"ביאליק היה פאנקיסט": האיש שמחבר בין המשורר למוזיקה של ימינו

השם ניצן זעירא נקשר לרוב בתודעה התרבותית הישראלית לאזורים של מוזיקה, הפקה ומתן במה לזמרות וזמרים מהסוג שבלעדיו יכלו אולי להמשיך לפעול באזורי השוליים המקומיים. שמו ופועלו של מייסד הלייבל "נענע דיסק" הולך לפניו מזה כמה עשורים, ורבים נוטים לקשר אותו לאתוס הרוקנ'רולי הישראלי – מאופיין הסמלים החילוניים ואפוף הארומה החו"לית.

זה לא יהיה שגוי לטעון שזעירא, אדם שהקים חנויות תקליטים מיתולוגיות שאליהן ייבא תקליטים בינלאומיים, הוא קו מקשר בין תל אביב והנכר, אבל לטעון כך משמעו להתעלם מחלק חשוב ומשמעותי מהעשייה התרבותית שלו.

ממש בימים אלה מתקיימות חגיגות 150 השנים להולדתו של חיים נחמן ביאליק - אירוע תרבותי רב-תחומי שנפתח בפסטיבל "ניגונים בצדק". הפסטיבל נולד ביוזמתו של זעירא, שחבר לבית ביאליק ולעיריית תל אביב, והוא גם מנהל אותו אמנותית. בין תערוכת ציורים, סרטים וסיורים בעיר בעקבותיו של המשורר ומחיה השפה העברית, בלט במיוחד המופע "הכוכבים רימו אותי" שהכיל משיריו בביצועים של שמות כמו טדי נגוסה, שלומי שבן וכרגיל ברי סחרוף – אדם ששמו נקשר בזה של זעירא ואשר ביצירתו חוקר לא מעט את היצירה העברית שקדמה לו, וכן את עולמות הדת.

"הרעיון לפסטיבל התחיל משיר של ביאליק שהפקתי לפרויקט 'עבודה עברית' עם מוש בן ארי, פילוני וסחרוף", מספר זעירא." דיברנו על מה השיר ולא זכרנו בדיוק על מה הוא נכתב. אחרי כמה שנים, קראתי פתאום התכתבות של הרב קוק עם ביאליק, שכתוצאה ממנה הבנתי שבעצם מי שיושבה על החלון מהשיר זו הציונות, שבעצם אלה שני אנשים עם מערכת יחסים מאוד מיוחדת. מצד אחד היו התנגדויות עזות לפיתוח השפה העברית, ומצד שני היה עידוד אדיר לעשות זאת. לפי התזה של הרב קוק, גלות משיח בן יוסף צריכה לבוא לפני משיח בן דוד (על פי חז"ל, משיח בן יוסף הוא המשיח הראשוני שיכונן את שלביה המעשיים של הגאולה, בעוד משיח בן דוד יביא את העם היהודי אל שלמותו הרוחנית, ע"פ). אם יש משהו שמסמל את משיח בן יוסף, זו תל אביב. כרך חילוני. החלטתי שצריך להקים בה פסטיבל כזה, עם כמה שזה קשה".

למה קשה?
"דבר ראשון הוא האופי המאוד חילוני שלה. מוסדות התרבות שאתה רוצה לשתף איתם פעולה בתל אביב הם חילוניים, אפילו לעשות מופע של נשים לנשים בלבד זה משהו שהוא בלתי אפשרי. מהצד הדתי מסתכלים עליך ואומרים 'מה אתה רוצה מאיתנו?', וגם מהצד החילוני אומרים את זה. בשני המקרים אתה נחשב משהו לא כשר, לא מקובל. לסגוד או לעבוד תרבות עברית או לנסות לפתח אותה דרך השורשים היהודיים נחשב פסול מכל הצדדים. לא לגמרי, אני רואה שיש התקדמות, אבל יש עוד דרך לעבור".

מה משך אותך לחקור את ביאליק?
"ביאליק הוא סוג של נביא השפה העברית המחודשת. יש לו מפעל ספרותי אדיר והוא משורר מאוד חשוב. הוא חנך משוררים, והיה אחד מחונכיו של אלכסנדר פן. אמנם הם מדורות אחרים, אבל הם היו חברים טובים. היה משהו נבואי בפעילות שלו עם השפה העברית. דמותו תמיד ריתקה אותי, אבל לא ידעתי כמה הוא מרתק אותי עד שהתחלתי להתעניין בו לעומק ולהבין כמה הוא היה ייחודי. בדיוק עכשיו במופע ביקשתי מטדי נגוסה שיטפל בטקסט של דבריו האחרונים, וזה ממש כאילו הוא נכתב היום".

