מייקל גרייבס, סולן להקת הרוק האמריקאית הנחשבת ה"מיספיטס", יופיע במועדון הגגארין בתל אביב ב-16 ביולי ומשתף בהתרגשות מההגעה המיוחלת לישראל, מדינה שתמיד רצה לבקר בה. בראיון בלעדי ל"ישראל היום", שנערך לקראת ההופעה הקרובה, גרייבס פותח את ליבו ומספר על הקשר הרגשי העמוק שפיתח כלפי הארץ ותושביה. "אני נרגש מאוד להופיע מולכם. זו הזדמנות לחוות מקום שהוא כל כך משמעותי עבורי".
למה ישראל ולמה עכשיו? אנחנו באמצע מלחמה קשה, כפי שאתה ודאי יודע.
"כן, זו בהחלט תקופה מעניינת לבוא למדינה שלכם. פתחתי את המייל וקיבלתי הודעה: 'תרצה לבוא להופיע בתל אביב?' התשובה המיידית שלי הייתה כן. אני מאוד מתרגש לבוא ולהופיע אצלכם. לא הייתה בכלל שאלה. זה כבוד עבורי לבוא ולשיר עבורכם".
עבור גרייבס, ההופעה בישראל היא הרבה יותר מאשר הופעה רגילה. "אני נוצרי, וכמובן שבשבילי לבוא לארץ הקודש ולהופיע בפני האנשים בארץ הקודש זה כמו חלום שמתגשם. כשהודעתי שאופיע בישראל, אנשים השתגעו ושאלו 'למה שתעשה דבר כזה?' וזה בסדר, אני יודע למה אני עושה את זה. זה חשוב לי כאמן וכבנאדם".
גרייבס היה בן 20 כאשר קיבל הצעה שקשה לסרב לה: להצטרף ללהקת הפאנק הנחשבת "מיספיטס" ולהחליף את הסולן המקורי, גלן דנציג. הנעליים היו גדולות, אבל גרייבס לא נרתע. במקום לנסות להיכנס לנעליים שכבר היו מלאות, הוא יצר זוג נעליים משלו, גדולות ומבריקות.
הוא הביא עמו ללהקה רוח צעירה ואנרגיה חדשה. הוא כתב את השירים ויצר להיטי ענק שנכנסו לפנתיאון של ה"מיספיטס". המילים והלחנים שלו הצליחו ללכוד את המעריצים הוותיקים ולמשוך קהל חדש שהוקסם מהשילוב הייחודי של פאנק וסרטי אימה. הפיכתו של מייקל לחלק בלתי נפרד מהלהקה הייתה מהלך מוזיקלי מכריע, שבלעדיו היא לא הייתה מגיעה להצלחה שהגיעה אליה.
אז למה בעצם אתה מגיע?
"זה בגלל המוזיקה. כולם עוברים משהו ולכולם יש דעות פוליטיות וחיים פרטיים. אבל המוזיקה שאני מייצג ושאני חלק ממנה חשובה לאנשים כבר עשרות שנים. אם ההופעה שלי תעשה משהו בשביל מישהו, זה כבוד גדול וברכה גדולה עבורי".
גרייבס מדגיש את הקשר האישי והדתי שלו לישראל. "ישראל זו ארץ הקודש ומקום מאוד מיוחד, דבר שגורם לביקור שלי להיות יותר אישי. לא אכפת לי מה הדעות של אחרים לגבי מה שאני עושה או לא עושה, ואיפה אני מנגן. אני יודע שכשאני מופיע מול אנשים, הם שמחים וזה מזיז להם משהו בלב - וזה לא משנה מאיפה אתה".
אתה בטח תשמע מהרבה אנשים בישראל על הכאב שהם חווים מאז המלחמה.
"במיוחד אחרי אירועי 7 באוקטובר, כמו שהחיים שלכם השתנו, גם שלי, ואני חושב עליכם כל יום. זה מטריד אותי שזה קרה לכם ויש לי המון אמפתיה כלפיכם. אני מתרגש להכיר כמה שיותר אנשים,ולשמוע מה עובר עליהם. אני לא יכול לדמיין את התחושות של האזרחים היהודים שחיים פה בארה"ב. להיות מותקף בניו יורק בגלל שאתה יהודי – נשמע כמו מציאות אחרת".
גרייבס מציין את ההשוואות ההיסטוריות שגורמות לו לתסכול. "אנחנו שוכחים מה קרה במלחמת העולם השנייה בגרמניה. הייתה מלחמה, אנשים מתים וזה עצוב. אנחנו מתעסקים עם קבוצה של אנשים שהדת שלהם מטיפה להרוג כל יהודי בעולם, וגם כל נוצרי בעולם. אני גם ברשימה שלהם. גם אותי היו הורגים. אני אויב עבורם".
אנחנו רואים שהגישה סביב ישראל השתנה בארה"ב.
"זה בלתי ייאמן. ההפגנות נגד ישראל הן בעצם פרו-חמאס. יש סנטימנט אנטי ישראלי במיוחד בקמפוסים וגם במפלגות השמאל. אנשים משווים את ישראל לחמאס, ואני חושב שמדובר בחוסר הבנה בהיסטוריה, ולא רק תנ"כית, אלא גם בנוגע למלחמות העולם, הראשונה והשנייה. לטעמי זה דוחה. זו בורות. אם אנשים היו מבינים היסטוריה, משני הצדדים, הייתה הבנה טובה יותר של מה שקורה.
"זה שובר לי את הלב לראות את זה. אנשים שוכחים שחמאס וחיזבאללה הם ארגוני טרור כמו דעאש, ושצה"ל הוא צבא של מדינה אמיתית".
גרייבס לא מהסס לבקר את החברה האמריקאית בכנות ובישירות. "באמריקה אנחנו כמו הילד העשיר שאף פעם לא קיבל אגרוף בפנים. וכל האנשים שאומרים את השטויות האלו לא יודעים על מה הם מדברים. כאילו הם במגדל השן, בלי לשאת בתוצאות, ואי אפשר לגעת בהם. זה לא עושה שום דבר טוב לעולם, לא לארה"ב וגם לא לישראל".
המילים הנוקבות שלו מעידות על המחויבות שלו לחשיפת האמת והמאבק נגד אי הצדק. "הבעיה בארה"ב היא שהנתונים מתקבלים ממשרד הבריאות של עזה, הטרוריסטים, החיות, האנשים הרעים האלו שמספקים מספרים שכבר הוכחו כשקריים", הוא אומר בזעם. "אפשר לעשות גוגל ולראות שיש הרבה מאמרים על המספרים של הנפגעים, שהם לא נכונים ושקריים. מומחים בארה"ב אמרו שאין סיכוי שאלו המספרים. אבל בכל זאת הולכים עם העזתים ומדברים על שואה".
ברוח חיובית, האם אתה חושב שהגישה כלפי ישראל תשתנה?
"יש גם אנשים כמוני, הרוב השפוי, שהקולות שלנו לא נשמעים. אני מאמין שזה ישתנה; גלגלי הפוליטיקה מתחילים לזוז לקראת הבחירות הגדולות שיתקיימו כאן. אנשים בארה"ב מתחילים להרגיש זעם על מה שקורה במדינה ועם הממשל שלנו".
בנוסף, הוא מספר על חוויה ששינתה את חייו כנער צעיר. "כשהייתי קטן גדלתי בקרב אחת הקהילות היהודיות הגדולות בארה"ב. במורד הרחוב גרה משפחת יהודים. יום אחד, כשהייתי נער, דיברתי עם השכנה ושמתי לב שהיה לה קעקוע של מספרים על היד, וזה היה תמוה לי כנער. היא הסבירה לי מה זה אומר, ולעולם לא אשכח את זה. אני לא אשכח את הדברים הנוראיים שיכולים לקרות לבני אדם. אני נגעל ומופתע שזה חוזר נגד יהודים. לפעמים אני שואל אנשים 'מה הפתרון? להיפטר מכל היהודים?'. זה מטורף".
יש לך מסר למעריצים בישראל?
"בסופו של יום כולנו רוצים את אותו הדבר – שלום ואושר. ואני מאמין שלמוזיקה יש תפקיד חשוב בזה. רוח הרוע משתלטת על העולם, ואנחנו חייבים להילחם בה. אני רוצה לחבק כל ישראלי ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר, לקרב אותו אליי ולתת לו להרגיש בטוח. אנחנו נחגוג במשך שעה וחצי עם שירים מכל התקופות. אני ממתין בקוצר רוח ולא יכול לחכות כבר להופיע אצלכם".
