"הייתי בכל המלחמות - כזאת עוד לא ראיתי"

"חברות וחברים, קהל יקר מאוד. לאחר יותר מחודשיים של הפסקת הפעילות השוטפת, אבל במקביל לאינספור הופעות מרגשות בפני המפונים מעוטף עזה ומהצפון, חשוב לנו מאוד לחזור למסלול החיים ולהופעות הרגילות. בואו ניפגש במועדון 'הגריי' במודיעין ביום שישי בצהריים, 12 בינואר 2024".

כך כתב הזמר חנן יובל, שעם פרוץ המלחמה לקח גיטרה וירד מייד לשטח, פגש מפונים וניסה לנחם אותם כשהטראומה היתה כל כך טרייה. "ביום השלישי של המלחמה כבר הייתי בים המלח, פגשתי מפונים של קיבוץ מגן. הגעתי עם איש סאונד, כי אני תמיד מקפיד לגייס איתי עוד מתנדב, ואם אני נוסע עד ים המלח אני רוצה שזה יצליח ושישמעו בסדר.

"אז עוד היתה היסטריה, זה היה ממש בהתחלה. הגענו למלון, והופיע לפניי אמן מאוד מפורסם, פי ארבעה יותר ממני, ולא שמעו כלום. הסאונדמן שלי טס כמו משוגע וחיבר לו את המוניטור שלי, והשירים האחרונים שלו נשמעו אחרת. היום אני יוצא למלון כינר שבצפון הכנרת, שם יש מפונים מהצפון".

עברת כבר לא מעט מלחמות, אבל מלחמה כזאת בטח עוד לא ראית.

"הייתי בכולן, לא החמצתי אף מלחמה", הוא צוחק. "עם השלושרים הופענו במלחמת ההתשה, ודבר כזה לא היה. שום דבר אפילו לא התקרב לזה. נראה לי שככל שהזמן עובר, כולם יבינו שזו מלחמה הרבה יותר איומה מכל המלחמות האיומות שהיו פה".

גם בשבועות האחרונים יובל ממשיך להופיע, ומנסה במקביל לחזור בהדרגה לנורמליות, להופעות הרגילות, כמו פעם, בעולם הישן. "עשיתי בחודשיים האחרונים עשרות הופעות גדולות, בינוניות וקטנות, והיו שם חוויות ששברו לי את הלב. היו הרבה סיפורים, אבל עשיתי את זה קודם כל בשביל עצמי. אני מודה שהרגשתי צורך לעשות משהו במקום לשבת בבית".

ועכשיו אתה מתכונן למופע בינואר. מנסים לחזור לנורמליות?

"כבר במרוצת נובמבר התחילו סימני הנורמליות. אני חושב שגם הקהל חייב אותה. החוויה המוזיקלית היא חזקה יותר מכל אמנות אחרת. אני לא עושה שירה בציבור על השולחנות, אלא נוגע להם ברגש שמביא אותם למחשבה ולהזדהות, חוויה של שעה וחצי לנסות להשכיח מהם את מה שהם עברו".

אני מניחה שיש שירים שפתאום מקבלים משמעות אחרת.

"בוודאי. קודם כל 'ליל חניה' - בכל יום שעובר השיר הזה תופס יותר נפח. למשל, אגודת הפועל ת"א עשתה אזכרה לאוהדיה שנפלו בקרבות. גם אני אוהד, והוזמנתי לשיר בבלומפילד, באזכרה לעשרות האוהדים. סיימתי עם 'היינו לפעמים שרים', ובמקום ללכת ל'דו די דו די דו' הלכתי ל'הנה הם באים, השדים האדומים... הפועל תל אביב' - ופתאום זה תפס. כל המשפחות השכולות התחילו לזמזם איתי, סוג של זיכרון ליקיריהן".