"אנשים גם רוצים קצת לשמוח בימים כאלו"

בדיוק כמו רבים מאמני ישראל, גם עידן אלתרמן מצא את עצמו בחודש וחצי האחרונים מנווט בין מפגשים עם מפונים לבין ביקורי פצועים בבתי החולים.

יחד עם בת הזוג שלו בשנתיים האחרונות, צמרת פירסט, השניים מעמיסים גיטרה והולכים לעשות טוב לכל מי שזקוק לכך. אבל לצד הפעילויות בשטח, אלתרמן נכנס כשחקן פעיל גם למלחמת ההסברה שישראל מנהלת מול העולם, עם סרטונים ויראליים שעושים הרבה רעש ותהודה. "אני בן לאמא קנדית ודיברתי המון אנגלית בבית, אז אני עושה קצת הסברה באנגלית, אבל עם זוויות מיוחדות ועם טוויסט".

תסביר.

"מצטרפים אלי מאות עוקבים בכל יום, בעקבות סרטונים שאני עושה שמגיעים לכל מיני מקומות. היום, למשל, שיתפו סרטון שעשיתי על ה־BBC, על ההתנצלות האחרונה שלהם, ובסרטון אני שר את 'אופס איי דיד איט אגיין' של בריטני ספירס, אבל עם מילים שקשורות ל־BBC. זה שותף בהמון מקומות בעולם, כולל על ידי אשתו של סיינפלד, שיש לה חצי מיליון עוקבים, ופתאום אני רואה שמצטרפים אלי עוקבים מקהילות יהודיות בכל העולם".

מאיפה הגיע הרצון להסביר אותנו לאלה שלא מבינים?

"כילד לאמא פרופסור מטעם הטכניון, כל כמה שנים נסענו לשנת שבתון בארה"ב, ובתחנות מסוימות בחיי גרתי שם שלוש פעמים. לא חוויתי אנטישמיות מאוד חזקה, אבל כן הרגשתי שאני צריך להסביר. כי כשאתה יוצא החוצה ומתגורר בחו"ל, אתה נחשף לאנשים שלא מספיק מבינים את המורכבות של הסכסוך התמידי - שגם בשנות ה־80, כשהייתי נער, היה מורכב מאוד.

"סיבה נוספת היא שסבא שלי היה האיש שמגייס כספים עבור קק"ל, וכשורד שואה שכל משפחתו נרצחה, נושא האנטישמיות היה בדם ליבו.

"אמא שלי, רחל אלתרמן, מסתובבת בכנסים בעולם האקדמי, ושמעתי ממנה על השמאל הפרוגרסיבי שמדבר בלי להבין עד הסוף את המורכבות, ושזו בעצם אנטישמיות מכובסת. לא הבנתי את זה עד הסוף, אבל מאז 7 באוקטובר אני מבין. הנחתי שזה מקום מורכב, אבל לא הבנתי עד כמה יש שנאת ציונים, בעיקר באקדמיה, והבנתי שיש לי הזדמנות לעשות דברים באנגלית, שפה שאני לא משתמש בה בדרך כלל.

"האמת היא שהתעצבנתי. התעצבנתי יומיים על רוג'ר ווטרס, שהכחיש את הדברים שקרו בטבח, אז החלטתי שאני עושה שיר לכבודו, על כמה שהוא אפס, שגם עשה קצת גלים".

"בוחר להיות אופטימי"

עם צמרת פירסט, יזמת ומרצה בינלאומית על יזמות פנים־ארגונית, הוא אוהב לשיר בשני קולות, בהרמוניה מושלמת, ובתקופה האחרונה השניים מופיעים יחד ברחבי הארץ.

"צמרת מאוד אוהבת לשיר, ואנחנו שרים יחד בשני קולות. היא עושה לי קצת סיימון וגרפונקל, היא אלופה בלעשות קול שני. אנחנו לוקחים גיטרות, לפעמים כלי הגברה, שירים וחיבוקים. בשבוע הראשון לא באמת היה אפשר לשיר משהו משמח מדי, זה הרגיש מנותק. אז בעיקר דיברנו, חיבקנו, הקשבנו לאנשים שרוצים לספר את הסיפור שלהם. כל סיפור זה בכי, אני בוכה בלי סוף.

"שרתי בהלוויה עצובה של אבא ובן שנקברו יחד, מקיבוץ בארי, וזה הדבר הכי עצוב שחוויתי בחיי. נסעתי עם החבר'ה של המחזמר 'הסוף', ועם יעל לבנטל במעין איחוד של 'החיים זה לא הכל'. צריך להיות רגישים ולהבין למה האנשים זקוקים, כי יש כאלה שהיום כבר רוצים קצת בידור, קצת לשמוח. עכשיו יש קצת יותר רצון להשתחרר ולהתפרק, לא לתת לעצב לנצח. אני חושב שזה חלק מהקידוד של העם שלנו, לא לשקוע" .

לסיום, מצליח להיות אופטימי?

"אופטימיות זה משהו שצריך לבחור בו. אני בעד המילה 'מורכבות', שתמשיך להיות פה. אני חושב שהביחד שכל העם הזה חווה זה משהו מאוד חזק".