"אני מוצא דברים יפים גם ברגעים סתמיים": הפאזה החדשה של יובל מנדלסון

האזנה לאלבום החדש של יובל מנדלסון והרכבו "המסע לפולין" מציגה את איש שייגעצ לשעבר בפאזה אופטימית בחייו, לפחות כך נשמע. זה לא שמנדלסון הפך פתאום לכוכב פופ שמכוון לפיזוזים ולאסקפיזם. אבל המילים, הלחנים וההגשה יעוררו במאזין תחושת היי קלה, כזו שזכורה מאלבומיו עם להקת האם המיתולוגית.

אולי זו פשוט דרכו של רוקנרול - ז'אנר בועט וכיפי (כשנעשה נכון) - שאלה אמנם לא שנותיו היפות, אבל מנדלסון מרגיש בנוח באזורים שלו, וכבר ברור לו שזה פשוט דבר שהוא עושה "לא כי זה קול או במודה".

"זה לא אלבום אופטימי מבחינה אבסולוטית, ויש בו גם רגעים קודרים", הוא אומר ימים בודדים לפני מופעי השקת האלבום. "אני לא רוצה לצאת מפויס מדי, אבל בסך הכל אני מרגיש לאחרונה די שמח בחלקי, והדברים מחלחלים גם לשירים".

לשלוף את קלישאת ההתבגרות?
"תראה, אני לא יכול לנתק את זה מהגיל שלי. מלאו לי ממש לאחרונה 40. אני מסתכל בנקודת הזמן הזו על מה שהספקתי עד עכשיו, ובסך הכל אני מרוצה. ברמה האישית, עם אשתי והילדים הפוחזים שלנו, וגם ברמה המקצועית. זה לא הבדל גדול, ואני ממשיך את הקו של מי שכותב שירים על מה שרואות עיניו, אבל ההתבוננות היא של מי שמוצא דברים יפים גם ברגעים סתמיים. אם אני רואה ברחוב יהושע בן נון בתל אביב את שאנז אליזה, זו דוגמה לכך. אני אומר 'זה נחמד', ואם זה לא נחמד לפחות זה נחמד בתור שורה".

את השקת האלבום תלווה תערוכה חדשה, שתורכב מיצירותיו של המוזיקאי, שמנסה כוחו גם באמנות הציור בימים אלה. התערוכה, שזכתה לשם "מי ומי ברייך השלישי", מציגה נאצים מתועבים תוך שיבוש שמותיהם, וממקמת אותם בסיטואציות אבסורדיות. דמיינו את קלפי "חבורת הזבל" ויצירות של זאב אנגלמאיר פוגשים, ובכן, בכירים נאצים.

"כן, זה תחום עיסוק שלי וזה מעניין אותי כבר מילדות", הוא מודה. "אני חושב שזה גם פועל יוצא של מערכת חינוך שמלעיטה את הילדים בזיכרון השואה. ולא שזה לא חשוב, אבל אולי זה יצא מפרופורציות. אם אני יושב לקרוא ספר, הוא יהיה בדרך כלל באזורי מלחמת העולם השנייה, נאצים וכל מיני צוררים ונבלים. זה מעסיק אותי, זה מהלך עלי איזשהו קסם אפל. והתערוכה הזו היא בעצם דרך לפרק ולהתמודד עם זה באמצעות הומור, במקרה הזה הומור שחור. זו באמת תערוכה שמלעיגה בכירים נאצים, ובכל אחד מהם פוגשים דמות שיש לה השפעה איומה על ההיסטוריה. ההתייחסות היא קצת שובבה, שעושה שימוש במשחקי מילים, בחידודי לשון, משהו מאוד לואו־טקי".

זה גם נושא נפיץ. במיוחד כאן ובזמנים כאלה.
"אני מודע לכך וזה מעסיק אותי. אני יכול להתוודות בפניך שמצד אחד אני שמח בעבודות האלה שציירתי ורוצה שהן ייצאו, ושאנשים יסתכלו ויתמודדו עם זה, ומצד שני לא כל כך בא לי להיות מי שיגידו לו 'נו נו נו, זילות השואה', 'אין לך כבוד'. אלה דברים שהם מאוד לא נכונים, אבל נורא קל להתבלבל כי הסף של הסבלנות והסובלנות נמוך".

מנדלסון והמסע לפולין יופיעו ב־10 וב־13 בנובמבר בלבונטין 7 בתל אביב.