השבועות שאחרי המתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר הולידו ז'אנר חדש במוזיקה הישראלית. לא מדובר בשירי מלחמה אינסטנט שנכתבו בתגובה למאורעות ושיכולים להיחשד בכוונות ציניות, אלא לכאלה שנכתבו, הוקלטו והופקו עוד לפני השבת השחורה. יצירות שהיו מוכנות כבר לפני המלחמה, אבל האזנה למילותיהן מעניקה להן משמעות מצמררת, נבואית כמעט.
התקליט החדש של אביב גדג' נכלל בקטגוריה הזו, וגם זה של דניאל קיצ'לס. אבל בעוד אלה עוסקים בשגרת איום, סכנה ותופת נטולי ייחוס ספציפי - "אה וואו", האלבום החדש והרביעי במספר של הראפר ג'ימבו ג'יי (בעצמו תושב העוטף, כמו גדג') - מתכתב באופן ישיר עם סוגיות שקיבלו בחודשים האחרונים משנה רלוונטיות.
ב"בומים", שיר פופ אפ־ביטי מעדות דה וויקנד שיצא כסינגל כבר בקיץ, הוא מזכיר חיילים על ג'יפים ובומים "סטרייט אאוט אוף גזה סטריפינג", ושר "בואי קומי מתוקה, עשיתי לנו הפתעה. החורף בא מוקדם, הרעש ששמעת זה רעם, אוטוטו טפטוף יביא מבול".
בהמשך הוא ישיר על כלבים שרצים לשומקום בשיא המהירות, וידבר על בעלים עייפים ש"לא מבינים איך לא עצרה אותם חומה או רצועה". לא מדובר בנבואה. ג'ימבו פשוט קרא את הכתובת שעל הקיר, כמו אחרים שחיים קרוב מספיק למקומות שמהם נפתחה הרעה. ככה זה כשהחירום של הכלל הוא שגרה עבורך.
כשהוא לא עסוק בלהגן על הגזרה, ג'ימבו ג'יי מתכתב עם תופעה נוספת ביצירה המקומית, שהיא הסרת המסיכה. בדומה לקולגה נצ'י נצ' לפניו, שעבר להזדהות בשמו האמיתי, רביד פלוטניק, או סטטיק, שניהל באלבום הסולו שלו דיאלוג עם "לירז" - גם ג'ימבו פותח את "אה וואו" בהצגה לעולם של עומר הברון, האדם שמאחורי שם הבמה.
האלטר־אגו ג'ימבו מרוויח שש ספרות, אבל לקראת גיל 40 הברון מודה שהוא והאישה מבקשים לפעמים עזרה מההורים, ולא מתרגש לשתף באירועי עבר מביכים. "מפקיר במאני טיים", "כל האהבה" עם אלון עדר או "שיר רק לך" בעל הפזמון היפה (שמוביל זאב נחמה) עוסקים באופן חשוף ורגיש באדם, בבעל או במאהב הנכזב שהיו, ובמובן מסוים עודם שם, עוד לפני שנוצר הזמר.
בין התמודדות עם שגרת חיים כאוטית לכאוס שהפך לשגרה, עומר "ג'ימבו" הברון הוציא את אחד האלבומים המוצלחים והנכונים לתקופה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו