"הגיטרה מנחמת": אבי סינגולדה בפרויקט הנצחה מרגש

ישראלים רבים - אם הם שבים ארצה ואם בחרו להימלט לרגע ממדינתם מרובת הדרמות - צורכים כבר שנים את נעימות הגיטרה של אבי סינגולדה, אפילו מבלי לדעת. הגיטריסט הוותיק מלווה בנגינתו את שלבי העלייה מורטי העצבים למטוס, וחשוב מכך - את הנחיתה ביעד, רגעים שמלווים לרוב בתופעות כמו עיניים טרוטות, עייפות של מי שהקיצו באמצע חלום, ואי־הנוחות שנוצרת כשנוסעים אחרים מתעקשים לעמוד, אף שנאמר להם במפורש לשבת במקומם עד להוראה חדשה.

לרקע כל אלה נשמעת נגינה מינורית ונעימה, שתפקידה להרגיע (או לפחות למתן) את הצורך הבלתי נשלט לעוט לעבר דלתות המטוס משל היה זה מבצע אנטבה. אבל כמו כמעט כל האמנים בישראל, גם סינגולדה מצא את עצמו לפני שנה מנגן למען מטרה נעלה יותר - ומתייצב להופיע בפני חיילים, אם למטרות העלאת מורל של גדודים ואם במטרה לפגוש פצועים שזקוקים לעידוד.

"כמו כל האמנים בארץ נרתמתי, הופעתי בבסיסים של צה"ל יחד עם שלמה (ארצי), ניגנו בפני כל מיני יחידות. המוזיקה מנחמת, זה עוזר", הוא אומר, ומשתף בחוויה מוכרת למדי עבור מוזיקאים רבים בשנה האחרונה. "כשאתה בא להופיע בפני חיילים, אתה שואל אותם מה הם רוצים שתנגן להם - וזה מה שאתה מבצע. מעבר לכך אתה גם משתדל לעשות דברים אחרים, שעוד יותר מערבים אותם. פגשתי חייל בביה"ח איכילוב, והבטחתי לו שכשהוא ישתקם אעלה אותו לבמה איתי, ובאמת - חודש לאחר מכן הופענו ואירחנו את החייל הזה, שניגן איתנו. זה היה מרגש מאוד, והוא בקשר איתי עד עכשיו. הסתובבתי המון עם שלמה בבתי חולים, פגשנו חיילים בשיקום וחילקנו המון גיטרות. חנויות כלי נגינה בישראל תרמו לחיילים מאות גיטרות, וזה פשוט יפה לראות כמה הגיטרה מנחמת ועושה טוב. שלא נדע, ניגנו גם בהלוויות".

כבר עשר שנים חברת אל על מאמצת את גדוד 202 של הצנחנים. מאז 7 באוקטובר, ובמהלך שנת המלחמה, החברה סייעה לחטיבה, ולשיתוף הפעולה התווסף לאחרונה מרכיב רגשי יותר במסגרת הפרויקט "מנגינת חייהם". במרכזו מובאים לציבור סיפוריהם של נופלים מהגדוד דרך השירים שאהבו, ואלה מושמעים לממריאים ולנוחתים בעיבודי נעימות גיטרה של סינגולדה.

כל השירים והשמות

במסגרת הפרויקט, המוזיקאי עיבד לנעימה שקטה שירים כמו "חוץ מכדורגל" של חנן בן ארי, לזכר רס"ן אריאל בן משה; "כל המילים" של לירן דנינו, לזכר סרן רועי נהרי; "לתת ולקחת" של שלמה ארצי ודודו טסה, לזכר סרן רועי בית יעקב; "צוחקת ובוכה" של עדן חסון, לזכר סמ"ר בצלאל דוד שעשוע; "עד שבאת", במקור של בית הבובות, לזכר סרן אייל (מבורך) טויטו; "עכשיו או לעולם" של עידן חביב, לזכר רס"ן חן בוכריס; "פשוטים" של עקיבא, לזכר אוריאל ביבי; "נתראה בגלגול הבא" של רביד פלוטניק, לזכר סמ"ר יהונתן סמו; "ירח" של שלמה ארצי, לזכר אריאל בן משה עובד; ו"זן נדיר", הקלאסיקה של קורין אלאל, לזכרו של רס"ן נתי דוד אלפסי - זכרם לברכה.

הוא מסביר שמדובר במלאכה עדינה שדורשת רגישות רבה, לנוכח מה שהשירים מייצגים עבור משפחות הנופלים. "הגדוד הזה ספג המון הרוגים במלחמה הנוראה", הוא אומר. "כמוזיקאי שיוצר נעימות לאנשים שצורכים אותן במטוס, מובן לי שהמטרה היא שהעיבודים לא יהיו רועשים. אפשר לעשות עיבודי רוק, אבל זה פחות מתאים פה, ואני מנסה לגוון מבחינת הכלים שאני משתמש בהם, לקחת את השירים למקומות יותר רגועים. אני מקליט את הגיטרות, ואת הקלידים הקלטתי עם חבר שלי, גל פדה, ועם נגנים אחרים.

"המילים של לא מעט שירים קיבלו משמעות אחרת במלחמה. אנחנו אפילו לא מבינים כמה המוזיקה היא כמו טיפול. עכשיו קיבלתי עוד שני שירים לעבד, וזה עצוב, לא בא לי. זה מין הפוך על הפוך כזה. זה אחרת מאשר לנגן שירים לרדיו. פה מדובר במטרה יפה, אבל זה עצוב לקבל עוד ועוד שירים".