במהלך השבועות הקרובים, בעוד באתר "ישראל היום" מתנהלת הצבעה שמטרתה לדרג את מצעד 70 האלבומים הישראליים הגדולים בכל הזמנים, נפרסם המלצות של כותבים שונים על האלבומים שמועמדים לבחירה. סער גמזו ממליץ על "צלצולי פעמונים".
לרגע קצר מדי, היה נדמה שהחיים מחייכים סוף סוף אל אהובה עוזרי. המוזיקאית המקורית ופורצת הדרך, שהתחילה לשיר כמקוננת בבתי אבלים, זכתה לתיקון. 17 שנים אחרי שפרשה מהופעות וצמצמה משמעותית את היקף ההקלטות שלה, אחרי שנים ארוכות שבהן נחשבה לסודם של מעטים מדי, עוזרי שחררה אלבום פנומנלי שצפוי להדהד עוד שנים קדימה. מי שהצליח להחזיר את עוזרי לאולפן היה ניצן זעירא, האיש מאחורי נענע דיסק. הוא גם דאג להקיף אותה באסופת כישרונות ענקית: זהר פרסקו ניגן בכלי הקשה, אמיר שהסר בכלי נשיפה ונסים דקוואר בכלי מיתר, ועל כולם ניצח משה דעבול. עוזרי הביאה לאולפן את הנשמה הענקית שלה, את ההגשה הכנה ומלאת הרגש, את האמונה והאופטימיות המידבקת, וכמובן - שירים מעולים שיהפכו לאבני דרך בקריירה שלה. מספיק לציין את שיר הנושא, את "אמי אמי" ואת "אור הגנוז", כדי להעריך את משקל הקסם שקיים באלבום הזה. כמות הקאברים שלהם זכו השירים האלה היא עדות מספקת לתו האיכות שלהם.
היוצרת האדירה הזו, ששנים ארוכות פעלה בשוליים המוקצים של המוזיקה הישראלית ולא זכתה להערכה מצד הממסד ומצד התקשורת, זכתה דרך האלבום הזה לתיקון. הוא סלל עבורה את הדרך חזרה אל הבמות והביא אותה אל תחנות הרדיו ואל העיתונים. הוא הכיר אותה לקהלים חדשים ונתן לה הזדמנות שנייה לזרוח, כשהיא אחרי גיל .50 זה היה האלבום האחרון שהיא השלימה בקולה, לפני שנאלצה לוותר על הקול בשל הסרטן שפגע במיתרי הקול שלה.
עוזרי אמנם ניצחה את הסרטן בקרב הראשון (וגם זכתה על הדרך באהבה ובהערכה חסרת תקדים מצד הקהל והממסד גם יחד), אבל בסופו של דבר הפסידה במלחמה והלכה לעולמה בדצמבר .2016
זכתה להכרה ראויה שנים רבות לאחר שפעלה בשוליים המוקצים של המוזיקה הישראלית. אהובה עוזרי // צילום: יהושע יוסף טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
