צאצאים, קופים משוגעים והלהקה שחוזרת לישראל: כל מה שקורה במוזיקה בספטמבר

עושה נעים

אורי בראונר כנרות, או UBK כפי שהוא מתכנה, תמיד התחבב על כותב שורות אלה. בין אם במסגרת העבודה שלו עם בום פאם, ההרכב הנהדר אוזו בזוקה או אפילו כנגן או מפיק באלבומים שלא הוא הוביל (והיו לא מעט כאלה – מיזהר אשדות, דרך אפרת בן צור, תומר יוסף או קרולינה). אולי האהוב והמוצלח מכולם היה האלבום שהוציא כ-UBK שנקרא "Massive Soundtrack For the Modern Belly Dancer" והפגיש, כדרכו, גיטרות ומוזיקה אוריינטלית, או רוקנ'חול – כפי שאיש לא אומר וחבל שכך.

אבל כנרות אינו רק איש של דיסטורשן וסאונד מלוכלך, כפי שיעידו יצירות אחרות שלו וכפי שניתן להתרשם גם מהקאבר ששחרר לאחרונה עם הטריו הסרף-פסיכדלי רסקו ל"כמה נעים" – הקלאסיקה של החלונות הגבוהים מ-1967. כמה נעים (סליחה. זה לא באמת מתבקש) לקבל גרסה – לא לחלוטין שונה מהמקור (לפחות במונחי לחן או הגשה) אך מרעננת של השיר הזה, מתוך התקליט היחיד והבאמת מושלם של הטריו של אריק איינשטיין, ג'וזי כץ ושמוליק קראוס. בקיצור אורי בראונר כנרות ורסקו מעניקים לשיר הנהדר הזה טיפול סרפי מחוספס ומלוכלך בקצוות שמתיישב באופן מושלם עם לאותו של סוף הקיץ.

ארקטיק מאנקיז החליטו לשגע אתכם סופית

לא חייבים אבל בהחלט צריכים לדבר על המהלך האבולוציוני המעניין שהארקטיק מאנקיז לקחו בשנים האחרונות. או ליתר דיוק – על ההחלטה האסטרטגית (התמוהה, יש שיטענו) להמשיך גם בסינגל החדש שלהם באותו קו שאפיין את אלבומם האחרון “Tranquility Base Hotel & Casino” מ-2018 ואשר הפך אותם לחתיכת להקה שנויה במחלוקת. כזכור, לפני ארבע שנים החליט ההרכב הבריטי המוערך שלא לנסות להתחרות בעצמו של 2013 ובאלבום הנהדר והמגה מצליח שלו מאותה תקופה "AM", כי איך בדיוק אפשר לעשות את זה בלי להפסיד לעצמך? "AM" היה אלבום גיטרות שהשתלט על הרדיו והפך את החבורה האנגלית ללהקה מיינסטרימית מוכרת גם למי שאינו חובב מוזיקה בריטית וגיטרות. וזה לא מעט בזכות "Do I Wanna Know" ו-"R U Mine", שני הקטעים שפתחו את האלבום, הפכו קלאסיקות ברגע וגם להמנוני הרוק הגדולים האחרונים, רגע לפני שהז'אנר נחשב מוקצה באופן סופי.

ואז הגיע אותו אלבום מ-2018, שהציג גרסה ג'אזית אפלולית ולא לגמרי קליטה או מתחנפת של הלהקה, במעין אנטיתזה מוחלטת למפלצת האצטדיונים שהפכה רק חמש שנים קודם לכן. היה מי שקיבל את השינוי (גם אם לא באופן טבעי לגמרי), היו טענו שמדובר בקשקוש יומרני, אבל על דבר אחד הסכימו כל הצדדים: מדובר באכזבה. עכשיו, למעלה מארבע שנים מאוחר יותר, שבו הקופים מן הכפור עם "There’d Better Be A Mirrorball", שיר ראשון מתוך אלבומם החדש "The Car", שצפוי לצאת ב-21 באוקטובר.

החדשות הטובות הן שהשיר הבאמת לא רע (והגם לא מסעיר במיוחד) הזה מלווה בקליפ יפה, שמציג את סולן ההרכב, אלכס טרנר, בפאזה חדשה – לפחות ויזואלית, שונה מזו של השיער המשוח לאחור והפוזה שגרמה לרבים לסלוד ממנו ולחשוד שפוזת הרוקסטאר עלתה לו לראש. אגב, אלה שבחרו לבוז לו על כך, כפי שקורה לא מעט עם כאלה המתהדרים באנינות טעם מוזיקלית, הם בדיוק אלה שהכתירו אותו עשור לפני כן למלך עוד כשעוד לא היה לגמרי ראוי לטייטל הזה, אבל זה כבר דיון ליום אחר (ואם חשקה נפשכם בהרחבה, פשוט חפשו את משמעות המילה fickle והסיקו ממנה מה שצריך לגבי קהלים מסוימים).

מדובר, כאמור, בשיר די חביב אבל לא מהסוג שתופס את האוזן בהאזנה ראשונה, חרף מונטוניותו, והוא מזכיר את אותו אלבום קונטרוברסלי מ-2018 יותר מאשר את החומרים התזזיתיים והרועשים שעשו את המאנקיז, ובכן, המאנקיז אי אז בעשור וחצי הראשונים של המילניום. אז האם "המכונית", שהעטיפה שלו קצת מזכירה את זו של "The Boy with No Name" של טראוויס מ-2007, ישמע כמו האלבום ההוא? או אולי מדובר בעוד הטעיה, באדיבות הרכב שאוהב להתחדש ולאתגר את עצמו, אבל לא פחות מזה – להשאיר את מעריציו ואוהדיו על קצות האצבעות, נעים בין השתוקקות, ציפייה מדודה או פחד ללחוץ Play.

