לפני שהגיעו לגיל חוקי ללימודי רישיון נהיגה? אפילו ג'סטין ביבר חיכה קצת עם השערוריות, בין פאזת הילדון שיודע לשיר לפאזת המתבגר המורד.
ניכר שלוקנין ליווי הורי תומך ואוהב, אבל יתכן שאין הוריו בקיאים מספיק בעולם התרבות וברזי התקשורת כדי להבין שבשלב זה, עם גברים מבוגרים שרוקדים סביבו משל היה אטרקציה קרקסית, הפלא הולך ונשאר רק הילד.
יכול להיות שוקנין יגדל ויהפוך לשם גדול בזמר הים-תיכוני, הרבה אחרי שגימיק הגיל יתפוגג. כרגע החשש של כותב שורות אלה, ועל פי לא מעט תגובות ברשת כנראה של עוד רבים, מתבטא בנבואה מושכלת: ריאיון שער באחד ממוספי התרבות, בעוד שבע שנים. וקנין ידבר שם על התהילה, על הזמנים הקשים וההתנהלות התקשורתית הבעייתית שהיו מנת חלקו בגיל צעיר מדי. הצלקות יקבלו ביטוי בפרומו שיעיר את כל המדינה, בצילום של דקל הגבר מסתכל על דמותו הצעירה רוקדת במסיבת בריכה ודמעה גולשת על לחיו. "עכשיו הוא חוזר עם אלבום חדש", ייכתב שם, "בוגר יותר, מפוכח יותר, רוצה לדבר אל הלב שלכם". הכותרת לכתבה המרעישה, "יום גשום", כבר נכתבה. נותר רק לקוות שלא מאוחר מדי לדקל ולצוות המקיף אותו לשים את היום הגשום מאחור ולפתוח עונה חדשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו