השת"פ המפתיע של פיטר רוט: "יש פה חיבור מוזיקלי אמיתי ומיוחד"

כשעלמה גוב היתה בת 12 היא העריצה את מוניקה סקס ולמדה לנגן שירים שלהם. בשנה האחרונה היא מסומנת כמטאור בעולם המוזיקה, עם אלבום שני מצליח, ואף מגשימה חלום ילדות - לאחר שהקליטה שיר עם הלהקה, היא גם תתארח במופע חגיגי של פיטר רוט.

זה יקרה במסגרת פסטיבל "המגבר", שייפתח מחר ושיתקיים עד 17 בפברואר במרכז ענב בתל אביב. במסגרתו יעלו מגוון הופעות ושיתופי פעולה מוזיקליים, ותחתום אותו ההופעה של רוט, שבה יארח את גוב, עם שירים מקריירת הסולו שלו לצד שירי הלהקה.

בראיון משותף מספרים פיטר ועלמה על שיתוף הפעולה, שנוצר בדרך קוסמית, ועל ההופעות בימים הקשים שכולנו חווים. "במופע יהיו שירים שאספתי לאורך השנים, וגם כאלה שהפקתי לאחרים, קצת סיפורים מאחורי הקלעים, שירים של הלהקה, מאלבומי הסולו וכמובן שירים של עלמה", אומר פיטר.

"אני מעריצה של הלהקה מגיל 12 בערך, ואני אומרת את זה בגאווה ובלי פאסון", צוחקת עלמה. "למדתי לנגן שירים שלהם, ובאורח פלא יצא שהופעתי איתם עכשיו והוצאנו שיר יחד - דברים שלא העזתי לחלום שיקרו. הזמינו אותי להקליט קאבר בתחילת המלחמה, ובחרתי את 'מנגינה'. מלא אנשים אהבו והוא נכנס לרדיו וקיבל חשיפה, ודברים התגלגלו, ככה שנוצר קשר עם הלהקה. עשינו יחד שיר והופענו, ואני מקווה להופיע איתם עוד מלא פעמים. בשבילי זה כבוד גדול".

פיטר: "אני נדלקתי על עלמה די מזמן, כששמעתי שיר שלה ברדיו. ואז הקשבתי לשני האלבומים שלה, חשבתי שהיא ממש מוכשרת, ובאירוע פרומו לפסטיבל 'הפסנתר' ראיתי אותה מבצעת שיר שאישש לי את מה שחשבתי, שהיא באמת מוכשרת מאוד. לא ידעתי שהיא אוהבת את הלהקה, וכשעבדנו על השיר 'העץ יחיה' שחר (אבן צור) אמר שזה צריך להיות דואט, ואני אמרתי שזה צריך להיות עם עלמה.

"היה פה משהו קוסמי, חיבורים לא קורים סתם, ויש פה באמת חיבור מוזיקלי אמיתי. זה כיף, כי היא בחורה צעירה ואנחנו חתיארים, אבל זה מראה שהמוזיקה מחברת".

אתם מגיעים לפסטיבל בתקופה מורכבת. הכל השתנה.

פיטר: "אני מודה שהיום אני ממש מתקשה להעלות סטורי או פוסט או כל דבר שכאילו חוגג או חי את החיים, כי החיים זזו מהמסלול. עד שאחרון החטופים לא יהיה כאן, אסור לרגע לשים את זה בצד ולכאורה לחיות חיים נורמליים, כי מה שקורה פה לא נורמלי. מצד שני, אני אמן וזו העבודה שלי, הפרנסה שלי. אני חייב לעבוד, יש לי משפחה, ילדים ומשכנתא, אבל השמחה מהולה בעצב כל הזמן".

עלמה: "אני למדתי ארבע שנים בפנימייה בקיבוץ מגן שבעוטף עזה. איבדתי הרבה אנשים שאני אוהבת, יש הורים של חברים שלי שהיו בשבי, ויש שעדיין נמצאים שם. זו סיטואציה מחרידה וקשה, אי אפשר לא לחשוב על זה ולהתעסק בזה. אבל אני מגלה שהעשייה שלי מעניקה לאנשים הזדמנות להתחבר. אני רואה בהופעות אנשים שצמאים וכמהים לחיבור מהסוג הזה".