40 שנה אחרי, אמני בריטניה ואירלנד ממשיכים לשאול את העולם אם הרעבים באפריקה יודעים שכריסמס הגיע - ומפצירים בנו לתרום להם. ב-1984 כתבו המוזיקאים בוב גלדוף ומידג' יור (סולן להקת אולטראווקס) את המנון הפופ האיקוני "Do They Know It’s Christmas?", שבו השתתפו כל התותחים הכבדים של אותה תקופה, במסגרת הקולקטיב Band Aid.
כולם שמו את האגו בצד, הרכיבו את האוזניות הסופר-גדולות שלהם והחזיקו אותן צמוד לראש כדי שתבינו שהם רציניים: מבונו עד בוי ג'ורג', מג'ורג' מייקל עד סטינג, מבננהרמה עד דוראן דוראן, מפיל קולינס (בתופים) עד פול יאנג, ומדיוויד בואי עד פול מקרטני שאמנם לא שרו, אבל הקליטו מסרים אישיים על הבי-סייד של הסינגל - ההתגייסות היתה מרשימה.
השיר הפך, כצפוי, להצלחה מסחררת. הוא כבש את המקום הראשון במצעדים של 14 מדינות (אבל לא בארה"ב, שם הסתפק במקום ה-13 בלבד) ומכר ברחבי העולם יותר מ-11 מיליון עותקים. גלדוף, שהיה הפנים של הפרויקט, הצליח לגייס כשמונה מיליון ליש"ט, שנתרמו לקורבנות הרעב באתיופיה באמצע שנות השמונים - והעולם הרוויח להיט מרגש ומפגש צמרת מוזיקלי חסר תקדים.
אבל גלדוף לא עצר שם. ב-1985 הוא ויור הרימו את מופע הצדקה הבינלאומי "Live Aid", שהשיא שלו התרחש באצטדיון וומבלי שבלונדון, וצירף לחגיגה גם את פרדי מרקיורי ושמות נוספים שלא השתתפו בהקלטה המקורית. מאז ועד היום הקלטות חדשות של "Do They Know It’s Christmas" הפכו למסורת, ומדי כמה שנים גלדוף מגייס את האמנים הבולטים של התקופה לביצוע השיר, מעדכן את העיבוד שלו ומשנה כמה שורות כך שיתאימו לתקופה.
ב-1989 היו אלה קיילי מינוג, ג'ייסון דונובן, ג'ימי סומרוויל, קליף ריצ'ארד ואחרים שנתנו את קולם לפרויקט "Band Aid II" (הביצוע הכי פחות מוכר ונוצץ של הלהיט); ב-2004, אחרי הפסקה של 15 שנים, הגיע "Band Aid 20" שאותו קידמו, בין היתר, כריס מרטין, דיידו, רובי וויליאמס, דיזי רסקל, באסטד, השוגבייבז ונציגים של סנואו פטרול, קין וטראוויס (אחרי כמה מילות פתיחה של מדונה); ואילו "Band Aid 30" הושק ב-2014 עם וואן דיירקשן, ריטה אורה, אד שירן, סיל ושינייד אוקונור בחזית. דרך אגב, בונו הוא האמן היחיד ששר בכל שלוש הגרסאות ה"ראשיות" של השיר (לא כולל זו מ-1989). עד היום, גייס מיזם Band Aid על כל גלגוליו יותר מ-150 מיליון ליש"ט למען אפריקה.
השנה, לעומת זאת, החליט גלדוף לעשות משהו שונה. הוא לא הרים טלפון לאמנים הבריטים הצעירים של היום (ולבונו) לטובת "Band Aid 40", אלא יצר את "הרמיקס האולטימטיבי" של השיר, שמשלב קולות מכל הגרסאות הקודמות ובעצם יוצר "דואטים" שמעולם לא נשמעו עד היום, כמו ג'ורג' מייקל המנוח לצד הארי סטיילס ובונו הצעיר לצד בונו המבוגר - כאילו כולם שרים יחד באותו אולפן ממש, כל אחד ושניות התהילה הספורות שלו. השיר הושק היום (25 בנובמבר) בשירותי הסטרימינג, וקליפ מעודכן וגם גרסאות פיזיות יגיעו בקרוב.
הבעיה היא שלא כולם מרוצים מהמיזם, שלטענתם איבד מהרלוונטיות שלו. אד שירן, למשל, הביע לאחרונה מורת רוח כשגדלוף השתמש בהקלטה הישנה שלו לטובת הגרסה החדשה, אמר שאיש לא ביקש ממנו רשות והבהיר שהוא היה "מסרב בנימוס" אם אכן היו פונים אליו. "אחרי עשור אני מבין שהנרטיב השתנה", הסביר שירן וביסס את דבריו על אמירות של הראפר הבריטי ממוצא גנאי Fuse ODG: "השיר אומר שאין שלום ואושר באפריקה בחג המולד הזה. הוא עדיין אומר שיש מוות בכל דמעה", אמר הראפר והוסיף: "אני מבקר בגאנה בכל חג מולד ואנחנו יודעים שיש שם שלום ואושר. אולי הם מעוררים סימפטיה ומגייסים תרומות, אבל הם גם מנציחים סטריאוטיפים שחונקים את ההתפתחות הכלכלית של אפריקה, ובסופו של דבר מסיבים ליבשת נזק של טריליונים והורסים את הכבוד, את הגאווה ואת הזהות שלה".
כמו כן עלו תלונות כי השיר יוצר את הרושם שהאדם הלבן נרתם להציל את תושבי היבשת מוכת הרעב והעוני, כמו גם ששורות מסוימות מתוכו, דוגמת "שום דבר לא צומח שם" ו"לא יהיה שלג באפריקה", פשוט אינן נכונות עובדתית.
בתגובה לטענות, ובמיוחד למהומה שחולל אד שירן, אמר השבוע גלדוף בראיון ל"סאנדיי טיימס": "שיר הפופ הקטן הזה מחזיק בחיים מיליוני בני אדם. למה ש-Band Aid יפסיק להאכיל את אלפי הילדים שתלויים בנו בגלל איזשהו טיעון אבסטרקטי, לא משנה אם הוא לגיטימי או לא? יש 600 מיליון אנשים רעבים בעולם, 300 מיליון מהם באפריקה. אנחנו יכולים לעזור לחלקם וזה מה שנמשיך לעשות". האזנה נעימה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו