התקופה שהורידה את המסך על עולם התרבות גרמה לאמנים לחשב מסלול מחדש. רמי קלינשטיין הצליח לגלות את המקום היוצר ולהופיע במופעים מקוונים או בסלון ביתם של אנשים, אבל לתת במופע את כל כולו, כאילו היה בקיסריה. השבוע שחרר לאוויר העולם ולתחנות הרדיו את "היי את", סינגל חדש שכתב, הלחין והפיק, שנכתב על אהבה מהעבר שטמונה בה גם תחושת פספוס והחמצה.
"אם היו שואלים אותי לפני שנה וחצי אם העבודה שלי, הופעה מול קהל, יכולה להיות מסוכנת לציבור, הייתי צוחק", הוא אומר בחיוך, "העבודה שלי תמיד היתה בקו הראשון, בכל מלחמה, בכל מבצע, במקלטים בצפון, במקלטים בדרום, בקיבוצים, באינתיפאדה, תמיד, ופתאום יש כאן מלחמה ואני גם לא חיוני וגם מסוכן לציבור, אז ברור שזה דורש יציאה מהקופסה, מהקלידים (צוחק), חשיבה מחודשת. הזמנים האלה בבתים הם זמנים טובים, אני לא משתגע כשאני בתוך הבית, עם המשפחה. אני איש משפחה, ויש לי אולפן בבית אז אני לא מנותק מהיצירה".
לא פשוט להופיע מול מצלמות, מול אולם ריק או בזום.
"יש רק דרך אחת לעשות את זה, בלב שלם, ולהבין גם שאנחנו בתוך אבולוציה וכל הזמן הולכים קדימה. אם בעוד 20 שנה יהיו הרבה הופעות, בלי קשר למגיפות, שבהן מגיע אמן גדול לאולם שיש בו אולי 2,000איש במקום 80 אלף אבל המצלמות מסודרות ככה ש-100 מיליון אנשים יראו את המופע - אל תופתעי. הדברים הולכים באמת לשם. הקורונה גם קידמה כל מיני דברים, גם שיחות הזום לא דומות למה שהיו לפניה. אז אני כן מופיע בזום. אם אתה כל הזמן מלין על זה ורע לך עם זה ככה זה גם ייצא, אז עדיף ללכת עם זה. בינתיים אני מופיע במקומות פרטיים, הכל לפי התו הסגול, המרחק המותר ומספר האנשים. הופעתי גם בבתי אבות, וגם שם למדתי, בכל יום אתה לומד משהו. כאן אתה לומד להופיע בלי תאורה וסאונד ואתה רואה את כל האנשים, וכל הרעיון הוא לגרום למצב שלא רק אתה תרגיש נוח אלא גם הם".
החלטת להוציא שיר על אהבה.
"כן, השיר הוא לא ביוגרפי ונורא חשוב לי כשאני שומע שיר שאוכל לקחת אותו לתוך החיים שלי. אם שיר הוא טוב, כל אחד יכול לנכס אותו לעצמו בתוך חייו. אני לא אוהב לדבר על השירים ומרגיש שהכל כבר נאמר בכתיבה שלי, והאינטרפרטציה תהיה טובה באמת אם זה יגיע לאנשים וייגע בהם".
זו סנונית ראשונה מתוך אלבום חדש או שאתה מאלה שוויתרו על קונספט של אלבום?
"היום כשאנחנו מדברים על אלבום אני חושב שצריך להיות משהו כל כך מיוחד וקונספטואלי, בלי קשר לזה שאני לא יודע כמה היום זה שיווקי".
באופן כללי נשמעים כעס ותסכול בקרב אנשי עולם התרבות על כך שנדחקו לתחתית סולם העדיפויות של מקבלי ההחלטות.
"אני את הכעס שלי ביטאתי בהפגנות שהשתתפתי בהן, והייתי רוצה היום, במקום למחזר את הכעס הזה, להתמקד בזה שאני רואה איזה אור בקצה המנהרה בעקבות החיסונים. אני לא יכול לתקן את כל העולם, ואני בטח לא אתן צל"ש למנהיגות שלנו כאן, אבל אני רוצה להאמין ולקוות שבקיץ הזה - ושוב, בלי הרבה עזרה של מוסדות התרבות או של הממשלה - לאט-לאט נקום על הרגליים והלוואי שנחזור לאולמות ולהופעות".
הלוואי. ואם כבר הופעות, רגע לפני הקורונה היה מתוכנן להתקיים מופע שלך ושל ריטה, אחד המופעים המסקרנים במוזיקה הישראלית.
"הדבר הזה הוא לגמרי בהמתנה לחיים הנורמטיביים של האנשים ושל המופעים. אנחנו רק מחכים שהאולמות ייפתחו ושלא יהיו עוד תווים סגולים, ואנשים פשוט יבואו ונופיע. גם המופע הזה יקרה".
