בכל המבצעים בדרום ובתקופות הקשות בעוטף עזה, מיכה ביטון תמיד היה מהמוזיקאים הראשונים שהוציאו גיטרה ושימחו את הילדים במקלטים, וניסו להפוך את הימים הקשים לקצת יותר פשוטים. כמי שגדל במושב נתיב העשרה וחי שם במשך שנים, ביטון מצא את עצמו בתופת הגדול מכולם, כשהוא מאבד רבים מחבריו תושבי המקום ומצליח להגן על המשפחה והבית שלו.
"זה היה איום", הוא משתף מעין השופט, המקום שאליו הועבר עם משפחתו לאחר היממה הנוראה של פרוץ המלחמה. "אני גר בנתיב העשרה, ובשבת התכוננו כל המשפחה לשמחת תורה. כולם באו לסוף השבוע, 11 נפשות, וחיכינו לשבת נהדרת. אבל קמנו ב־6 וחצי למתקפת טילים מטורפת, ולהבנה שיש חדירת מחבלים למושב".
ביטון ומשפחתו נכנסו מייד למרחב המוגן, שבו שהו במשך 14 שעות. "לאט־לאט הבנו את גודל האסון שנפל עלינו. החשמל נפל מייד ולא היה לנו אינטרנט, היינו מנותקים ולא ידענו מה קורה בחוץ", הוא אומר. "אחרי כמה שעות התראיינתי לטלוויזיה וזעקתי שאנחנו שומעים יריות מכל מקום ושהצבא לא נמצא. רק שעות לאחר מכן הגיעו הלוחמים, ובינתיים כיתת הכוננות שלנו יצאה להילחם במחבלים. חברים קרובים שלי נפלו בקרב. בזמן שהמשפחה שלי היתה בממ"ד אני הייתי בחוץ לפקח, לראות ולשמור שלא ייכנסו. ראיתי את המחבלים מתקרבים לבית שלי והכלבה הבריחה אותם. לאחר מכן הם עברו לבית סמוך, וראיתי איך הם רוצחים את השכנים שלי - וממשיכים הלאה. עוד ועוד משפחות נרצחו, הם עברו בית־בית וריססו שם".
לדבריו, "היינו 14 שעות בממ"ד בלי אוויר, מים או אוכל. פחדנו ללכת למטבח, זה היה פחד אלוהים. אחרי 14 שעות הגיע הצבא ויצאנו. אז הבנו את גודל האסון. רבים מהתושבים נרצחו. נתיב העשרה זה מקום שהוא כמו משפחה גדולה. הם חברי נפש שלי".
תמיד אתה מצליח עם המוזיקה שלך להפיג במעט את הקשיים שעוברים על תושבי העוטף.
"נכון, וזו הפעם הראשונה בחיי שלא הצלחתי להגיע לגיטרה או בכלל להוציא מעצמי איזה קול שיש בו מנגינה, זה היה פשוט חרדות ופחד קיומי שלא חוויתי מעולם. בכל הפעמים הגיטרה היתה שם, ועם השירה הרגשנו שיש מי שמגן עלינו. אבל כשאתה מבין שאתה מופקר וצריך להגן על המשפחה שלך, והכלי היחיד שיש לך זה פטיש, אז שום גיטרה לא תגן עליך".
עוברת בך מחשבה לעזוב את נתיב העשרה?
"אני לא יודע. אחרי השבר הענק הזה אני ממש לא יודע. יש לנו קהילה מדהימה ובית מקסים, אבל היו אמורים לשמור עלינו. ההנהגה כשלה, וכרגע יש בעיקר תחושה של בגידה".
