אמש (רביעי) נערך גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון", בו זכתה המתמודדת יובל רפאל - שתייצג את ישראל באירוויזיון 2025 שייערך בשוויץ במאי הקרוב.
"היא הייתה בתופת והביאה בכל תוכנית את כל הרגש ואת כל היופי שלה", סיפר השופט רן דנקר ל"ישראל היום" על יובל רפאל בערב הגמר. "היא הייתה באו"ם, היא נאמה. היא הייתה בסיטואציות כל כך יותר מורכבות מהאירוויזיון. היא תעשה את זה כמו גדולה", סיפר השופט עדן חסון.
"יש להם כבר כמויות מטורפות של חומר מהזמן שעשיתי הסברה בדיוק שם (שוויץ), גם אם הם לא רוצים שאני אספר את זה באירוויזיון. ואם כן, אז אנחנו נעשה סיעור מוחות איך אנחנו מביאים את זה בצורה הכי טובה שיש. בעיניי פשוט לדבר מהלב והכי אותנטי שאפשר", סיפרה רפאל עצמה אמש ל"ישראל היום".
באשר לבחירת השיר, לרפאל יש כיוון ברור, "משהו בסגנון הבלדה שנורא נוגע בלבבות, ומבחינת לבוש - אוהבת את הבדים הנשפכים הנזרקים. זה לוקח אותי למסיבות טבע שאני כל כך אוהבת", ובכך בעצם גם הזכירה את פסטיבל הנובה".
כידוע, רפאל היא ניצולה של טבח מסיבת הנובה - עליו סיפרה גם בתוכנית. בראיון ל"שישבת" עוד בטרם הזכייה, סיפרה רפאל: "החלטתי שאני לא הולכת לחיות עם פוסט־טראומה. אני לא רוצה להגיע למצב שהדחקתי את מה שקרה ושזה יפגוש אותי בסיבוב במהלך החיים. רציתי שמישהו שמבין בטראומה יבוא ויגיד לי מה אני יכולה לעשות כדי לרפא את עצמי".
במהלך הראיון עם "ישראל היום", סיפרה יובל על הרגע בו התחילה להבין עם מה היא מתמודדת. "ישבנו בשקט במיגונית וברגע אחד התחלנו לשמוע יריות. אנשים שעמדו קרוב לפתח שלה וראו את מה שקורה בחוץ התחילו לצעוק 'זה צה"ל, זה צה"ל!' ואמרתי לאבא שלי בטלפון 'או, יופי, הצבא הגיע לטפל במצב'. שתי שניות אחר כך מתחילים לדבר על פצוע מחוץ למיגונית. כולם השתתקו, ושנייה אחר כך נכנסו מחבלים לתוך המיגונית והתחילו לרסס את כל מי שהיה בתוכה".
כשנשאלה אם ייצוג ישראל באירוויזיון מול גלים של רוע ושנאה עלול להיות טריגרי עבורה, היא ענתה: "אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי השנה הוא שאני לא יכולה לחשוב על 'מה אם'. חד־משמעית, יכול להיות שיהיה לי התקף חרדה. כן, יכול להיות שהטראומה של 7 באוקטובר תצוף שם. הכל יכול לקרות. אבל אני לא יכולה למנוע מעצמי דברים בגלל ה'מה אם'. יש פחד, והוא תמיד יהיה, לא משנה לאן אני אפנה".
על אתגר האירוויזיון סיפרה: "אין מה לעשות, תמיד יהיו כאלה שיכחישו את הסיפור שלנו. זו עוד סיבה שבגללה אנחנו חייבים לעמוד שם. אני רוצה לשנות את הדעה שלהם. בגלל כל מה שעברתי בא לי לעמוד נגד הבוז הזה. אם הם רוצים להכחיש את מה שהיה - זה הרבה יותר נוח להם אם לא נהיה להם מול הפרצוף. לא בא לי להגיד שזה צ'יפס, כי זה ממש לא, אבל בא לי לעמוד בזה. זה לא מרתיע אותי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו