אובדן, שיברון לב ורגע אנושי מרגש: כל מה שטילטל אותנו במוזיקה בפברואר

עוד פעם אחת עם רגש

הגדולה של דה נשיונל, מההרכבים שללא ספק מאיישים את אחד המקומות בחמישיית האהובים על כותב מדור זה, תמיד הייתה טמונה בפשטות שלהם. כבר ב"Boxer", אלבום המופת שלהם מ-2007 (וזה שנחשב לתקליט הפריצה שלהם), הייתה זו היכולת של סולן ההרכב מאט ברנינג לחבר בין סט רגשות אפי ובין היומיומי שהפכה אותו לליריקן מחונן, כזה שקל מאוד להתחבר לסוג הרגש שהוא רוצה לייצר במאזיניו מטעמי חוסר יומרה.

ברנינגר הבין מזמן שאהבה, כאב ושיברון לב הם תוצאת התנגשות בין אשליות, מיסקונספציות וחלומות פנטזיונריים ובין שגרה שוחקת ומציאות יבשה. הוא גם חכם מספיק כדי להבין שרגעים קטנים הם אלה שבונים אהבות גדולות, והם לא אחת מה שנשאר בידם של אלה המתמודדים עם אובדן של קשר.

הבנה זו עומדת גם מאחורי "New Order T-shirt", הסינגל השני של ההרכב האמריקני מתוך "First Two Pages Of Frankenstein", אלבומו התשיעי שעתיד לצאת ב-28 באפריל. "אני שומר מה שאני יכול ממך", שר ברנינגר בקול הבריטון שלו בפזמון של השיר היפה הזה. "הצצות חטופות, הבזקים וצלילים. את בטי-שירט של ניו אורדר. אני מהבהב דרכם, אני נושא אותם עמי כמו סם בכיס". כן, ללהקה מאוהיו תמיד הייתה דרך לרסק למעריצים שלה את הלב עם שורות שיבין כל מי שאהב ואיבד, וזו דוגמה מובהקת לכך. "עבורי השורה 'אני שומר מה שאני יכול ממך' משמעה משהו מכל מי שהכרתי או אהבתי אי פעם", אומר חבר הלהקה אארון דסנר. "יש פשטות בשיר הזה, שמזכירה לי את האלבומים המוקדמים שלנו, בתוספת הבגרות והניסיון שיש לנו עכשיו. הוא מרגיש כמו שיר מאוד חשוב עבור העתיד של ההרכב".

ואם כבר שיברון לב

לא מעט דברים טובים יצאו ממנצ'סטר: הסטון רוזס, אואזיס, מן-יונייטד, הסמית'ס, האפי מאנדייז ו- M פיפל. וגם ניו-אורדר, ההם מהטי-שירט, מזוהים עם העיר ופעלו ממנה. ההרכב האמריקני מנצ'סטר אורקסטרה, לעומת זאת, דווקא לא יצא מהעיר הבריטית, אבל זה לא מפריע לו לפעול תחת שם זה כבר כמעט 20 שנה. בעידן שבו כל אחד יכול להזדהות תחת מגדר לבחירתו, מי שמנו לשפוט להקה שמונה ארבעה נגנים מאטלנטה שבג'ורג'יה על ההחלטה להזדהות כתזמורת של עיר בריטית.

כעת, קצת יותר משנה אחרי שהוציאה את הסינגל "No Rule", משחררת החבורה את "Capital Karma", שיר ראשון מתוך פרויקט מסקרן בשם "The Valley Of Vision". מדובר לא רק באלבום חדש, אלא גם בסרט מציאות מדומה שילווה אותו, ושניהם ייצאו בחודש מארס – כלומר, ממש עוד מעט.

את הסרט יביים איזק דייטז והוא יוקרן בהקרנת בכורה ב-9 במארס בעמוד היוטיוב של ההרכב, במסגרת מה שחבריו מכנים "מסיבת צפייה כלל-עולמית". את האלבום הם הקליטו בחדרים נפרדים במה שהם רואים בו "ניסוי מדעי" והוא יכיל, לדבריהם, "מפה אבסטרקטית של שיעורים שונים המתייחסים לחוויה האנושית". את סרט התלת-ממד שילווה את התקליט הם מתארים כ"חוויית הורדה (Download, ע"פ) של חלום לראש שלך".

יומרני? ובכן, מאוד, לפי התיאור וייתכן מאוד שהתוצר, לפחות זה הקולנועי, יהיה חתיכת קשקוש סוריאליסטי שמובן רק ליוצריו ולעוד שלושה אנשים שצרכו מספיק סמי הזיה כדי לחשוב שהם מבינים במה מדובר. כך או כך, הסינגל הראשון מתוך המיזם הזה שקט, יפהפה וכן, גם הוא עוסק בקשר מורכב. כאילו שיש קשרים שאינם כאלה.

ואגב פרידות

שש שנים עברו מאז "Spirit", אלבומה האחרון של דפש מוד, ונראה שהציפייה לחומרים חדשים עומדת להסתיים. ב-24 במארס ישחרר ההרכב הבריטי האגדי את אלבומו ה-15 במספר "Memento Mori", ממנו יצא לפני כשבועיים השיר "Ghosts Again". חדי הזיכרון וילדי אור הירח שביניכם ודאי זוכרים אלבום בעל שם זהה שהוציא אביב גפן ב-2002 והוקדש לסבתו גאולה, שהלכה לעולמה זמן קצר לפני כן. מכאן ניתן לו שמו, שמשמעו "זכור את מותך". כפי שלא ממש קשה להסיק, גם חברי דפש מוד בחרו בשם זה לאלבומם כתוצאה ישירה ממפגש שלהם עם מותו של אדם אהוב וקרוב.

כזכור, בחודש מאי של השנה שעברה הלך לעולמו אנדי פלטשר, ממייסדי ההרכב ומהאחראים הישירים להצלחתו רבת השנים. האלבום החדש יהיה האחרון שנכתב עם פלטשר, שעוד היה חלק מתהליך העבודה עליו (גם אם לא הקליט בפועל אף אחד מהשירים בו), בטרם הותיר את חברי ההרכב הנותרים, דייב גהאן ומרטין גור, להקליטו ולסיימו. "רוחות רפאים שוב" עוסק באפשרות של פגישה עם אדם אהוב שהלך לעולמו – הפעם כרוחות רפאים או ישויות עליונות, ואלה נושאים שבהם יעסוק האלבום, באופן די מתבקש, לאור האבדן שחוותה הלהקה הוותיקה.

"התחלנו לעבוד על הפרויקט בימיה הראשונים של המגפה העולמית והנושאים שבו לקחו השראה באופן ישיר מאותם זמנים", סיפר גור אודות האלבום החדש. "לאחר שפלטש הלך לעולמו, החלטנו להמשיך משום שאנו בטוחים שזה מה שהוא היה רוצה, ו(מותו) באמת נתן לפרויקט שכבה נוספת של משמעות".

פרידה ואובדן

המהירות והטבעיות שבהן שבה האנושות לשגרה אחרי שלוש שנות מגפה הקורונה יכולות להיות מתעתעות. על פניו, מדובר בחזרה מבורכת לשגרה ולחיים לאחר אפיזודה שנעטפה במושגים כמו "בידוד" ו"סגר", שמוסגרה על ידי הרומנטיקנים שבינינו כ"תקופת התכנסות" או "התבוננות פנימה". בפועל, אלה מונחים שכל מהותם יופמיזם, מכסת מילים שנועדה לתאר את מה שהיה רגע שפל חברתי ואנושי ארוך ומפכח לא פחות משהיה משבר בריאותי. את הפוסט-טראומה, אגב, רובנו עוד נושאים.

אבל "מלכודת דבש", השיר החדש שכתב איש להקת אטליז (ואינפקציה ומטבוחה) גיא בן שטרית יחד עם חגית גרוסמן, לא מנסה להשתמש במניפולציות של רומנטיזציה כדי לצבוע בוורוד רגע די עגום בתולדות הזמן. "נשארתי בלי כלום, אני מסטיק דבוק לרצפה" שר בו ברק גביזון. "אני יתוש מעוך על קיר, זבוב שקוע בצנצנת דבש. חתול מרוח על כביש, אבל אשמח להיפגש".

"רגע אחרי שאמי נפטרה בפברואר 2020, נולדה בתי קרני, וקיבלנו הצצה מהירה על מחזור החיים האדיש, אכזריותו ונדיבותו כאחד" מספר בן שטרית על הרקע לכתיבת האלבום שבו יופיע השיר ואשר הופק על ידי אור בהיר. "קרני נולדה אל תוך אירוע הסגרים, וכמו רבים שקענו פנימה אל תוך ההורות והטיפול הדורסני בגידול תינוק כשברקע המגפה".

בהלת הפנדמיה והניתוק החברתי התמזגו בהרהורים אודות מוות, פרידה ולידה, ונמהלו באזעקות וקולות מלחמה (פנימית וחיצונית). את כל אלה ניתן לאתר ולשמוע בבהילות הפזמון של השיר הזה, שמדמה את הטרפת הגלובלית כריקוד בשדה מוקשים ומעורר סקרנות לגבי היצירה המלאה שהוא חלק ממנה.

עם קצת עזרה ממעריציי

בעבר, מוזיקאים לא ששו לספר לקהל שלהם על בעיותיהם הנפשיות או הרפואיות, אבל השנים האחרונות קצת שינו את התפיסה הזו. את מקומו של הצורך בפרטיות החליפה (אולי, זה רק ניתוח אישי) ההבנה שבאקט החשיפה יש גם אלמנט משחרר, והיא מסוגלת להעלות לסדר היום אתגרים שרבים והרבה פחות מפורסמים מתמודדים עמם. בעבר הייתה זו בילי אייליש ששיתפה את מעריציה בתסמונת הטורט שבה היא לוקה, אבל מי שללא ספק עשה רבות לתיווך ההפרעה לקהל הרחב הוא הזמר לואיס קפלדי.

הסקוטי בן ה-28, שחתום על שירים כמו "Forget Me" ו-Before You Go", עמד לפני מספר ימים לסיים הופעה בברלין עם להיט הענק שלו "Someone You Loved". אלא שבאמצע השיר, הוא החל לסבול מהתקף טורט שהקשה עליו בשירה – וזה בדיוק הרגע שבו הקהל לקח את המושכות לידיים וסייע למוזיקאי, שסבל באותם רגעים מטיקים ועוויתות, לסיים את השיר.

לרוב, הופעות חיות מכילות רגעים עוצמתיים, תוצאת מפגש בין אמן ובין מי שיצירתו נגעה בו. אבל רגע כזה, שחושף שבריריות גדולה של מי שנמצא על הבמה ואמור לשלוט בכל שלבי ההופעה, וההתגייסות לסייעו – הוא בהחלט מקרה נדיר. קפלדי אובחן כלוקה בתסמונת לפני כשנה, ושיתף בכך את עוקביו ברשתות החברתיות, לאחר שרבים פירשו את התנהגותו על הבמה בעת אחד ההתקפים כתוצאה של שימוש בסמים. "זה דבר חדש, לא ממש ידעתי הרבה עליו. אני לומד", כתב אז. מגזין "הרולינג סטון" דיווח כי קפלדי מצא את עצמו בסיטואציה דומה בחודש ינואר במהלך הופעה בבלפסט, וגם שם נרתם הקהל למשימת הצלת השיר. רגע יפה, מה יש לומר.