מזה לא מעט שנים, זעירא מעלה על נס את התרבות העברית על שלל שלוחותיה, ובעיקר את משורריה. כבר לפני כמעט 25 שנה הוא הפיק את פרויקט הקאברים המוכר והמצליח "עבודה עברית" (שזכה להמשך פופולרי כעבור עשור), לצד הפקת אלבומי מחווה לרחל המשוררת, כמו גם את המופע "יהודה הלוי פינת אבן גבירול", במסגרתו זמרים כמו סחרוף, מיכה שטרית, אתי אנקרי, מאיר בנאי, אביתר בנאי ושמות גדולים אחרים הלחינו וביצעו שירים של משוררי תור הזהב בספרד.

כמה שנים לפני כן, הקים זעירא לייבל שעסק במוזיקה יהודית מקורית, ואשר אמנים כמו אהרון רזאל שחררו אלבומים דרכו. הוא עצמו יספר לכם שכבר בשנות ה-70 הוא היה אמון על פרויקטים יהודיים עם שלמה גרוניך, וגם הדפיס ומכר אלבומי חזנות. גם אם שמו הוא לא השם הראשון שעולה לראש כשחושבים על עליית הפופולריות של המוזיקה היהודית, הוא בהחלט היה שם כמו גורם מקשר. מצד אחד סמן מובהק של ייבוא כל שיכול להיחשב לרוק גלותי, מצד שני – אדם שפועל כבר שנים באזורי היצירה העברית וחוגג את מפגש החילון והדת שבתוכה.

איך אתה מסביר את זה שעם כל פועלך, אתה עדיין מתחבר לאנשים באופן תודעתי ואינסטינקטיבי עם אזורים אלטרנטיביים יותר, שפחות מתכתבים עם מורשת דתית?
"מי קבע שרוק זה אלטרנטיבי וחילוני? דווקא רוק זה מקום שאנשים חופרים בו את העומקים שלהם ואת הרצונות שלהם להגיע למהות של עצמם. כבר מתחילת שנות ה-60 אני עובד במוזיקה, והכרתי הרבה אנשים בה, מכל הצדדים של התחום. אם זה מפיקים, אם זה כותבי מילים כמו אהוד מנור ומאיר אריאל, מלחינים, מעבדים, מפיקים מוזיקליים. אז יצא לי להיתקל בלא מעט אנשים שדיברו על עבריות, פעלו מתוכה או שהיא עניינה אותם. חלקם חשבו עצמם כמפתחי שפה, חלקם חשבו עצמם חוקרי שפה. אחרים הלחינו אותה, התעניינו במקצבים של המילה, חלקם בחריזה ובשקילה. אז אני למדתי מכולם, וזה משהו שאני עדיין מנסה ללמוד ולפתח".

היית מגדיר את מה שאתה עושה כהנגשה של תרבות שיש להנציחה, באמצעות אמנים וכלים פופולריים בני ימינו?
"אם יש טקסטים עתיקים והם קיימים, אז זה חשוב שאנשים יוכלו להגיע אליהם איכשהו. אנשים באו בהמוניהם לקנות את האלבום 'אדומי השפתות' של סחרוף ורע מוכיח, והם נחשפו לטקסטים ישנים. אנשים צריכים להבין את התמונה: לקרוא לאבן גבירול 'רבי' זה לא נכון כי הוא משורר. הוא היה פאנקיסט. צריך להבין שאותם משוררים, אם זה יונה וולך, אלתרמן, פן או ביאליק, בעצמם חקרו את העבריות שלהם ויצרו בעברית לכל אחד העבריות שלו. זה גרם לנו להתכתב עם העבריות והשורשים שלנו. חשוב לי שנוכל להכיר את הספרות האדירה הזו. המקורות שלנו הם משהו שמעסיק אותי ולוקח ממני זמן. בפרויקטים כמו הפסטיבל הזה, אני מנסה להשקיע בו בחזרה באהבה". 

פסטיבל "ניגונים בצדק" יתקיים עד מחר (שישי) בתל אביב.