קצת בטרם התגייס לצה"ל, עילי בוטנר עמד בפני דילמה. מצד אחד עמדה נסיעה כיתתית ליוון - שירת ברבור ראויה של שנות העשרה וחגיגה כמעט אחרונה של חברות ונעורים; מצד שני עמד "איך שגלגל מסתובב" - מופע של שמוליק קראוס בפסטיבל ערד, שבו היה אמור לקחת חלק כגיטריסט ואשר התקיימה במקביל לנסיעה.
החופרת מארחת את עילי בוטנר (ארכיון)
בוטנר (או "מור", תלוי את מי שואלים - ר' בהמשך) בחר בהופעה והמתין בקוצר רוח, כזה שמאפיין בני תשחורת צמאי ריגוש, כבר משש בבוקר, למחלק העיתונים בקיבוץ עין כרמל שבו גדל, כדי לחזות בשמו מודפס שחור על גבי לבן לצד זה של קראוס.
"אני מקבל את העיתון, מדפדף בתוכנייה של הפסטיבל ורואה ששם הגיטריסט שמנגן במופע הוא 'עילי מור'", מספר בוטנר. "התקשרתי לשמוליק ובזהירות המתבקשת שאלתי אותו 'שמוליק, מי זה עילי מור?'. הוא ענה: 'העיתון היה חייב לרדת לדפוס ולא זכרתי את שם המשפחה שלך. אבל זכרתי שאתה אוהב מאוד את הגיטריסט גרי מור, אז נתתי לך את שם המשפחה שלו'. אמרתי 'אין בעיה, בסדר גמור'. עכשיו לך תשכנע מישהו שמדובר בי".
אנקדוטות, פכים מחייו וסיפורים אישיים בעלי משמעות רבה מרכיבים יחד, לצד תווי שיריו ומילותיהם, את "כמו הילד בקיבוץ" - ספר חדש וראשון פרי עטו, שבו מספר המוזיקאי על הדרך שעשה מהילדות בקיבוץ, דרך גיל הנעורים וגירושי הוריו, ועד לעבודה עם השמות הגדולים במוזיקה הישראלית - ובהמשך הפיכתו לאחד כזה בעצמו.
"התחלתי לעבוד עליו בקורונה. אמרתי 'יאללה, בוא ננצל את הזמן הזה לעשייה'", הוא מספר. "זה ספר שערוך כמו יומן אישי. הוא מתחיל מהזיכרון הראשון שלי ומסתיים עם המציאות שלי עכשיו - אשתי, ארבעת הילדים והשירים שיצאו בשנה האחרונה. אני חושף בספר הזה סיפורים שאין לי כמעט הזדמנויות לספר אותם. אלו דברים שמעניקים ערך ורובד נוסף לשירים שמוכרים לקהל".
נגעת גם בנקודות כואבות?
"אחד הדברים הראשונים שאני מספר הוא שאין לי זיכרונות טובים מבית הילדים. אין קיבוצניק שגדל בבית ילדים ולא מכיר את המונח 'ראש לקיר': 'תסובב את הראש לקיר, אל תדבר ותהיה בשקט'. אני בעיקר זוכר שאני נרדם בלי ההורים שלי. אני מספר גם על הזיכרון הראשון שלי, שבו אמא שלי מוציאה אותי בלילה מבית הילדים ולוקחת אותי לשמוע חזרה של מקהלת הקיבוץ, שבה היא סולנית. היא שרה שם שיר ערש ואני, בן 4, נרדם לצליליו. לא הייתי רגיל לשמוע אותה שרה, כי לא נרדמתי איתה אף פעם. אני נוגע שם בעוד המון פצעים שקשורים לגירושים של ההורים שלי. על הרגע שבו הם מספרים לנו, ועל הבקשה שלנו כילדים לנסוע עם ההורים לעוד חופש אחד ודי".
מה הדבר הכי מפתיע שיגלו עליך בספר?
"אני מספר שם על התקופה שלי ככדורגלן, ועל אלי גוטמן (המאמן זוכה גביע המדינה; ע"פ) שאימן אותי ועשה עבורי מחווה שאני לא שוכח אותה עד היום. יש גם סיפורים על הגיטריסט שבזכותו התחלתי לנגן, ועל הפעם שכתבתי שיר עם נינט, כשהיא באה אלי הביתה עם כוס קפה ענקית ובלתי מידתית. וגם על איך רן דנקר ואני החלטנו, ערב יציאת הסינגל הראשון שלנו, כשהעטיפה והדיסקים מוכנים, להוציא דווקא שיר אחר. כעסו עלינו מאוד על זה. אלה סיפורים מאוד שווים".
