גם בלי הסקנדלים, הצמד מזמן איבד את כוחו: על הפירוק של סטטיק ובן-אל

את ההודעה של סטטיק ובן-אל תבורי, שבישרה ביום חמישי האחרון על סוף דרכם המקצועית המשותפת, אפשר להגדיר כסופו של עידן. בלי ולו גרם אחד של ציניות - יש מי שיראה בה לא פחות מרעידת אדמה תרבותית.

גם אם היא היתה צפויה, לאור פרסומים שליליים ומשברי יח"צ שלא אפיינו את דרכם עד לאחרונה, נפל דבר בעולם הפופ הישראלי, שאם נודה באמת - השתנה לחלוטין ברגע שהשניים האלה צצו בשטח, והתחילו לירות בזה אחר זה להיטי ענק, שפעלו תחת הנוסחה הקבועה והמנצחת של הלחמת - במילותיהם - "באס עם סלסולים".

עכשיו כשאמרנו את כל זה ושיבחנו את הצמד המצליח (לשעבר) על הבאתה של תרבות פופ צבעונית, כיפית, חו"לית ומקצועית לארץ, אפשר כבר להגיד בקול רם שבמונחי תוצר מוזיקלי - ההרכב סטטיק ובן אל כבר מזמן לא עובד. כבר המון זמן ששיר חדש של השניים לא הפך להיט ענק, בטח לא הוליד מטבע לשון. "כביש החוף" ו"סלסולים" היו להיטי רדיו ענקיים, שסימנו אותם כדבר החם הבא בפופ - תחום שנוטה להחליף את גיבוריו וסגנונו מדי כמה שנים גם כך.

בימי "זהב", "טודו בום", "נמסטה" ואפילו "בננות" (כלומר התקופה שבה דילגו השניים בקלילות בין ניכוס תרבותי אחד לאחר, באקט שללא ספק לא היה מתקבל בארה"ב), כל סינגל חדש שבן-אל וסטט בוי שחררו נחשב לאירוע תקשורתי שאין מדור תרבות בארץ שיכול היה להתעלם ממנו. אבל 2018-2015 עברו מזמן, וזה לא שהשירים החדשים הצליחו לשחזר את הצלחת קודמיהם. כמה מקוראי טור זה יצליחו לזמזם אפילו שיר אחד משני האלבומים שהוציאו השנה (אחד משלהם ושני יחד עם עומר אדם)? ניחוש לא ממש פרוע יניח שלא רבים. ועל הקריירה הבינלאומית, ובכן, על זה בכלל אין מה לדבר. השירים באנגלית נעדרו את הקסם של אלה העבריים, ולא עזר גם החיבור עם פיטבול. כן, לשניים עדיין נותר תפקיד בתרבות ובטלוויזיה המקומית. אבל כצמד, גם אם לא נביא בחשבון את הסקנדלים האחרונים, הסוף כבר נראה מזמן באופק. עמוד התאורה שקרס בשבוע שעבר במהלך הופעה באילת היה עוד רמז מהיקום לכך, או מטאפורה עצובה במיוחד של נפילה בלתי נמנעת.