אין לנו משחק מילים שמתקשר לאפגנים ועם "פאות קדושות" כבר שיחקו במקום אחר

יומיים לפני שיצא אותו אלבום מסקרן של המאנקיז, יופיעו בישראל האפגן וויגס, הרכב הרוק האלטרנטיבי של גרג דולי וג'ון קרלי. זה יקרה, כמו בדרך כלל (ההרכב ודולי בקונסטלציות שונות כבר הופיעו בישראל לא אחת) במועדון הבארבי בתל אביב וצפוי, בהנחה שלא יקרה משהו לא צפוי, כתמיד - לא לאכזב. זה יהיה ביקורו הראשון בארץ של ההרכב הוותיק מאוהיו מזה שבע שנים, כשהפעם הם יגיעו לכאן במסגרת סיבוב הופעות אירופאי (תמיד מחמיא להימנות בין בירותיה היפות של אירופה, גם אם לא מדויק גאוגרפית) בשם "Wish You Were Near". שזה גם משחק מילים על "Wish You Were Here" של פינק פלויד (רוג'ר ווטרס – אף אחד לא אוהב אותך, גם לא אמא שלך. גילמור - אתה בסדר גמור), וגם קריצה לאופן בו הוקלט אלבומם טרי "How Do You Burn" מרחוק, כשחברי ההרכב נמצאים בארבעה קצוות שונים של ארה"ב בגלל מגיפה כלשהי.

"איך אתה בוער" יצא ממש בשבוע שעבר ומתארח בו חבר כבוד של ההרכב, מארק לאנגן, שהלך לעולמו ממש בתחילת השנה בתאריך 22.02.22 היפה אך העגום כעת. מי שמתגעגע לגיבור הרוקנ'רול המנוח יכול לשמוע את קולו ברקע מספר שירים באלבום (שאף קיבל את שמו מלאנגן, אשר הייתה זו דרכו לשאול "מה מרגש אותך?"), גם אם לא בשיר ספציפי כזמר מוביל. מי שזה בכל זאת לא מספיק לו, יכול להתנחם גם בראיון שקיים עבדכם הלא לגמרי נאמן באוקטובר 2019 עם המוזיקאי בעל הקול העמוק, בימים תמימים יותר של טרום פנדמיה או הבנה שהסוף כבר נראה באופק.

מי שרוצה לחמם את הגרון לקראת דולי וחבריו יכול לעשות זאת עם האלבום החדש, שקוצר שבחים ומכיל, בין היתר, את הסינגל המצוין "A Line of Shots" שמובא כאן, מזכיר מאוד את הדאבס האהובים ומלווה בקליפ שמכיל, מה אתם יודעים, כדור מראות. ממש כמו זה שארקטיק מאנקיז הציבו בפניכם כתנאי בשם האלבום החדש שלהם. תראו איך הכל מתחבר שוב, איטס אול האפנינג ממש.

בשבילו גיבורים מתופפים

אם טרם נתקלתם בווידאו של שיין הוקינס, בנו של מתופף הפו פייטרס טיילור הוקינס, שהלך לעולמו בנסיבות טראגיות חודש אחרי מותו של לאנגן, מנגן יחד עם החברים של אבא זה אומר ש: 1. אין לכם אינטרנט. 2. אין לכם לב. 3. אתם כנראה ממש לא אוהבים את הפו פייטרס או כל פרוייקט שדייב גרוהל לוקח בו חלק. בתחילת החודש קיים אותו גרוהל (שתאהבו אותו או תשנאו – האיש יודע להרים מופע ענק) באצטדיון וומבלי בלונדון ערב (שהתחיל בצהריים) מחווה לחברו הטוב -לחיים ולהקה. היו שם ליאם גלאגר, סופרגראס, איש קווינז אוף דה סטון אייג' ג'וש הומי, לארס אולריך ממטאליקה, סולן דה דארקנס ג'סטין הוקינס, בריאן ג'ונסון מ-DC/AC, ויולט גרוהל (הבת של), ואפילו אחד פול מקרטני. זו הייתה מחוות ענק שקיבצה על במה אחת את מיטב הכוחות של הרוק הבריטי והאמריקאי לדורותיו, ויש לקוות שמישהו שם היה מספיק חכם כדי לתעד את מה שהלך שם מאחורי הקלעים ולערוך את החומר לכדי וידאו מרהיב מלא באגדות וצאצאיהן.

אגב צאצאים, חלקו האחרון של המופע הפך למיני מופע של פו פייטרס עם מתופפים מתחלפים שנכנסו לנעליו של הוקינס. ביניהם טראוויס בארקר מבלינק 182, רופוס טיילור (בנו של רוג'ר טיילור, המתופף האגדי של קווין שגם מחליף את אביו בסיבובי הופעות) ושיין הוקינס, בן נוסף וחשוב מהאחרים באותו ערב.

הוקינס בן ה-16 ביצע עם חבריו ללהקה של אביו המנוח את "My Hero", אחד השירים הוותיקים והאהובים של הפו פייטרס - שיר רוק אגרסיבי ומובל תופים, ברגע שגרם לרבים להזיל דמעה. גם נוכח הכישרון שכנראה עבר בגנים כמו גם הדמיון בין השניים, לא מעט בשל המעמד ולא פחות מכך – בחירת השיר המדויקת. בעידן שלא מכיל יותר מדי רגעים תרבותיים איקוניים מהסיבות הנכונות (לא, הכלה מהחתונה של עומר אדם אינה רגע איקוני), גרוהל – תגידו עליו מה שתגידו, הצליח לייצר אחד מושלם, יפה, עצמתי ועצוב.