"יש מי שדואג לנו שמה": עילי בוטנר הוא האמן הישראלי האולטימטיבי

עשור לאחר שהוציאו את האלבום הראשון "תם ולא נשלם", שהגיע למעמד אלבום זהב, חברי ההרכב "עילי בוטנר וילדי החוץ" עלו אמש (שבת) לראשונה על הבמה בהיכל מנורה בת"א. המופע, שנפתח עם גרסה ייחודית לשיר הנושא מאותו אלבום שיצא בינואר 2013, היה סוחף ומרגש, אם כי התחושה הייתה שלהרכב לקח שיר או שניים להגיע לאנרגיה הנכונה - שהגיעה בענק.

את הבתים של השיר "טיפות" שר בוטנר בעצמו. בביצוע המוקלט הוא נשמע מדהים ועל הבמה לא פחות. בוטנר חייב לשיר יותר. אני מבין את המנגנון שהוא יצר בהרכב הנוכחי ובקריירה ה"עצמאית" שלו. בהחלט מדובר במערכת משומנת שעובדת היטב, כשבוטנר מנצח על הכל. אך עם זאת, הקהל כל כך צמא לשמוע אותו, לא רק בסיפורים מרגשים ובקולות שניים.

בוטנר הוא אדם של מילים, של שפה, של שירים וסיפורים. כל סיפור לווה בנגינת קלידים וסופר בחן, ברגש ובהומור. בדברים שהוא שיתף היה קסם, ובעיניי אלו היו הרגעים שדרכם "קנה" בוטנר את הקהל - כאן נוצר החיבור, האמון. אם יש משהו שקהל ומעריצים אוהבים בטאלנט זה שהוא "אחד משלנו". כך למשל, באחד הסיפורים כשהקהל התיישב בבת אחת, צחק בוטנר ואמר: "איזה חמודים אתם, ממש רגע של אתנחתא לקחתם לכם".

בהמשך הוא תפס גיטרה קלאסית וסיפר על אמו שהייתה הסולנית בלהקה של הקיבוץ שבו גדל, עין כרמל. יחד עם אוהד שרגאי, השניים שרו משירי ארץ ישראל הישנה והטובה - מה שהפך לכמה רגעים לערב מרגש של שירה בציבור.

כמובן שבמרבית הערב האווירה הייתה Fאנק-רוקיסטית עם רביעיית נשפנים שהרימה את הבמה באוויר. הביצוע ל"ימים של קיץ" היה מחשמל, כך גם הביצוע ל"בואי נעזוב" ששר האורח רן דנקר. הצמד, שיחד הוציאו את אלבומם הראשון, ביצע יחד עוד שני שירים, ולמען האמת, טוב שדרכיהם נפרדו. החיבור מיוחד והכל, אבל מורגש הפער שנוצר ביניהם עם השנים. גם עברי לידר הגיע לביקור ונתן את הזווית הרוקיסטית שלו כששר את "הכוס הכחולה" ואת "זכיתי לאהוב", שהרימו את הערב הארוך והגדוש, אולי מדי.

אחד היתרונות הבולטים אצל עילי בוטנר הוא הפזמונים המצוינים שלו. בוטנר מלחין דגול שדואג למנגינות קליטות מבלי להתפשר על איכות מוזיקלית. עם שינויים עיבודיים מפזמון לפזמון - יכול ההרכב לבצע אותם על הבמה שוב ושוב ושוב, וזה אף פעם לא נמאס.

אחרי ההופעה הזו אין כבר ספק - לבוטנר יש את הכל. הוא אמן שמחובר לשורשים שלו. הוא כל כך ישראלי, רגיש, ביישן ומוכשר. ההרכב שלו, שרץ כבר יותר מעשור, הוא תוצר נפלא של המתכון המנצח: אמנות טובה ועבודה קשה.