שי צברי חושף בכאב: "גיליתי מולי את אשתו של אחד החטופים ממררת בבכי"

10 שנים חלפו מאז שיצא "שחרית", אלבומו פורץ הדרך של שי צברי, שהיה מחלוצי הז'אנר האינדי המזרחי והביא קול חדש למוזיקה הישראלית.

את חגיגת העשור לאלבום הראשון שלו יציין צברי במופע גדול וחגיגי ב־13 בפברואר במועדון רידינג 3, שבו יארח את ברי סחרוף - סוג של סגירת מעגל לאחר שהיה במשך שנים זמר הליווי שלו.

"'שחרית' בא אחרי תקופה ארוכה של ניסיונות למצוא את הקול שלי", מספר צברי. "הייתי מאוד מבוגר, בן 39, והרגע הזה שבו הבנתי שמתחיל להתגבש איזה קול, שאני מצליח לשמוע בעולם את מה שאני שומע בראש, היה מרגש ממש. זה קרה המון בזכות אסף תלמודי, שהפיק איתי את האלבום וניהל מוזיקלית את ההופעות, ובזכות הלהקה המדהימה שלנו.

"לפעמים הייתי מדמיין איך דברים יישמעו, ובחזרה זה היה נשמע פי ארבעה או חמישה ממה שיכולתי לדמיין. אלה היו רגעים מדהימים של גילוי, של מפגשים עם הקהל ושל גילויים על עצמי. זה היה ממש רגע מרגש בחיים שלי שחיכיתי לו המון זמן".

ואיך אתה הולך לציין את זה? מה יהיה במופע?

"זה בעצם קודם כל לחזור אחורה ולהגיד תודה על הדבר הזה, על הרגע הזה. תודה לאנשים שעשו איתי את המסע וליוו אותי בשנים הראשונות של הקריירה שלי. רגע של להתעמק בדברים שפחות עושים ביום־יום. אני מאמין, מהיכרותי את הנפשות הפועלות, שזה לא יישאר בדיוק אותו הדבר, מעצם זה ששתי הלהקות יהיו, גם הלהקה שמנגנת איתי עכשיו וגם נבחרת הגרוב תצטרף. וכמובן נארח את ברי סחרוף שליווה את הרגעים האלה מקרוב ועזר ותמך".

היית זמר הליווי של סחרוף, בהופעות ובאלבומים, כ־12 שנים. איך זה מרגיש עכשיו כשאתה מארח אותו?

"לפני כמה שבועות התארחתי בהופעה של ברי בתיאטרון ירושלים, והרגע הזה שבו עליתי לבמה היה פשוט מדהים, זה היה כמו לחזור הביתה בהרבה מובנים. אני שמח מאוד שאני יכול לחזור לפעמים לשתף איתו פעולה, כבר כאמן עצמאי ולא כזמר ליווי. זה מרגיש מאוד קרוב ופשוט ונעים, ובעיקר מאוד אוהב. וגם אהובה עוזרי, שהיתה חלק ממש משמעותי מהמסע שלנו אז, אני מאמין שנמצא רגע להיזכר בה ולהזכיר אותה.

"היא ממש היתה איתנו בשלוש השנים הראשונות של העבודה על האלבום ובמסע ההופעות שליווה את האלבום הראשון. החוסר שלה מורגש גם היום ואנחנו מאוד מתגעגעים אליה".

"עובד על חומרים חדשים"

בשנה האחרונה המוזיקה הפכה לסוג של ריפוי. עד כמה הרגשת את זה?

"מאוד. במלחמה הזאת המוזיקה ממש משמעותית, בפרט מוזיקה ישראלית, שהיא כל כך ברורה היום הרבה יותר. להיות זמר בישראל כיום זה להיות חלק משמעותי של הבנייה והתיקון של החברה פה. זה לא משנה מה הדעות הפוליטיות שלך - אנשים מבינים שהמוזיקה היא גורם מחבר ומאחד ומנחם. ראינו את זה גם בתחילת המלחמה כשכל האמנים יצאו להופיע, כולם פשוט התנדבו, והיה ברור לכולם שזה חלק מהתרומה של כל אחד ואחת מאיתנו. אם זה ללכת לבקר פצועים, לשיר בעצרות, בטקסי זיכרון, באזכרות או בהלוויות, לא עלינו.

"אותי באופן אישי זה מחבר לשורשים שלי - אני חושב על סבתא שלי ז"ל שהיתה מקוננת בהלוויות ושרה בחתונות. הדבר הזה הוא מעגלי, כמעט בכל פעם שאני מופיע ברגע שהוא עצוב, כמו אזכרה, הלוויה או שבעה, וזה קרה לא מעט בשנה האחרונה, אני מבקש מהאנשים שאני פוגש שיום אחד, כשתהיה להם שמחה, שיתקשרו גם אז. אני מקווה שאוכל לשמח אותם, ואני שואב מזה הרבה נחמה. לצערי זה עוד לא קרה, אבל אני בטוח שזה יקרה, הכל עוד נורא טרי.

"אני מוצא המון נחמה במפגשים. כשאני מגיע לשבעה זה אולי תובעני פיזית ונפשית, אבל אתה פוגש את ארץ ישראל היפה באמת, אנשים מכל הארץ, שבאים לפעמים גם אם הם לא משפחה ולא מכירים. אותי זה מאוד מחזק ומנחם בתקופה הזאת, לדעת שיש כזאת ערבות הדדית בעם שלנו".

המלחמה והתקופה הזאת יבואו לידי ביטוי ביצירה העתידית שלך? יש עבודה על חומרים חדשים?

"אני עובד על חומרים חדשים, לחלקם יש קשר ישיר למלחמה. אני עובד על אלבום, לא מוותר על הקונספט, העולם כולו אומר שעכשיו זה הזמן לאלבומים, ואני מאמין באלבומים. חוץ מזה, יש את התופעה הזאת שמתרחשת בשנה האחרונה, שכל דבר שכבר היה נטען במשמעות אחרת.

"יש לי שיר עם המשפט 'תראי אותי, אני אבוד בלב מדבר', ובחודשים הראשונים של המלחמה כששרתי אותו היתה לי התמונה של האנשים שרצים בנובה. או השיר עם המשפט 'הושט לי היד אחי שלי', שפתאום מקבל משמעות, ו'אנא אנא אהובה חזרי אלי' - שרתי את זה באחת ההופעות וגיליתי מולי את אשתו של אחד החטופים ממררת בבכי".