לפני 19 שנה מצאה את עצמה שירלי וינר, אשת חינוך מיוחד, אם לילד משלה שנמצא על הספקטרום האוטיסטי. חייה האישיים התערבבו באלה המקצועיים, וזה הביא אותה ליזום תוכנית שתעזור להורים כמוה, לילדים עם צרכים מיוחדים, בתחום המוזיקה.
"הוא היה ההשראה לכל הדבר הזה", היא מספרת על "אימג'ן", עמותה שהקימה ב־2014, שהוציאה את ילדי החינוך המיוחד מהנישה של כלי הקשה ודרבוקות בלבד והפגישה אותם עם כלים כמו גיטרות, כינורות וצ'לו. "אני זוכרת את עצמי כשהוא היה קטן מחפשת בנרות חוגים שיבינו כי מדובר בילד שצריך התאמות ותשומת לב מיוחדת. במשך שנות בית הספר היסודי שלו עבדתי בלייצר לו מסגרות חברתיות. באיזשהו שלב, כשהתפקוד שלו ממש עלה, אמרתי 'אני רוצה לעשות את זה גם עבור ילדים אחרים'".
ב־2020 היא חברה לתנועת "תרבות" ליצירת פרויקט "אקו", שמפגיש בפריפריה בין ילדים בעלי צרכים מיוחדים לבין כאלה שאינם, ליצירה של הרכבים מוזיקליים. היום ייערך בימק"א ירושלים מופע הסיום של התוכנית, שבו יתארח וישיר עם משתתפי הפרויקט הזמר מוקי.
"אנחנו גוף ידע שעובד עם כל מיני מוסדות ופרויקטים בעולם, ובהם מכללת 'ברקלי' למוזיקה בבוסטון", מסבירה וינר. "עולם הפנאי הוא נושא מאוד עצוב. לפני כמה שנים היה מחקר של החברה למתנ"סים, שאמר כי 90 אחוז מההורים לא רוצים שהילדים שלהם ילמדו עם ילדים עם צרכים מיוחדים. תמיד יש קבוצה של מיוחדים והם בדרך כלל מופרדים, אז לא נוצרים מארג חברתי והזדמנות לחוות חברות אמיתית עם ילדים בלי צרכים".
"בתור ילד או טינאייג'ר, מקום כזה היה יכול להיות בשבילי מדהים", אומר תומר קדימה (24), רכז פעילות בצוות המוביל של הפרויקט, שמכיר את הנושא אף הוא מחייו האישיים. "אני מוזיקאי, מנגן על פסנתר ומדריך מוזיקה כבר הרבה שנים. הפרויקט הזה מתחבר אלי בגלל החוויה שלי על הרצף האוטיסטי. זה משהו שמאוד מדבר אלי וחיפשתי אותו במשך שנים. מוזיקה היא דבר שנגיש לכולם, יש כוח ביכולת שלנו לדבר באותה שפה ולהבין בצורה בלתי אמצעית עם מה מתמודדים החניכים שלנו. אני לא רואה סיבה שאנשים כמוני, בתפקוד גבוה, לא יהיו שווים בין שווים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו