למרות האנטישמיות הגואה: האם יש תקווה בלונדון?

מלחמת ההסברה שלנו בעולם היא אחת החזיתות הקשות בחודשיים האחרונים, והיא מלווה בגילויי אנטישמיות ברחבי הגלובוס. שירה קרביץ והראל גלזר הם שחקנים ישראלים שחיים בלונדון ולאחרונה עוד הספיקו לחגוג עם מירי מסיקה ואלון אבוטבול את הצלחתו של המחזמר "ביקור התזמורת" בלונדון, שהגיע עד לפסגה של עולם התיאטרון עם מועמדות לפרס אוליבייה.

כעת, בתקופה המורכבת, החליטו השניים להעלות את פרויקט "הכבש השישה עשר" לקהילה הישראלית בלונדון. "חברנו למוזיקאי תומר אלדור שעיבד מחדש והקליט אלבום עם השירים בעיבודים מחודשים. כשגילינו שכולנו חיים כאן בלונדון מגשימים את החלומות שלנו, החלטנו להחיות את הפרויקט הזה. הופענו עם המופע הזה גם כאן וגם בארץ וקיבלנו המון תגובות נלהבות ומרגשות על כמה זה החזיר לאנשים תחושה של בית. הבנו שהכוח שלנו כזמרים ושחקנים הוא גדול ושדרך המוזיקה אנחנו יכולים להעניק ריפוי, קצת נחת והרבה תחושה של בית בתקופה כזאת מורכבת".

עד כמה מרגישים את האנטישמיות? יש בכם פחד?
הראל: "החיים בלונדון ללא ספק מורכבים. המרחק מהבית, מהמשפחה ומהחברים קשה מנשוא. בתחילת המלחמה היה פחד וחשש מאוד גדולים עם העלייה של האנטישמיות, ממש כמו פלאשבק לסיפורים של 1933 בגרמניה. עם הזמן למדנו איך חיים לצד לזה. המדינה כאן מאוד רגישה לגזענות ואלימות ורואים איך היא מתמודדת עם ההפגנות ברחובות ומונעת אלימות. בתקשורת זה נראה מאוד מפחיד, וזה אכן מדאיג לדעת שהשנאה עולה בכזאת קלות. אך המציאות ביומיום היא לגמרי שונה. אין פחד להסתובב ברחובות, לנסוע בטיוב ובאוטובוסים ולדבר בעברית. חשוב לנו להדגיש שכל ישראלי חווה את זה אחרת".

שירה: "אני אישית גרה בשכונה עם המון מוסלמים עם בתי ספר מוסלמים ורואה כל יום את הנשים המכוסות מכף רגל ועד ראש עוברות עם ילדיהן. תחילה מאוד חששתי. אבל מהר מאוד ראיתי שגם כשאני מדברת עברית הכל בסדר ולאף אחד לא באמת אכפת. יש את ההפגנות ויש את החיים של היומיום. אני מאוד גאה להיות ישראלית ובשפה שלי ואין לי שום רצון לפחד ולהסתתר. אני לא חוויתי שום תגובה אנטישמית בשכונה ויותר מזה, בעלי הבית הטורקים שלי כל הזמן שואלים לשלום משפחתי ושולחים חיזוקים".