הכל על השפה המיוחדת של אתגר קרת

צילום: יח"צ מפעל הפיס // אתגר קרת

הסופר אתגר קרת זכה בפרס ספיר על ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה". תרומתו של קרת לספרות מוכחת מזה שנים, ובולט בה העיסוק החופשי, הנונשלנטי לכאורה שלו בשפה.

הקסם של קרת, שהצליח לחצות את גבולות הקורא העברי, נובע ממכלול של סגולות כתיבה. לקרת דמיון חופשי ואפילו פרוע, הוא יוצר מעברים מפתיעים בין דמיון למציאות, בין ערות לחלום, בין חיים ומוות. קרת עוסק בחומרים מרים ובטרגדיה האנושית בטון משועשע, כאילו בהיסח הדעת.

לצד הסגולות הספרותיות האלה פיתח קרת את השפה המיוחדת שלו. בניגוד לקלישאה רווחת זו אינה "שפה רזה". שפתו של קפקא, למשל, היא "רזה", נקייה מדימויים מיותרים, מטבעות לשון בלתי נחוצות, או הנגנה רגשית של הטקסט. השפה שבה כתבו עמוס קינן ואדם ברוך היא שפה רזה. את השפה של קרת נכון יותר להגדיר כספרותית מדוברת. המספר בסיפוריו אינו כותב, הוא מדבר, בעברית של ישראלי בן גילו של קרת. בניגוד לסופרים אחרים המייצגים שפת דיבור בדיאלוגים אהל כותבים בשפה 'ספרותית' בלשונו של המספר, אין מעבר לשוני מוגדר בין המספר לבין הדיאלוגים, הטקסט זורם באותו ערוץ לשוני, הסופר מייצג את שפת גיבוריו.

מומחה בזרימה. אתגר קרת // צילום: משה שי

כך, למשל, מדברת אחת הדמויות בספר קודם של קרת, "פתאום דפיקה בדלת", בסלנג ישראלי האופייני לעולים מרוסיה: "ואללה רובי, אז מה הסיפור שלך, אתה צריך משהו? ... מאיפה הבאת את זה, אתה חבר של סלאבה?". השמן באחד הסיפורים בקובץ אומר: "היה לי בבוקר כזה בלגן עם הילדה". איש העסקים הנכלולי מציע בעסקה מפוקפקת "חמש מאות חתיכות", ועוד ועוד ציטוטים ישראליים.

המספר נטול השם של קרת מדבר בדיוק באותו סגנון. בסיפור הפותח הוא כותב: "חברה סלולרית שהציעה בחלון הראווה שלה שדרוגים כאילו אין מחר". במקום אחר הוא מספר על זוג ש"אחרי שהתחרמנו קצת והיא הביאה לו ביד". המספר של קרת הוא ישראלי, כבר לא לגמרי צעיר, שמסתובב בכל מיני מקומות בתפר בין המציאות והחלום, ומדבר באותה שפה מחוספסת. השפה הזו קרובה יותר לשפה של אורי זוהר ב"מציצים" מאשר לשפת נערי בועה או אחראי משמרת במסעדה בעשור הראשון של שנות האלפיים.

במקרים לא מעטים קרת כותב בדפוסי שפת דיבור, במשפטים לא מהוקצעים או בשיבושים נפוצים. כך בענייני סמיכות: "בגלל זה בדיוק קיבלתי את העונש מוות". לעיתים הוא שומר על הסרבול של דובר לא הרהוט: "למרות שכשחושבים על זה, זה לא אבנים שהולכות מעצמן לאיזה מקום".

קרת משתמש היום בהרבה ביטויי סלנג, יותר מאשר בספרים קודמים שלו. זהו סלנג מיינסטרימי, כזה ששרד אופנות סלנג, ובמקרים מסוימים מעט התיישן:

"והוא ממשיך לנהוג כאילו כלום".

"חאליק, כולה כמה שאלות".

"הפלשתינאים ביקשו יפה מדינה. קיבלו? זיבי קיבלו".

"למרות האבו עלי שהנשיא שלהם עושה בטלוויזיה".

וקצת לדינו: "רצה את הסיפור רק לעצמו, סוליקו".

וכך צץ לו גם ביטוי שנשלף מעולם לשוני נעלם כתיאור של אדם מן הישוב: "לא שותה נפט ולא אוכל זכוכית".

בדומה לאורלי קסטל בלום, גם קרת משלב בדרך ממזרית מילים ממשלב גבוה בתוך שפת הדיבור, וגם הן נשמעות לנו חלק מהזרימה. למשל, ב"סיפור מנצח", שהוא אכן סיפור מנצח, כותב קרת: "בסיפור הזה אין שטיקים, אין טריקים, אין חלקים נעים. הוא עשוי כולו מקשה אחת". לפעמים האירוניה הלשונית מוחצנת: "הוא לא רק מספר, הוא גם מקשיב. אוזנו כמו שאומרים כרויה לרחשי הציבור".

ממשיך לנהוג כאילו כלום. אתגר קרת // צילום: משה שי

רודד ונחושתן, עברונה ותמנע

השבוע נפתח בטקס ממלכתי מכובד שדה התעופה רמון שליד אילת. לפני כמה שנים פנה אלי המנהל המיועד של נמל התעופה המוקם, חנן מוסקוביץ, וביקש שאהיה יועץ לשוני של נמל התעופה החדש. הצגתי הצעה למפה לשונית שהתקבלה. מטבע הדברים לא הכל מומש בשטח, אבל זו הזדמנות לשתף את גולשי "הזירה הלשונית" במפה הלשונית שהצעתי. חלק מן המונחים, אגב, משמשים לצרכים הפנימיים של נמל התעופה ואינם חשופים לציבור.

פה עברונה ושם שחמון // צילום: יהודה בן יתח

מדוע דרושה בכלל מפה לשונית, כלומר, מתן שמות למתחמי שדה התעופה? יש לה כמה פונקציות: להדריך ולעזור למבקרים, לסייע בלוגיסטיקה פנימית, לענות לצרכים משטרתיים, וגם ליצור אווירה ומכנה משותף תרבותי שישדרגו את הנמל, ויעצבו אותו כ'מקום' בעל זהות.

השמות שהצעתי נחלקים לשתי קטגוריות. קבוצה ראשונה מייצגת תוכן הקושר את מתחמי שדה התעופה לאזור הנגב הדרומי. בקבוצה הזו נכללים שמות כבישים, כיכרות, שערים וחניונים. על פי ההצעה הכבישים בנמל התעופה ייקראו על פי נחלים בנגב הדרומי. שמות מומלצים: שְחורֶת, רודֵד, נחושתן, ציחוֹר ועָתָק. הכיכרות ייקראו על שם ציפורים אופייניות לאזור. שמות מומלצים: כיכר סלעית וכיכר ורדית. שלושת השערים החיצוניים ייקראו על פי אזורים הקרובים לשער. שער הכניסה: שער אורה, שער חירום דרומי: שער עברונה, שער חירום צפוני: שער תמנע. השערים הפנימיים ייקראו על שם חניון העובדים הצמוד: שער צפחות, שער פועה וכדומה. לחניונים הצעתי לקרוא על שם הרים בנגב הדרומי. שמות מומלצים: שחמון, ידידיה, יהורם, בשמת, פועה, עמרם, חכליל, ארגמן, צפחות.

המבואה לחו"ל // צילום: משה שי

בקבוצה השנייה שמות המייצגים את תפקידו ואופיו של המתחם: שמות הקומות, האולמות, המתחמים האקולוגיים-בוטניים, והמעברים הפנימיים.

לנמל התעופה רמון כמה קומות. הקומה התחתונה תיקרא על פי ההצעה המרתף. הקומה העליונה תיקרא הגלריה. האולם הציבורי לתהליכי רישום ובידוק ייקרא המבואה, בדומה לשם שניתן לאזור זה בנתב"ג. למתחם לבדיקת כבודת יד ושערי מגנומטר הנקרא בנתב"ג 'הריבוע', ובשדה התעופה שנסגר באילת 'גייט', הצעתי לקרוא 'התחנה' או 'התחנות'. אזור ההמתנה לטיסה וחנויות פטורות ממס (קרוי גם 'האזור הסטרילי'; בנתב"ג: 'הכיכר'). ייקרא: השְׂדֵרָה או הטיילת. לפטיו האקולוגי שתוכנן הצעתי לקרוא 'הגינה' או 'גן החיים'. גן פיתוח סביבתי ייקרא אחת מהשתיים: נְאות רָמון או הבוסתן.

