קצת לפני שכותב שורות אלה עולה לשיחת ראיון עם דורי סבודניק, חצי הצמד האלקטרוני רד אקסס (לצד ניב ארזי) הוא קורא ראיון קודם עם השניים, שפורסם בתחילת 2020. סבודניק וארזי כבר ידעו אז הצלחה מהי, ודיברו על מופע חדש שלהם שמתוכנן היה לקחת אותם מסביב לעולם, להרקיד ולהקפיץ המונים בהופעות ופסטיבלים בחו"ל בשנת הפתיחה של העשור החדש.
ואז כולנו יודעים מה קרה ובמקום במות ומסיבות חברי רד אקסס נאלצו לדחות את התוכניות הגדולות שלהם, כשהעולם יצא לחופשת מחלה והיה עתיד תיכף לשוב. או לא כל כך תיכף, בעצם. מאז הם חזרו ויצאו, גם אם באיחור ניכר, לאותו סיבוב הופעות, עמו הגיעו רק בימים האחרונים ליעדים כמו בריסל, איביזה ופריז, משם מדבר דורי ומספר על תקופה חדשה בקריירה של ההרכב, מתודלקת על ידי פיצוי על שנתיים אבודות.
"עולם המסיבות השתנה מאוד" הוא אומר, כשהוא מתבקש לספר על ההבדלים שהוא חווה בין עולמו המקצועי הישן לבין זה החדש הפוסט-פנדמי. "הדבר הראשון הוא שהגיע קהל חדש לגמרי, שלפני כן פחות הגיע למסיבות. יש לאנשים הרבה יותר רעב להפקות, למסיבות. הצורך הזה גדל בזמן שהיה שקט. גם כי אנשים התגעגעו לזה וגם, נראה לי, כי אנשים בבית פשוט התחילו ללמוד את זה. איכשהו קרה שזה חזר בגדול יותר. דבר נוסף הוא שהדור הצעיר מאוד אוהב את המוזיקה האלקטרונית, הוא גדל לתוך. לפני הקורונה עוד אפשר להגיד שזה היה אנדרגראונד. אז כן, יש גדילה מטורפת".
עם זה באו גם רעות חולות. סצנת הפסטיבלים בארץ ובעולם ידעה קיץ קשוח. דוחק בהופעות, תקיפה של אמנים.
"אישית לא חווינו דברים כאלה, אבל אני שומע את הסיפורים ומבין מה קורה מסביב. ברגע שדבר גדל הוא מגיע לקהל רחב יותר ופחות לאנשים שנמצאים שם רק בשביל המוזיקה. ברגע שזה מגיע להמונים מגיעים גם אנשים שלא מתנהגים כמו שצריך, לא מכבדים את המקום ואת האמן. זה עניין של תרבות. אני מזהה עוד בעיה בארץ: אתה שם לב שהרבה פעמים יש לך אחוז מאוד גדול של גברים במסיבות. צריך להחזיר את הנשים למסיבות, כי ברגע שיש לך הרבה גברים זה כבר מתחיל להרגיש יותר כמו משחק כדורגל מאשר מסיבה. אז ברור שמרגישים משהו, איזה שינוי, אבל עדיין יש הרבה מסיבות שזה לא קורה בהן. כמובן שיש לך סיפורים על בלגן במסיבה בחוות רונית וכשקורה משהו כזה כולם חושבים שכל המסיבות בארץ מתנהלות ככה, כי זה מקבל חשיפה בטיקטוק, אבל יש לנו נטייה היום להגזמות".
לתל אביב הם מגיעים הפעם לא רק לביקור מולדת. התחנה הבאה במסע הדילוגים של הגרזנים הוא פסטיבל DGTL שיתקיים היום (שני), אירוע המוזיקה האלקטרונית הבינלאומי שחוזר לישראל אחרי הפסקה של שלוש שנים מהסיבה שנמתנה כאן למעלה. האיבנט ההולנדי במקור, שמתקיים בשיתוף עיריית תל אביב-יפו, יובא לארץ על ידי מנהלם האישי של רד אקסס, ובשלב זה מדובר כבר במסורת חול המועד סוכות.
בתפריט - שלל תקליטנים ממקומות כמו שוודיה, גרמניה, דרום אפריקה, איטליה ועוד, שמתוכננים להרקיד עשרות אלפים לצלילי האוס, דיסקו, אינדי, פופ, דאנס, טראנס ויתר ז'אנרים ותתי סגנונות שעולים לראש למשמע המושג (הארכאי משהו, יש להודות, בשלב זה) – "מוזיקה אלקטרונית". באופן מעניין, הפסטיבל נערך השנה ברקע תקופת שינוי בסצנת חיי הלילה של תל אביב – לפחות זו של תרבות הטכנו, שאיבדה כבר את מועדון האלפבית ולאחרונה גם את מועדון הבלוק – מעמודי התווך של סצנת המסיבות בעיר.
תקופה מאתגרת עוברת על חיי הלילה והמועדונים בתל אביב.
"נכון. אחת הסיבות לכך היא שמאוד קשה להתקיים בעיר כקלאב, כי המחירים מאוד גבוהים. וגם הקלאבים שיש לא נמצאים במרכז העיר, אז הם מתקשים להביא את האנשים לצאת טיפה החוצה. אנשים היו רגילים לצאת לאלפבית, לברקפסט. עוד משהו שקרה זה שפתאום נכנס חזק כל הקטע של ההפקות. יש מלא הפקות – בכפר הנוקדים, במדבר, בכינרת. אלה לא דברים שהיו כל כך חזקים לפני כן. פתאום המפיקים שהיו אומרים פעם 'אני הולך לפתוח מועדון' אומרים 'מה אני צריך את הסיוט הזה של להחזיק מועדון?' ונודדים. גם סף הריגוש של אנשים יורד כשהוא חוזר באופן קבוע לאותו קלאב. היום הקהל צריך מסיבה בהר בשקיעה או במדבר, זה מדליק אותם. אז קצת קשה למועדון להתחרות עם זה".
אתה אומר שיש סיבה לאופטימיות כי תמיד יהיו תחליפים?
"בגדול גם בעולם נהיה עניין חזק מאוד של הפקות, אבל עדיין יש שם שוק יותר גדול לשחק בו ואנחנו חווים מועדונים ממש טובים. גם אנחנו מרגישים את מה שקורה בתל אביב וזה עצוב, אבל יכול להיות שזה צריך לרדת כדי שעוד פעם יהיה טוב. אתה צריך שאנשים טובים ירצו לעשות את זה. צריך לבוא מישהו מספיק משוגע שירצה לעשות את זה".
איך זה מרגיש לכם לנגן פה מול קהל ביתר העולם?
"ה-DGTL המקורי היה פסטיבל מדהים וכשעלתה המחשבה להביא אותו לארץ זה היה נשמע מופרך, כמו לדבר על איזה עב"מ. מה קשור פסטיבל אלקטרוני? לא ידעו אם יבואו אנשים. אבל כבר בשנה הראשונה זה היה מדהים לראות כמה הדבר הזה תפס תאוצה. הוא גדל למימדים מטורפים, עד לרמה שאם אתה לא מביא קהל של מעל 20 אלף איש זה פתאום מרגיש לך מוזר. בשבילנו, בתוך אנשים שהתחילו פה וניגנו על במות קטנות בארץ, פסטיבל בינלאומי ברמה גבוהה כמו זה שקורה פה זו מתנה. זו חגיגה בשבילנו ברמה של דברים שקורים בחו"ל, עם במות שמכבדות מאוד את המעמד, האמן והקהל. בשבילנו זה ממש חג ואנחנו מחכים לזה מאוד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו