ביקורת סינגל: 6 מסקנות על TOY

צילום: צילום מסך // נטע ברזילי

הרבה אנשים שאלו אותי מה אני חושב על "TOY", אבל התקשיתי להגיב. לא בגלל שאין לי מה להגיד על השיר שייצג את ישראל באירוויזיון, להיפך, יש לי יותר מדי מה להגיד עליו. כל פעם שאני שומע אותו עולה לי עוד מחשבה, מתעורר עוד איזה רגש, מתחבר עוד חלק לפסיפס הדברים שיש לי לומר על השיר של דורון מדלי וסתיו בגר בביצוע נטע ברזילי. זאת בהתאם לפסיפס השיר עצמו, שמורכב מכמות רעיונות עצומה לשיר פופ, וכולם מתחברים לכולם באופן... פשוט מופתי.

כן, השיר הזה כל כך טוב, שלקח לי שבוע וקצת לנסח את כל המחשבות עליו לטקסט. להלן שש נקודות על השיר, יוצריו, הקליפ המרהיב שלו והתחרות שהוא ראוי לזכות בה.

• שלום יוטיוב: תגובות היסטריות לנטע ברזילי

• "ישראל תנצח בפעם הרביעית באירוויזיון"

• משחק ילדים: נטע ברזילי במקום הראשון

1. נתחיל במדלי ובגר שעשו את הבלתי ייאמן. השניים יצרו לא סתם שיר יפה, גם לא סתם להיט ולא סתם שיר להיטי שמתאים לאירוויזיון. צמד המוכשרים הללו לקחו את כל הניסיון שלהם באולפנים ומאחורי הקלעים של האירוויזיון, צירפו תשוקה אדירה לנצח, העצמה נשית מקרקרת ברוח קמפיין #metoo הכל כך אקטואלי והערצה לזמרת שעד לפני כמה חודשים אף אחד לא הכיר, וחיברו שיר מושלם, שתפור כמו כרבולת לעוף המוזר, הצבעוני, היפהפה והמתוק שהוא נטע ברזילי. השיר ועיבודו יושבים על הזמרת בצורה כל כך נכונה ומדויקת, עד שקשה להאמין שהיא לא לקחה חלק בכתיבתו. זו כתיבה לאמן ברמה של סיה לריהאנה ("Diamonds") או ראיין טדר (סולן "וואן ריפאבליק") לביונסה ("Halo").

מלאכת מחשבת של סוכריית פופ אדירה. דורון מדלי // צילום: כפיר זיו

2. נטע ברזילי. מה עוד יש להגיד על הפלא הזה, שעדיין לא נאמר? ובכן, מתברר שלא משנה כמה הפתעות היא הסתירה בשרוול כשהשתתפה בריאליטי (שדווקא כשמכריזים על מותו הראוי זה מכבר הוא פתאום מצדיק בענק את קיומו), היו לה עוד הרבה הפתעות בקימונו. כל תנועה של השפתיים, כל מבט, כל תנועה, כל הברה, כל קרקור וכל העוצמה שיוצאת ממנה כמו לבה רותחת מהר געש, נשמעים כמו של זמרת עם 50 שנות ניסיון בתחום.

ממש קשה לכתוב על ברזילי בלי לחטוא בשפך מחמאות שטוחות כמו "ענקית", "גאונה" או "מקדימה את זמנה", אבל אלוהים אדירים, כמה שכל זה נכון, ויותר מזה: נטע היא האמן החשוב ביותר שפרץ לתודעה הישראלית בשנים האחרונות, הרבה הרבה הרבה יותר מאלה ששפטו אותה בתכנית וקיבלו עכשיו חוזה הקלטות בינלאומי. אם יש צדק בתעשיית המוזיקה, מה ששני העשורים האחרונים הוכיחו שלא נשאר הרבה ממנו, החוזה הבינלאומי של ברזילי כבר מחכה לחתימתה.

בריאיון בטוק שואו ז"ל של גורי אלפי, ברזילי אמרה שהיא שואפת להתקדם ולהתפתח כמו קרולינה או מארינה מקסימיליאן, מושאות הערצתה המתבקשות עליהן היא מתבוננת מלמטה. ובכן נטע, אמנם יש לשתיהן קילומטראז' רציני בהרבה משלך בפלייליסט, אבל את כבר לגמרי שם, מחככת איתן כתפיים, בין אם צנוע לך מספיק ובין אם לא.

