האלבום "מנועים שקטים" של אסף אמדורסקי, שיצא ב־1999, הוא אלבום מצוין, חכם, רגיש ונוגע, אבל הוא גם יותר מזה: הוא נותן תחושה של אלבום שנכתב במיוחד בשבילך, אישי, פרטי, כמו מתנה עם הקדשה מאסף אמדורסקי. אלבום כל כך אישי, כל כך קטן, אבל בעצם - כל כך גדול. כל ניואנס, כל נשימה, כל סאונד, כל ביט וכל מילה מתחברים יחד ב"מנועים שקטים" - אלבום שהעבודה עליו החלה לאחר רצח רבין ב־1995.
• כנסו עכשיו להצביע במקצה 2 של "מצעד ה-70"
ההפקה המוזיקלית היתה משותפת לאמדורסקי, למושיק קופ, ליובל אורי ולרונן בן חורין. כל אלה התחילו להיכנס לנבכי הסצנה האלקטרונית שהתפתחה בעולם. הם גילו את הסמפלרים ואת הכפתורים ושילבו את הצליל החדש הזה באלבום. התוצאה היתה אלבום שהוא כל כך ישראלי, אבל כל כך לא.
הטקסטים באלבום נעים מהאישי־פרטי אל החברתי. מסע תמידי בין הפנים לחוץ. כאב ויופי, רעש ושקט, בדידות ואהבה - כל אלה מככבים זה לצד זה באלבום. ואם כל זה לא מספיק, אז אמדורסקי סיפק סימפול מצמרר של ענבל פרלמוטר ז"ל מדברת, בשיר "חלום כהה", וצליל חצוצרה מהפנט של אבישי כהן בשיר "15 דקות". האווירה הכללית של האלבום היא של כותנה שרק עתה נקטפה, ויש בה עדיין הקוצים.
אמדורסקי הוציא את מאזיניו למסע. יצאתי למסע הזה. יחד התבוננו על העיר ב"15 דקות", יחד נשבר לנו הלב ב"שיטפון נקי", יחד התחזקנו ב"כוכב", יחד כעסנו והתגעגענו ב"חלום כהה", יחד הרגשנו נאהבים ב"רוך וקושי" ויחד הסתתרנו ב"גשם כבד".
יש אלבומים שנכנסים לך ללב ונוגעים במהות שלך כאדם. "מנועים שקטים" הוא אלבום כזה. זו ההזדמנות להגיד לאמדורסקי תודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
