יש רגעים שבהם אתה מבין שנכחת באירוע שייחרט לך בזיכרון למשך שנים. אירוע שירגש אותך ויחזיר אותך לחווייה גדולה מהחיים. כזו הייתה ההופעה של "היהודים" אתמול (שבת) בקיסריה.
27 שנים של עשייה מוזיקלית זוקקו לערב אחד של התפרצות הר הגעש על הבמה וביציעים. לו היו אומרים לילדי שנות ה־90, שכעס הנעורים כבר פג מהם, שהלהקה המחתרתית שתחנות הרדיו התעלמו מקיומה במשך שנים, זו שניתן היה לשמוע אותה רק בהופעות חיות, תגיע בשנת 2022 לבירת המיינסטרים של המוזיקה הישראלית הם היו צוחקים ונכנסים לשמוע את "מציאות נפרדת" בחדר. אך אתמול ההזייה הפכה למציאות, כשלהקת הרוק הגדולה בישראל כבשה את אמפי קיסריה מול אלפים שהגיעו לחגוג את המוזיקה המופלאה שלה.
זה היה ערב חד פעמי. זה הרגיש כמו לעלות על רכבת שנוסעת במהירות 300 קמ"ש מאז 1995, כאילו הזמן עמד מלכת. באנרגיה שלא נתנה אפילו רגע להתחמם, עלו תום פטרובר ואורית שחף ופשוט נתנו בראש. פטרובר בפשטות שלו הוא אמן רוק שמנסר עם הגיטרה ונותן משמעות לכל מילה שיוצאת מפיו. אפילו כשצלצל תוך כדי ההופעה בשיחת וידאו לשמוליק התאורן שיצא מניתוח - שלא ענה לשיחה - זה היה רגע שהרגיש כל כך אינטימי, אמין ולא מאולץ - מול 4,000 איש.
אם פטרובר סוחף כי "מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל", אורית שחף היא ההיפך המוחלט: היא גדולה מהחיים ובעלת קול מדהים, שגם אחרי 27 שנה מצליח להרטיט את הלב כשהיא שרה את "אצלך בעולם", את "קח אותי" או כשהיא מנסרת את האמפי ומפרקת אות לחתיכות בהדרן "עוד ארון אחד". שחף היא גרנדיוזית, שלוש פעמים היא שינתה עצמה במהלך ההופעה והכל בשלמות שכמעט שכחנו שעוד קיימת, כמו הרוק הישראלי עצמו.
בדרך כלל בהופעות שמציינות שנות פעילות - או כל סיבה אחרת לחגיגה על הבמה בהופעה - יש משהו מאולץ, כמעט כמו ניסיון החייאה למשהו שהיה ואיננו עוד. אז בואו נחיה אותו בביצוע עם חבר שיעלה לבמה. אבל כשהכל מושלם - לקצפת גם יש דובדבן. מוניקה סקס, שחיה ביקום מקביל לזה של היהודים במשך השנים על הצד הרך של הרוק הישראלי ושתמיד שהתה באזורי המיינסטרים, הייתה אמש בועטת מתמיד. זה לא היה מכמיר, אלא סוחף - לראות את יהלי סובול שר על "השמלה ממדריד", את אורית שחף על התופים כששחר אבן צור שר את "גשם חזק", ואת פטרובר משתולל על הרצפה כאילו היצירה שלו. אל מול אלה הקהל המתמסר שהבין שרגעי קסם משותפים כאלו כבר קשה לקבל.
בעולם שבו הרוק הופך לשמורת טבע קטנה, כמעט נשכחת, כשהמעגל הנסגר הוא שרוק לא משמיעים בגלל מילים קשות ובוטות או רעש שמנסר את תחנות הרדיו, והמוזיקה השטחית עם מילים שאפשר לכתוב על מפית במזנון דרכים בכביש 6 היא השולטת, באו היהודים ולערב אחד הראו מה כוחו של הרוק: של המילים, של הלחן ושל סאונד הגיטרות החשמליות, הבס והתופים ומה שהם יכולים לעשות לנפש. במצב הנוכחי של המוזיקה הישראלית קיסריה הפכה אתמול לעולם ומלואו ונתנה אוויר לנשמה, עד הפעם הבאה שהוא יאזל מהריאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו