בימים אלה יצא לאור ספר פתגמים ומטבעות לשון ביידיש מאת רחל דביר, בהוצאת ידיעות אחרונות, ושמו "ביידיש היו אומרים...". הספר בולט בעיצוב גרפי מקורי ומהודר של המעצב הלל אבט. הערת ביקורת: הספר יפהפה אבל סובל מבעיות עריכה רבות. אין אחידות בבחירת הפתגמים או הביטויים ובדרך הצגת הפתגמים. חלקם ללא תרגום או בתרגום שגוי, חלקם אינם מובנים ללא הסבר, אבל ההסבר חסר. החלוקה לפרקים ופיזור האמרות בין הפרקים השונים אינם מנומקים ואפילו שרירותיים במקרים רבים. לצערי, את המחמאה הגדולה שחלקתי למעצב, לא ניתן לחלוק לעורכי הספר.
את הספר קראתי לא רק לשעשוע, והיידיש אכן נולדה כשבת צחוק אירונית-מרירה על פניה, אלא בניסיון להבין את הדרך שבה הסתכלו דוברי היידיש על העולם. המבט הזה, יש להודות, אינו תמיד מלבב. על פי חוכמת הסבתא היהודייה, אין הרבה מה לצפות מן החיים, המין האנושי מצטיין בעיקר במומים ופגמים, ועל העתיד לא כדאי להכביר מילים. יהודים הם עם שורד, אבל לא עם אופטימי. מסקנה דומה, אגב, עולה מספר הפתגמים היהודי-מרוקאי "חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים" מאת מרכוס חנונה.
ולהמחשה, מסע טעימות בעקבות חידודי "ביידיש היו אומרים..."
על גידול ילדים:
• העני עושה ילדים, העשיר – ירושה.
• ילדים קטנים – צרות קטנות, ילדים גדולים – צרות גדולות.
• הקטנים לא נותנים לישון, הגדולים לא נותנים לחיות.
• בבעל ובילדים אין להתפאר.
על שידוכים, רווקים ואלמנות:
• כשבעל מת, נולדת אלמנה. כשאישה מתה, נולד חתן.
• חותן טוב קשה לקבל, חותן רע קשה לקבור.
• חותנת וכלה בבית אחד הן כמו שתי חתולות בשק אחד.
• אמנם רגלה האחת קצרה, אבל לעומתה השנייה ארוכה (אומר השדכן על הפיסחת).
ואם כבר החלטתם בכל זאת להתחתן ולעשות ילדים, זה מה שצפוי לכם. אם חשבתם שהיידיש מעריצה נשים ואימהות, טעיתם.
• אישה שקוראים לה ברכה, יכולה להיות הקללה הגרועה ביותר.
• הוא מתוק מסוכר, היא מרה מלענה.
• היא נראית כמו חומץ עם יין.
• אשה שוכחת את גילה, אבל לא שוכחת את יום הולדתה.
ומיהו יהודי? גם כאן אין שמחה רבה.
• כשהגוי גונב – תולים את הגנב. יהודי גונב – תולים את היהודי.
משהו על הון ושלטון, אקטואלי למדי.
• כשחנופה ושקר מתחתנים, נולד פוליטיקאי.
• צורת אות לא הכיר, והפך להיות שר בכיר.
• המגבעת בסדר, אבל הראש קטן מדי.
על המין האנושי:
• מנין יודעים שהאב קצב? רואים את הבהמתיות בפני הבן.
• כל חתול אוהב את פח האשפה שלו.
• החזיר מציג לראווה רק את רגלו הכשרה.
• בעל גאווה גרוע מבעל תאווה.
• חיים שבעים שנה ומתים טיפשים.
וצרור קללות:
• שיאיר מזלך כמו הירח בסוף החודש
• שתהיה כמו לולב, שבעה ימים יטלטלו אותך וביתר ימות השנה תשכב.
• שתלך לשירותים כל שלוש דקות או כל שלושה חודשים.
• שתקבל את המכות של פרעה עם השחין של איוב.
מוטציה חדשה באה לעברית
הדקדוק והתחביר העבריים עוברים שינויים העולים מן השטח, חלקם מגמישים את השפה, אחרים אינם אלא עילגות לשמה. בעבר הוצגה באתר תופעת "היא אינה ידעה", שימוש ב"אין" ונטיותיה לפני פועל בעבר או בעתיד. למי שלא הצטמרר דיו, צצה תופעה נוספת, המתגלמת במודעה הבאה, שהופיעה באינטרנט לאורך חודשים ארוכים, כלומר, לא מדובר בפליטת מקלדת של טוקבקיסט. וזה הנוסח: "ישראלים הנולדו לפני 69' וחסכו מעל 300 אלף ₪ זכאים להטבת מס"...
"ישראלים הנולדו"? אות היחס ה' משמשת במקרים מבוימים כמילית שעבוד, וזאת אך ורק לפני בינוני: "הישראלים הנולדים...", "האיש ההולך" וכדומה. גם כאן אפשרית המילית הנפוצה ש-, אישית אני מעדיף את ה' מטעמים אסתטיים. לעומת זאת, ה' השעבוד לפני פועל בעבר היא מכה כבדה מאוד בכנף הדקדוק. עוד דוגמאות יתקבלו ויצוטטו.
איך קוראים לסבא רבא
יהודה זיו, איש השמות הלאומי (כשמדובר בשמות יישובים) מספר על חידושיו בתחום קשרי המשפחה הישראלית: "אני מוצף זה מכבר בשפע נינים, וטורח לפיכך בבחירת כינוי קולע מדי כל נין חדש. תחילה הקדמתי לשמי את תואר-האצולה הבריטי 'סֶר' – ראשי-תיבות הכינוי המקובל 'סַבָּא רַבָּא'. הטרחה לשוב ולפרש את משמעות הכינוי הארמי הוליכה אותי אל 'סַבְ-נִינְ-גָ'ה', שאף הוא חדל עד מהרה להיות מעודכן, משנתרבו ניניי בקצב גדל והולך היה עלי לטרוח בשלישית בביקוש אחר כינוי קולע חדש. מזלי, שאני חבר בוועדת השמות הממשלתית, כיו"ר ועדת המשנה לשמות יישובים, ואף מכנה את עצמי: 'יהודה איש-קריאות'. כך עלה בדעתי כינוי מעודכן וקולע לקצב התרבותם הגדל והולך של ניניי ונינותיי: היום אני נושא בתואר 'נִינוֹחַ': סבא-רבא של שפעת נינים, המתווספים לאחרונה על בית זיו אף בזוגות – כבתיבת נוח".
הילד רועי ומשפחת אבוהב
ועוד בענייני שמות. רותי לבנה כותבת: "אני מגיבה לרשימתך בעניין שמות פרטיים עבריים. לא הזכרת את השם רועי, שהיה בזמנו שם יחידאי והפך לשם נפוץ מאד. הראשון היה רועי רוטברג ז"ל, חבר נחל-עוז, שנרצח בידי מסתננים בשנת 1956. מקור שמו הוא בתהלים כ"ג: 'אדוני רועי לא אחסר'. הכשרת נחל-עוז, שרועי היה חבר בה, שהתה בקיבוץ מעין-ברוך בעת שירותה בנח"ל. אני חושבת שהראשון שנקרא על שמו היה בן קיבוץ מעין ברוך, רועי חמל ז"ל, יליד 1956. גם השם שי הפך עם השנים נפוץ מאד. שי מלמוד מכפר גלעדי הוא הראשון שנקרא כך, בעקבות שירה של רחל 'שי'. השיר הולחן בידי יהודה שרת, והוא השיר המולחן היחיד שרחל זכתה לשמוע בחייה".
דוד גלעד שופך אור מרתק על שם המשפחה הנפוץ "אבוהב": "במוסד הסיעודי בו אני עובד כפיזיותרפיסט, נמצא דייר אשר שם משפחתו אבוהב. הוא נוהג לומר לי, מדי פעם, כי שם משפחתו נעוץ בשורשי הקהילה היהודית בספרד, טרם גלותם. שם משפחתם במקור היה: אבו דהב (בעלי הזהב, או העוסקים בזהב). כך כינוי אותם שכניהם המוסלמים. זאת משום שהמשפחה עסקה בצורפות, תכשיטנות, וכמובן בזהב. ברבות השנים נשמט או קוצר השם, ואוחד לכדי מילה אחת: אבוהב. אחד מבני המשפחה, עשיר מופלג, אף תרם ממון רב לבניית בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, בהגיע חלק מן המגורשים והנודדים לעיר זו".
שאלות השבוע: מדורת השבט ושתיים ועוד שתיים
שי שואל: מה מקור הביטוי "מדורת השבט"? מתי נעשה בו שימוש לראשונה?
הביטוי "מדורת השבט" מתייחס לאמצעי תקשורת המשקף את סדר היום של כלל אזרחי המדינה ומכוון אותו. הוא מיוחס בעיקר לטלוויזיה הישראלית עד שנות התשעים, שבה פעל רק הערוץ הממלכתי. המושג נוצר בישראל, ונקבע בשיח הישראלי בינואר 1994, בדיון במכון סמארט על פניה של התקשורת הישראלית.
מלכה שואלת: האם נכון להגיד "עשה שתים ועוד שתיים והבין"?
נכון ויפה. המקור באנגלית: "make two and two together", והוא נשען על כך ש"שתיים ועוד שתיים" נחשב תרגיל החשבון הפשוט ביותר. בעברית נהוג גם, בהשפעת האנגלית, הביטוי "עשה אחת ועוד אחת" או בצורה הדיבורית "עשה אחד ועוד אחד". כמו כן מקובל הביטוי "כמו שתיים ועוד שתיים", כלומר, עניין פשוט, המוכר משירו של אלכסנדר פן "וידוי", ביטוי שמקורו ברוסית ובצרפתית.
• הפרובוקציה הגיעה מאורחת הכבוד: מדונה אכזבה את ישראל
• בלעדי: תיעוד מביך של מדונה בחזרה לגמר האירוויזיון
• אירוויזיון 2019: כך התרשמו מאיתנו בעולם
• מתי נפסיק להתעסק במשקל של נטע?
• למרות ההפסד: ישראל כבר ניצחה בתחרות האירוויזיון
• מרימי: "לא יכולתי שלא להרגיש את האנרגיה המדהימה"
• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