יש לה עוד הרבה הפתעות בקימונו. ברזילי // צילום: אורן בן חקון

3. ישראל. אין שיר מתאים ממנו לייצג את מעצמת האירוויזיון הקטנה שלנו. כל האלמנטים המפוזרים והמחוברים ביד אמן בשיר פופ הכביכול פשוט הזה, אומרים ישראל. זה מתחיל כאמור בערב רב של כל אותם סגנונות וצבעים שמחברים אותו, ממשיך בצהלולים, קרקורים, "בובה" ו"סטפה" ו"ילד טיפש" שמאפיינים את כור ההיתוך שלנו בחוצפה, שמחה וריקודים, אזכור לאשת הפלא גל גדות, הנציגה הכי חשובה שלנו מעבר לים (ביי בר) ומסתיים בפלא העל-טבעי שהיא נטע – יצור לבנטיני יפהפה, כפי שהיא טוענת בצדק בעצמה.

נכון, זה יכול היה להיות ישראלי אף יותר, אם הטקסט היה כולו בעברית. אבל כשמדובר בפיקאצ'ו שהולך הביתה ובובות שרוקדות לצלילי המאדה-באקה ביט, זה לא באמת משנה. השיר הזה יותר ישראלי מכל שיר אחר ששלחנו בזמן האחרון לאירוויזיון, וזה מבלי להגיד "תל אביב" אפילו פעם אחת.

חוצפה ישראלית בטוב טעם. ברזילי // צילום מסך

4. העצמה נשית. יש אנשים שלא מבינים מה לקרקורים, פיזוזים, עינטוזים וסימפולים עם העצמה נשית. ובכן, וזה נאמר בלי כעס, אלה שלא מבינים את זה כנראה הם בדיוק אלה שהשיר הזה מיועד אליהם. הטקסט מבולגן וחסר היגיון, המילים פשוטות ולא מתחכמות, אין פה שום סאבטקסט, הכל בפנים. דווקא מהמקום הזה, נטע זורחת, פורחת ומביעה עוצמה נשית מונומנטלית. בלי להתנצל, בלי להתחכם, בלי להתפלסף - נטע היא פשוט אישה שעושה מוזיקה לא שגרתית, מחברת אלמנטים באופן שלא נשמע כמותו, מתלבשת, רוקדת, צועקת ועושה בדיוק מה שבא לה. כל זאת, מבלי למכור את גופה, מבלי לזלזל בקדושת המוזיקה והכי חשוב – בלי לשים זין על מה שאנשים יחשבו. אם זו לא העצמה נשית מוזיקלית פר-אקסלנס, אני לא יודע מה כן.

עוצמה נשית מונומנטלית. ברזילי // צילום מסך

5. איתי בצלאלי. הוא עובד מאחורי הקלעים, אבל הגיע הזמן שתכירו גם אותו. בצלאלי אחראי לסטייל הפסיכופופי של נטע בקליפ, ולו חלק ענק בהצלחתו. כולה בגדים, יגידו המלעיזים, אבל בעולם הפלסטיק שבו אנחנו חיים, להוציא למיליוני אנשים בכל רחבי העולם את העיניים בצהוב בוהק, אדום ערפד ו-ורוד נסיכתי זה בכלל לא עניין של מה בכך. נטע נראית מדהים בקליפ מכל זווית, סקסית, חצופה ומלאת ביטחון, בדיוק כפי שהשיר דורש. הבחור מוכשר כשד אופנתי, ועל אף שהקריירה שלו צופנת לא מעט הצלחות פריים-טיים, התרומה שלו ל-TOY היא כנראה פסגת הקריירה של הסטייליסט המדהים הזה.

סטייליסט מוכשר כשד אופנתי. איתי בצלאלי // צילום: פרטי

6. אירוויזיון. אומרים שהתחרות הזאת בנאלית, מצועצעת, קיטשית, סתמית וכיו"ב מחמאות, שקשה להתווכח איתן. אבל פעם בכמה שנים מגיע שיר כזה, שטורף את הקלפים, מרעיד את האינטרנט, מרקיד את העולם ואפילו בעל אמירה. בעולם הכלב אוכל כלב שבו אנו חיים, פעם אחת בשנה, תחרות שירה מצועצעת מתיימרת לעשות טוב לכ-200 מיליון צופים, עם מסר של אחדות, קבלה וגישור. שיר כמו TOY לא היה מגיע לאן שהוא מגיע (וזה נאמר כחודש וחצי לפני מועד האירוויזיון הרשמי) אילולא התחרות הזאת, ורק על כך מגיע לה תודה.