בשדה התעופה אזורי מעבר שונים. אזור קישור המחבר בין מבואות, הקרוי בז'רגון הפנימי 'קונֶקטור'; ובנתב"ג 'השדרה' ייקרא הפרוזדור או המסדרון. גשרי מעבר בין אולמות ייקראו גִשְרונים, ביחיד גִשְרון. חדרי מדרגות המשמשים למעבר בין מפלסים ייקראו: מִפְלְסונים, ביחיד מִפְלָסון.6-7 מעברים המפרידים בין שטחים ציבוריים ייקראו מַעַבְרוֹנים, ביחיד מַעֲבָרוֹן.

הצעתי להוסיף במקום בולט פסוק מקראי המתייחס לעולם התוכן של שדה התעופה. הפסוק שהתקבל הוא "הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו" (ירמיהו מט כב). הפסוק נקשר לאזור שכן הוא עוסק במאבק עם עמי הדרום כמו אדום ותימן, ונזכר בו גם ים סוף, כפי שנכתב בםפסוקים קודמים: "לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־יֹשְׁבֵי תֵימָן, אִם־לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶֽם. מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְעָקָה בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָֽהּ. הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה, וְֽהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָֽה".

המלצתי שהפסוק יוצב בכניסה לטרמינל. בסופו של דבר הוא מוצג בתוך הטרמינל, בכניסה לאולם הציבורי. טיסה נעימה!

עלו, דאו ופרשו כנפיים // צילום: יהודה בן יתח

מה באמת אמרו הרמטכ"לים

בעקבות ציטוטי הרמטכ"לים בטור הקודם, כותב מרק בוים: "הוצאת דברים מהקשרם היא סילוף. ציטטת את רפאל איתן: "הערבים יתרוצצו כמו ג'וקים בבקבוק, אפילו כמו ג'וקים מסוממים". וזה הציטוט על פי אתר "הארץ": "אם יקומו עוד 100 ישובים בין ירושלים לשכם יתרוצצו מיעדי האבנים כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק". על כך אומרים הצרפתים "יחי ההבדל הקטן". רפול לא קרא לערבים "ג'וקים", כמו שלא אחת נאמר מאז בתקשורת, אלא אמר שאם נעשה משהו (נקים עוד 100 ישובים), אזי הערבים, או "מיידי האבנים" (לפי "הארץ", לא בדיוק שופר הימין) יתרוצצו כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".

אורי הייטנר מעיר: "הגבינה השוויצרית, יותר חורים מגבינה, זה מה שברק אמר על הסכם אוסלו. צבא קטן וחכם – גם זה ברק. זו הייתה ההצהרה שלו כרמטכ"ל. הוא הוסיף עליה ש'כל מה שלא יורה – יקוצץ' (התכוון בעיקר לגל"צ, שכידוע חיה וקיימת גם אחרי כמעט 30 שנה)".

תודה על ההערות. בגיליון מעריב מיום 13.4.83 מובא הציטוט של רפול בסמוך לאמירתו: "ואז יתרוצצו הערבים כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק". הוא אכן התייחס למיידי האבנים, אבל השתמש במילה 'ערבים'. 'צבא קטן וחכם' מיוחס לאהוד ברק בטעות. הוא נאמר על ידי דן שומרון עוד לפני שנכנס לתפקידו כרמטכ"ל, והוא נקשר גם לדברים שאמר דן שומרון על הגבינה השוויצרית בהקשר לגדולו של הצבא. חורים בגבינה שוויצרית הוא דימוי נפוץ, והוא כן שימש את ברק בהקשר אחר מאוחר יותר.