לרוב הוצאה של הקלטות ישנות ומאותגרות איכותית להאזנה לקהל הרחב היא אקט שנעשה לאחר מותו של אמן.
מעריצים של אמנים שהלכו לעולמם מוקדם מדי, כמו קורט קוביין, פרינס או ענבל פרלמוטר, כדוגמאות מיידיות, זוכים בזכותן לקבל עוד ממאגר היצירה של המוזיקאים האהובים עליהם, ומוכנים להתפשר בשל כך על איכות הסאונד (גם אם היא עברה תהליך שיפוץ) או על בוסריות רעיונית.
המקרה של יובל מנדלסון וההקלטות הישנות שמצא ושקובצו להן (לאחר טיפול טכני מסור של המוזיקאי רם אוריון), באלבום "דגנרט במקלט", מעט שונה. בעיקר משום שאותו דגנרט מוקלט למעשה עודנו חי ובועט. עבורו מדובר בקפסולת זמן ובדרישת שלום למי שהיה בגיל 18, לאחר שסיים את בית הספר ובאמצעים דלים הקליט פרץ יצירתי שחווה טרום ובימיה הראשונים של להקתו שייגעצ. פרץ יצירה שגם הוא מודה שכנראה לא יחווה עוד כמוהו.
"נכון שהרבה פעמים אלבומים כאלה יוצאים פוסט־מורטם, כשהאמן איננו ומפשפשים בעיזבונו", אומר מנדלסון, אחרי סוף שבוע שבו השמיע את השירים לקהל במקלט המקורי ברמת גן שבו הוקלטו. "אבל באמת שהשירים כל כך נאים בעיניי, אז אין סיבה לחכות למותי, שאני לא יודע מתי הוא יגיע. בינתיים, בעודי בחיים ומרגיש טוב, חשבתי שזו תהיה איוולת לא להוציא אותם".
איך בעצם הגעת להקליט במקלט בבניין של בית הוריך?
"זה היה לפני הזמן של האולפנים הביתיים עם תוכנות הקיו־בייס. אני טכנופוב די גדול, לא מבין בזה כלום, וג'נגו מכר לי את מכשיר הפור טראק שהקלטתי איתו את השירים האלה, בלא יותר מאלף שקלים. לדעתי זו העסקה הכי טובה שאני עשיתי והכי גרועה שהוא עשה בחייו, כי הייתי משלם לו לפחות אלפיים על הדבר הזה.
"המכניקה שלו די פשוטה - הכנסתי לתוכו קסטות ולמדתי להסתדר עם מגבלות הפורמט. וזה פתח לי שפע של רעיונות וכיוונים לשירים, כשאני חולש שם על כל הפונקציות ומקליט את עצמי מנגן קלידים, גיטרה, בס ושירה. זה מין 'וואן מאן שואו' שלי".
זה לא מובן מאליו שההקלטות שרדו, בהתחשב בעובדה שהן הוקלטו על מה שקראנו לו קסטות.
"בסך הכל הן ישבו בארגז במקום שמשמש את אמא שלי גם היום במתקפת טילים, לשם היא יורדת, אז יש שם כל מיני ציוד שנשמר היטב. אבל באמת כשרם ואני התחלנו להאזין למה שמוקלט עליהן, ראינו שיש כל מיני פרוצדורות שצריך לעשות, אם אנחנו רוצים שקהל רחב יוכל להאזין להן. אבל גם אמרנו לעצמנו שאנחנו רוצים לחגוג את כל הפגמים הקטנים וצירופי המקרים.
"יש באלבום גם קטעים אקראיים, נניח של אחותי מנגנת בפסנתר או של אבא שלי חוזר מהעבודה, אמא מכינה משהו לאכול ואני מזמזם ושר לעצמי בזמן שברקע שומעים מהטלוויזיה את התוכנית 'חידושים והמצאות'. השתמשנו בהם כאתנחתה בין השירים".
השם שנתת ליצירה המלאה מדבר בעד עצמו.
"ידעתי שהמילה 'מקלט' תופיע בכותרת וחיפשתי מילה שתחרוז. 'דגנרט' היא מילה שכבר לא משתמשים בה. אבא שלי היה משתמש בה, אומר 'חנטריש'. גם 'שייגעצ' היא מילה כזו".
"חלק משמעותי מהתהליך"
איפה ההקלטות מאז פוגשות אותך היום?
"הרגשתי שהדיסקוגרפיה שלי לא יכולה להיות שלמה בלי להפנות זרקור לקלטות האלה, על טייפ ארבעת הערוצים, כי הן היו חלק מאוד משמעותי מהתהליך שלי כאדם כותב, מקליט, מנגן ומבצע.
"יש שם משהו די נא, משהו שיש ביהלומים לא מלוטשים. נכון, אנשים מתעדנים כאשר הם מתבגרים והופכים להיות קצת יותר אלגנטיים. כשאתה ילד אתה צועק חזק, זה קיים בשיר 'ניו יורק־רפיח'. מין צעקה גדולה".
יובל מנדלסון יופיע ב־25 בינואר ב"שוקרי" בחיפה, וב־29 בחודש ב"המפעל" בירושלים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו