ג'ימבו ג'יי שרד את 7 באוקטובר וחושף: "אני לא מסוגל לבצע את השיר הזה"

שנה חלפה מאז "אה וואו", אלבומו של ג'ימבו ג'יי, שנכתב בביתו בקיבוץ אור הנר שבעוטף עזה לפני 7 באוקטובר.

זהו אלבום שנכתב לפני היום שבו הוא מצא את עצמו נמלט מאזור מלחמה עם אשתו ושתי בנותיו אחרי שעות בממ"ד - אלבום שהפך בדיעבד לנבואת זעם, עם שירים שעוסקים במלחמה שפורצת, בפסטיבל מוזיקה שמתבטל, ובצורך לתווך לילדים את המציאות הביטחונית ביישובי העוטף.

היום הוא מוציא לאוויר העולם אלבום חדש בשם "עדיין חי בגדול", אלבום הופעה שעליו עבד במשך כשנה בזמן המלחמה, שהפך למופע שמח עם תזמורת הרחוב הירושלמית ועם מקהלת העפרוני - בימים עצובים שהתקיימו בצל הודעות "הותר לפרסום" וחטופים שעדיין מוחזקים בשבי.

ביום הראשון לחזרות, ג'ימבו ג'יי (עומר הברון) חזר לביתו שבעוטף עזה אחרי שמונה חודשי פינוי. כעת הוא מספר על האלבום החדש, שיושק בשתי הופעות בבארבי ב־4-3 במארס, שבהן יופיע עם התזמורת ועם המקהלה.

"האלבום 'אה וואו' היה מוכן לפני המלחמה ויצא אחריה, כשהייתי מפונה בהרצליה, אצל אחותי. היתה תחושה שהוא חייב לצאת, כי הוא דיבר ונכתב על עוטף עזה, והמציאות פגשה אותו בצורה מעניינת", הוא מספר.

"אחרי שהוא יצא היתה תחושה שרוצים להופיע איתו, אבל בימים של תחילת המלחמה תרבות בכלל לא היתה על הפרק. אני חושב שעד עכשיו יש איזו שאלה מהו בכלל המקום של אירועים שמחים, במציאות שבה דווקא ראוי שיהיה יותר מאבק.

"עדיין קשה לי הדיכוטומיה הקיצונית הזאת בין חדשות רעות לבין כל אירוע משמח שבא אחריהן, אם זה לצרוך תרבות במוזיאון ואם זה לצפות בטלוויזיה רגע אחרי 'הותר לפרסום'.

"האלבום עצמו הוקדש לחבר שלנו גיא אילוז ז"ל, שעדיין נמצא בשבי חמאס, וכשהקדשתי לו את האלבום לא דמיינתי ששנה אחרי זה עדיין נהיה בלי גיא ושהוא עדיין יהיה בשבי. מבחינתנו, 98 החטופים והחטופות שעדיין נמצאים שם הם הדבר הכי משמעותי שצריך להדהד ולדבר עליו.

"לא ממש הבנתי מה אני אמור לעשות. אני מפונה מהבית - לחזור לנגן? לשמחתי, המנהל שלי לקח ממני את האחריות של איך לתרגם את האלבום להופעה וסגר עם התזמורת ועם המקהלה, והתחלנו לנגן את השירים מהאלבום, ועוד כמה שירים שבחרנו מהרפרטואר הכללי. זה היה תהליך מעניין בשבילי מבחינה אמנותית, משהו להתעסק בו שהוא לא רק השכול והקושי.

"שם האלבום הוא משפט ששמעתי בסופר בשדרות, כשמישהו נשאל מה שלומו והוא ענה 'עדיין חי בגדול'. לא ידעתי מה הסיפור של האיש. הוא אמר אותו בקלילות, אבל זה נראה מלווה בצער - והמשפט תפס אותי".

מציאות לא פשוטה

במאי האחרון עומר ומשפחתו חזרו לביתם בעוטף, למציאות שעדיין רחוקה מלהיות בטוחה ורגועה. "אשתי, אני ושתי הבנות שלנו, בנות 3 ושנה וקצת, חזרנו לבית שלנו, שלא נפגע. היו כמה בתים שנפגעו מטילים, אבל לאור הנר יש סיפור גבורה של כיתת כוננות, והוא היה מהקיבוצים הראשונים שיכלו לחזור אליהם".

זה לא פשוט לקבל החלטה לחזור כשעדיין מתרחשת מלחמה.

"יש משהו מאוד אנושי בלחזור הביתה. יש סיפורים מהשואה על אנשים שחזרו הביתה גם כשידעו שהבית לא קיים. זה משהו שהיינו חייבים לעצמנו, בקטע הכי אנושי שיש. בעל כורחנו היינו בתל אביב חצי שנה, ונזכרנו שרצינו לגדל את הילדות שלנו במקום קרוב לטבע, בקהילה, דברים שיותר מתאימים לנו.

"כרגע המציאות פה לא פשוטה, אבל אנחנו נשארים פה, וכמובן העיניים הרבה יותר פקוחות. מעניין אותנו לראות איך המציאות עומדת להשתנות. בינתיים, לאנשים פה יש סדקים בקירות מרוב שהבתים רועדים".

לצד המוזיקה שלו, ג'ימבו ג'יי נגע לא מעט בעולם המשחק. הוא יצר יחד עם עמית אולמן את "העיר הזאת", אופרת ראפ שהפכה לסרט קולנוע, ולאחרונה גם שיחק בסדרה של כאן חינוכית "הסדרתיים". "שיחקתי בתיאטרון המון שנים עד שנזכרתי שאני רוצה להיות מוזיקאי, אבל מדי פעם כשיש פרויקט שמשלב משחק עם מוזיקה - אני הולך על זה".

השנה הזאת גם העניקה פרשנות מחודשת לטקסטים ישנים. איפה זה פוגש אותך?

"את השיר שלי 'עזבנו את תל אביב', מהאלבום הראשון, אני לא מסוגל לשיר. השיר מספר את סיפור המעבר שלנו לעוטף עזה, ואני ממש מדבר בתמימות של משחקי מילים על האפשרות שייצאו מחבלים ממנהרות ויהרגו אותנו, בעיבוד רגאיי שמח. זה לא היה נראה כמו תרחיש ריאלי כשכתבתי את זה".