קובי אפללו חושף: "קרה לי משהו ביני לבין עצמי"

בשנות ה־70 הפרועות, שנות הזוהר של פסטיבלי הזמר, המוזיקה הישראלית והמועדונים, קובי אפללו היה רק פעוט - אך זה לא מונע ממנו היום להתרפק בנוסטלגיה על השנים ההן.

כעת אפללו חוזר לשנות ה־70 עם סיבוב הופעות ארצי חדש בניחוח של פעם, ומוציא את "מתנה ללב" - סינגל חדש שהלחין וכתב שיוצא היום לאוויר העולם, אחרי שהסינגל הקודם, "לפעמים", שיר הנושא של הסרט "מזל חתולה", שרף את המצעדים. גם הפעם הוא משתף פעולה עם סאבו וגורפי, שהפיקו אותו מוזיקלית.

הסינגל יראה אור במיני־אלבום החדש של אפללו, שייצא בחודש הבא במקביל להשקת סיבוב ההופעות החדש שלו "קובי אפללו והתגזירים - סיבוב מועדונים", באווירה של מועדוני שנות ה־70. אירוע ההשקה של סיבוב ההופעות יתקיים במעמד חתימה על פוסטרים ב"האוזן השלישית" ב־7 במארס, ובהמשך אפללו יופיע בזאפה תל אביב ב־19 במארס, בגריי יהוד ב־20 במארס ובזאפה חיפה ב־26 במארס.

"כשהייתי בערך בן 10 היתה לנו את מדורת השבט. זו היתה תקופה שבה שמענו את מה שההורים שלנו שמעו, צרכנו מאותו המקור. צפינו בערוץ 1, 'סיבה למסיבה','זהו זה!'. בבית שמענו מאבנר גדסי ועד כוורת, מדקלון ועד יהודית רביץ. היה גיוון, וזה היה מקסים", מספר אפללו.

"הקולות הגדולים של הסבנטיז והרוק הישן שאני אהבתי היו קולות נעימים - דיפ פרפל, פיק פלויד, לד זפלין. הם שרו יפה, זמרים עם גרון. החיבור שלי לתקופה תמיד היה שם. אני אדם מאוד נוסטלגי, ואני זוכר את הילדות שלנו במושב חוסן כחוויה מהממת, לצד הקושי והקטיושות".

הסיבוב הזה בעצם נולד במקרה.

"ממש במקרה. שרתי את שיר הנושא של 'מזל חתולה', הסרט של חנן סביון וגיא עמיר, ו'כיכבתי בו' - הם בנו דמות סביב השם שלי בלי שאשתתף. זה היה קצת מקריפ", הוא צוחק. "בסרט כל הזמן מתעסקים ב'מי רצח את קובי אפללו, לא הזמר'.

"את שיר הנושא ששרתי כתבו והלחינו סאבו וגורפי, מפיקים שאני אוהב כבר שנים. רציתי לעבוד איתם שוב, ועלה הרעיון שנעשה אי.פי. יש לנו כבר שבעה שירים שכתבתי והלחנתי, והם נתנו להם אינטרפרטציות מגניבות עם סאונד גיטרות של צ'רצ'יל. יש גם שיר אחד שהוא יותר חאפלה בגוונים של צלילי הכרם, שפוגש את זוהר ארגוב של פעם. חיפשנו את הסאונד הכיפי והנקי שיחזיר אותנו הביתה, לתקופה שבה חיפשנו זהות והכל היה מותר".

אתה מדבר על חזרה הביתה לתקופה תמימה של מדורת השבט, בזמן שאנחנו נמצאים באחת התקופות הקשות שידענו והחברה מפולגת.

"הפילוג שאת מתארת קיים בפאנלים בתקשורת, וגם בדור הקודם שתקוע בריב הזה - אבל יש פה דור חדש ומדהים שאני נפגש איתו בשנה האחרונה, של חיילים ומילואימניקים, אנשים עם כיפה ועם פאות שעומדים ליד אנשים עם שיער צבוע ופירסינגים, והם מוכנים למות זה בשביל זה. יש אחוות לוחמים וכור היתוך, ולא מעניין אותם הפילוג. לפי השיחות שלי איתם, הם רוצים עתיד אחר".

מספיק לראות מה קורה עם חוק הגיוס כדי להבין שזה לא כזה פשוט.

"יש לי הרבה מאוד חברים חרדים שרוצים להתגייס ולהיות חלק מהמדינה. לפי החוויה שלי, יש פה דור צעיר וחדש שרוצה משהו אחר. נפגשתי עם בחור בן 32, אב לארבעה, שמתנדב בזק"א ועושה את הדבר הכי קשה שיש - לאסוף גופות. הוא אמר לי 'הייתי מתגייס מחר, אבל הצבא לא רוצה אותי כי אני אב לארבעה והסטטוס שלי לא מתאים'. צריך לפגוש גם את הקולות האלה.

"יש לי חברים שחזרו בתשובה שהפשרה בינם לבין עצמם היא להתנדב בזק"א. לא יוצא לי לצפות הרבה בטלוויזיה, אז אני לא נחשף לפיצוצים ולקרבות שיש בפאנלים, וגם אם אני נחשף - אני מעדיף להעביר ערוץ. אני מכיר אנשים שנהרגו, אנשים שההורים שלהם נרצחו. מאז 7 באוקטובר התפיסה שלי השתנתה, התבגרתי ואני מסתכל על דברים אחרת".

"אני במקום אחר"

מה זה אומר?

"קרה לי משהו ביני לבין עצמי. הרבה פעמים הייתי מתעסק במה יגידו, איך יגיבו - עכשיו אני במקום אחר. אני לא יודע אם זה קשור ל־7 באוקטובר ולהבנה שהחיים נזילים וזמניים, אבל עכשיו, אם אני מרגיש שאני לא מוערך - אני מתנהל כאילו זה לא קיים".

אחד הפוסטים שהעלית פעם היה נגד הטקסטים הרדודים של השירים החדשים והזילות של השפה העברית. היום כבר לא תכתוב את זה?

"אם משהו יקפוץ לי אני לגמרי אכתוב, ואם ארגיש שמשהו משחית את האוזניים ועושה רע - לקלל בשירים, למשל, שאני חושב שזה לא מגניב - אני אגיד. פעם היה לי חשוב שכולם יאהבו אותי ואת השירים שלי, והיום פחות. אולי זה כי התבגרתי. היום, מי שלא מעריך אותי ולא רוצה לתת צ'אנס לאהוב את השירים שלי - מבחינתי אין לו בכלל מקום בעולם שלי".