"דרך המוזיקה נחשפים לשואה"

כבר תשע שנים שהפסנתרן עמית ויינר עוסק במלחינים יהודים שנספו בשואה • היום, לכבוד יום השואה הבינלאומי, הוא ינגן בקונצרט מקוון, שישודר באתר של האו"ם, יצירות של מלחינים אלה

צילום: דליה דסיאטניק // "בגטו לא היה מה לאכול, אבל היתה תזמורת". ויינר

כבר תשע שנים שהפסנתרן עמית ויינר עוסק במוזיקה של מלחינים יהודים שנספו בשואה. זה התחיל ב־2012, אז יצר קונצרט בשם "מוזיקה בגיא צלמוות", שבו נוגנו יצירות של מלחינים כמו גדעון קליין, מרדכי גבירטיג, פאבל האס, ארווין שולהוף, ויקטור אולמן ואילזה ובר. היום, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יתקיים הקונצרט באופן מקוון כחלק מאירוע של שגרירות ישראל בז'נבה והאו"ם, והוא ישודר לייב באתר האו"ם ב־13:00 (שעון ישראל).

"יזמתי את הפרויקט הזה בשיתוף יד ושם והאקדמיה למוזיקה בירושלים ב־2012", מספר ויינר. "זה התחיל בכמה קונצרטים מלווים בהסברים על המלחינים שהתקיימו ביד ושם בירולשים. ב־2016 התחלתי לעבוד עם משרד החוץ ועם שגרירויות ברחבי העולם. אני עוזר להם לארגן קונצרטים סביב המוזיקה הזאת, ונוסע לנגן במדינות שונות עם מוזיקאים מקומיים. השנה, בגלל הקורונה האירוע הוא וירטואלי בשיתוף האו"ם. חשבנו מה אפשר לעשות, הרי אני לא יכול לטוס לשם לקונצרט, אז הכנו שלושה קטעי וידאו עם זמרת וכנרת ישראלית, כשאני על הפסנתר. המוזיקה היא של מלחינים שנרצחו בשואה. אחרי שהקטעים ישודרו, אני אספר על הפרויקט ועל המוזיקה". האירוע יכלול גם נאומים של מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, ושל שגרירת ישראל בז'נבה, מירב איילון שחר. 

בשנים האחרונות קיים ויינר את הקונצרטים הללו בסינגפור, בסין, בנפאל, בתאילנד, במיאנמר, בטאיוואן ובווייטנאם, שם ניגן עם מוזיקאים מקומיים. בקונצרטים לומד הקהל על ההיסטוריה של התרבות היהודית באירופה בתקופת השואה, ועל מאמציהם של היהודים במחנות הריכוז ובגטאות לשמר חיי תרבות פעילים כנגד כל הסיכויים.

"במזרח אסיה לא יודעים הרבה על השואה". ויינר בקונצרט בסינגפור
"במזרח אסיה לא יודעים הרבה על השואה". ויינר בקונצרט בסינגפור
"הקהלים במזרח אסיה כמעט לא יודעים כלום על השואה", אומר ויינר, "ועצם זה שהם נחשפים לעניין הזה של השואה דרך המוזיקה - מאוד מרגש. אני חושב שמוזיקה נוגעת ישר ברגשות, בלי התיווך של מילים. זה נכנס ישר ללב. אני מדבר עם הקהל על המלחינים השונים, המוכר בהם הוא מרדכי גבירטיג, שגם היה משורר. הוא כתב את המילים והלחן של 'העיירה בוערת'. 

"בכל מקום שאני מגיע אליו, השגרירות המקומית עוזרת לי למצוא מוזיקאים מקומיים שינגנו איתי בקונצרט. אני שולח להם את היצירות ואנחנו עושים חזרות. אחרי הנגינה אני מסביר לקהל את הקונטקסט ואת המשמעות של היצירות, וגם נותן רקע כללי על השואה". 

לדברי ויינר, "אצל היהודים המוזיקה תמיד היתה משהו חזק, עוד לפני השואה, וזה המשיך גם בתנאים האלה הבלתי אפשריים של הגטאות. בכל גטו בפולין היתה תזמורת סמפונית. הרבה פעמים לא היה מה לאכול אבל היתה תזמורת. במחנות ההשמדה למוזיקה היה לפעמים תפקיד מזעזע, כמו תזמורת באושוויץ שבעצם ניגנה כדי שלא ישמעו את הצעקות שעלו מתאי הגזים".  טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר