הזירה הלשונית: מטיפולי המרה עד סטיגמות על עולים

 • טיפולי המרה: מה אתם הייתם עושים?

ההמרה נקשרה באופן ישיר למעבר מהדת היהודית לדת אחרת בתלמוד. במסכת סוכה מסופר על אחת, מרים בת בילגה, שהמירה דתה, נישאה לאיש צבאי יווני וביזתה את המזבח. לעומת זאת, 'מומר' ביהדות אינו דווקא מי שהמיר את דתו, אלא מי שעובר על מצוות מסוימות. התלמוד מדבר על 'מומר לתיאבון', שהוא אדם העובר עבירה להנאתו ובאופן מזדמן, ועל 'מומר להכעיס', אדם העובר עבירות במכוון ומפגין זאת לעיני כל, הנחשב כופר אם כי לא בהכרח אדם שנטש לגמרי את היהדות. עדין שטיינזלץ משתמש במהדורה שלו לתלמוד במילה חריפה יותר: משומד.

בחיי ישראל המודרנית 'המרה' היא תרגום ישיר של המילה האנגלית conversion, לצד 'ממיר', convertor. המונחים האלה מתייחסים לתחומי חיים שונים. ביניהם המרת מטבע, והממיר בטלוויזיה, המאפשר לקלוט שידורים דיגיטליים. 'טיפולי ההמרה' הם תרגום של conversion therapy, מונח שהוצף בשיח הציבורי, הרפואי והדתי מאז ראשית המאה העשרים, ומוגדר כ'פסאודו-תרפיה', ריפוי מדומה, וכפי שלמד סוף סוף הרב פרץ, גם מזיק. אמירה תומכת שאמר הרב אליהו, לפיו "ההמרה היחידה שיש למנוע בחוק היא המרת מין" מזכירה לנו שכאשר מדובר בהפיכת מינו של האדם, שלא כמו בנטייתו המינית, אנו משתמשים במילה 'שינוי', (ובאנגלית: trans לעומת conversion), שהוא מהלך טוטלי ודרמטי יותר מ'המרה'.

למדתי עברית ברחוב, כמו הצוענים 

אחת הדרמות המתמשכות של הקניית העברית היא הקושי הקבוע של בני הדור הראשון לעולים מתפוצות שונות לדבר עברית ולהסתגל אליה. הממצא הסטטיסטי הקבוע הוא שרובם אינם רואים בעברית את שפתם העיקרית, ואחוזים גבוהים אינם מדברים עברית, בוודאי לא בינם לבין עצמם.

שני מחקרים שהוצגו לאחרונה בכינוס השנתי של האגודה לחקר שפה וחברה, שהתקיים לאחרונה באוניברסיטת תל אביב, שופכים אור על שתי קבוצות עולים שעלו ארצה לאחר קום המדינה: עולי רומניה ועולי פרס. כמעט מכל היבט אלה קבוצות שונות בתכלית, אבל המחקרים מגלים קווי דמיון רבים. שתי העליות חשו שהן נמצאות בתחתית ההיררכיה בין קבוצות העלייה עצמן, וכן שהשפה בה דיברו – רומנית מכאן ופרסית מכאן – נחשבת זרה ושולית. שתי העליות השתלבו בסופו של דבר, אבל אינן חשות שהטביעו חותם של ממש על התרבות הישראלית המתהווה, בניגוד, למשל, לייקים ולפולנים מצד אחד, ולמרוקאים ולעירקים מצד שני. כל אלה הן תחושות סובייקטיביות, אבל בתחום האתני לתחושות יש משקל רב.

• הסיקור המלא: עומר אדם בפארק הירקון

• תכירו: החברה החדשה של בן-אל תבורי

ד"ר רינה נאמן הציגה מחקר שערכה בשנים האחרונות בין הדור הראשון של העולים מרומניה. הרצאת המחקר המלאה מופיעה החל מהשבוע ב"במת אורח" באתר הזירה הלשונית. כמה ציטוטים של העולים להמחשה:

"העברית שלי דלה מאוד. כשהגענו לארץ מיד התחלתי לעבוד, ולא היה לי זמן ללמוד את השפה. למדתי עברית ברחוב, כמו הצוענים שמנגנים על פי האוזן".

"העבר ברומניה חי רק בזיכרון שלנו. כל מה שנשאר לנו זאת השפה. שפת האם שלנו, שבה אנו יכולים לתקשר עם אחרים מהקטגוריה שלנו... אני מנוי על כל העיתונים ברומנית ומעודד כל פרסום ברומנית, בלי להסתכל על הכסף".

"אני כותב בעיקר ברומנית. ודאי. הלא סופר אינו יכול להפוך את עורו יום בהיר אחד ולשנות את כל עולם המושגים והדימויים שלו. נכון שאני יודע עברית, אבל לא חושב בעברית, או לפחות – לא על הדברים החשובים באמת, שעליהם אני מרגיש צורך לכתוב". 

התביישתי כשהיו בדיחות על פרסים קמצנים 

גלית פלג הציגה מחקר מקיף על יחסם של יהודי אירן שעלו ארצה לשפה העברית. פלג חקרה את שימור השפה הפרסית בישראל בקרב שלושה דורות של יוצאי איראן, מהגרים וצאצאיהם. השורה התחתונה: שימור השפה הפרסית הולך ופוחת. כמו כן היא מצאה הבדלים רבים בין יוצאי טהרן לבין יוצאי ערי השדה. 

עולי אירן סבלו מתדמית שלילית בקרב הציבור הישראלי בדומה לשאר יהדות המזרח. דוגמה לכך ניתן למצוא בדבריו של לוי אשכול אשר הביע דעתו על העולים: "ממצרים שלחו לנו קודם כל את הנמושות... אינני יודע את מי מביאים עכשיו מפרס, אבל נגזר עלינו לקבל אותם, נדע איזה ג'ונגל אנחנו מכינים לעצמנו".

יוצאי אירן מגלים עמדות שונות לגבי תחושתם בישראל, וזאת גם בדור הראשון וגם בדורות הבנים. חלק מן המרואיינים של פלג הדגישו את גאוותם כיוצאי פרס, והיו כאלה שהתייחסו לסטיגמות השליליות ולתחושת הבושה שנלוותה אליהן. אחת הסיבות העיקריות ליחס שלילי כלפי יוצאי איראן הייתה, על פי דברי המרואיינים, סטיגמה של קמצנות. כמה משתתפים בני הדור השני ציינו שהם חשים הקלה בשנים האחרונות, משום שכיום המגמה היא להקניט את יוצאי תימן על כך שהם, כביכול קמצנים, ו"בזכות זה ירדו מהפרסים". 

אחד מהם אומר: "התביישתי כשהיו בדיחות על פרסים קמצנים, והיה חשוב לי גם ללכת כאילו נגד ולמחות ולהגיד ש'תלוי איזה'. הפרסים שיש להם הרבה כסף הם בדרך כלל קמצנים, ואלה שגרים בפשטות הם בדרך כלל נדיבים". 

פלג מצאה כי קיימים הבדלים מובהקים בין העולים מבחינת העמדות כלפי השפות וההשתייכות האתנית. יוצאי ערי השדה ביטאו יחס חיובי יותר כלפי העברית לעומת יוצאי טהרן, שביטאו יחס חיובי יותר כלפי הפרסית ושלטו בפרסית הדבורה טוב יותר מיוצאי ערי השדה. הידע הזה עבר גם לבני המהגרים. גם הידע בעברית היה שונה. חלק מהעולים הצטיינו כבר עם העלייה בעברית טובה. לצידם היו עולים, בעיקר מבוגרים, ששילמו מחיר בשל הציפייה מן העולים לדבר רק בעברית בפומבי וחשו דחויים. 

• חשופים: מייקל לואיס לא לבד

• "הרגתם אותי": מייקל לואיס מגיב לסערה שיצר

המרואיינים של פלג חשו גם שיש בישראל היררכיה של שפות יהודים. לדבריהם, יידיש מוקמה באחד השלבים העליונים בסולם, ושימשה כלי להבחנה בין קבוצות שונות באוכלוסייה. אחד מספר: "במקום העבודה היה הבדל בין אשכנזים לספרדים. נכנסת לבנק, לא דיברת אידיש - לא קיבלת שירות. אני נכנס לבנק לבקש הלוואה ממשלתית, הפקיד מתחיל לדבר אידיש כי כנראה חשב שאני אשכנזי. כשאני אומר לו שאני לא מבין, הפרצוף שלו נהיה צהוב ולא נתן לי את ההלוואה". 

גם אי ידיעת הערבית בידלה את יוצאי איראן מיוצאי ארצות האיסלאם דוברי הערבית, שהיוו את רוב יהדות המזרח. מספר אחד המרואיינים: "כשגרתי במעברה יצאתי עם בחורה עיראקית. היא לקחה אותי להכיר את ההורים שלה. אבא שלה ישב בין צנצנות של חמוצים, לבוש בפיג'מת פסים והתחיל לדבר איתי בערבית. כשאמרתי שאני לא מבין, שאל את הבת שלו אם אני עג'מי (כינוי גנאי בערבית לפרסי). כשהבין שאני פרסי, סילק אותי". 

היבט נוסף שבדקה פלג היה מעמדו של המבטא הפרסי בארץ. מעמד המבטא הזה נמצא נמוך יחסית למבטאים אחרים בישראל. בני הדור השני חוו אותו כמושא ללעג, וניסו להתרחק מכל זיהוי עמו, ולכן גם נמנעו מלימוד השפה הפרסית. היחס הזה בא לידי ביטוי בסרטים של יוסף שילוח, במערכונים של הבדרן אבנר דן ועוד. לצד זה, שחקנים וזמרים שקצרו הצלחה בתחומם ואשר היו ממוצא פרסי, כמו למשל יוסי בנאי ורוחמה רז, סיגלו לעצמם מבטא צברי ואיש מהם לא הציג את המוצא הפרסי כחלק מהותי בזהותו. בניגוד לכך היו יוצאי עדות אחרות כגון תימן או מרוקו שיצרו מוזיקה הנשענת על המורשת העדתית שלהם תוך שימוש במבטא זר. בעשורים האחרונים חל שינוי מה והמוזיקה הפרסית החלה להיות מוכרת מעט יותר, בזכות זמרים ויוצרים כמו ריטה, חזי פניאן ומורין נהדר. 

שאלות השבוע: סקוץ' והגירה

הדס צייטלין שואלת : אשמח לדעת מה מקור המילה סקוץ', משום שהמשמעות היא סקוטי, אבל אין קשר בין זה לבין הדבר עצמו, שקרוי בעברית "צמדן". 

הסיפור על מקורו של הסקוץ' נשמע מופרך, אך אמיתי. ממציא הסקוץ', התעשיין האמריקני ריצ'רד דרו, ניסה בשנת 1925 חוזקים שונים של החומר הנצמד. בנסיונות הראשונים הוא לא היה יעיל, והפועל אמרו לו: "תחזור לבוסים הסקוטים (scotch)  שלך ותסביר להם", כשהכוונה היא "הבוסים הקמצנים", על פי סטראוטיפ הסקוטי הקמצן. הסקוץ' המשודרג כבר עבד כראוי, אבל הכינוי נשאר. 

עמוס האוזנר שואל: האם נכונה התחושה שקיים קשר בין המילה "הגירה", ועוד יותר מקבילתה הערבית "היג'רה", לבין ה"מהגרת" הפורסמת במקרא, הגר אם ישמעאל, כאשר המילה "הגירה" כוללת כאותיות השורש שלה את שמה של הגר? והאם המילה "היג'רה" היתה קיימת בערבית הקדומה שלפני הגירת הנביא מוחמד לעיר מדינה? 

לא נראה שיש קשר בין השם הגר לבין המילה הגירה. לשמות רבים בתנ"ך אין קשר לשורש עברי או משמעות של מילה עברית מוכרת, וזה גם המקרה כאן. השורש הג"ר אינו מוכר בעברית הקלסית וחודש רק בעברית החדשה בעקבות השורש הערבי הג'ר. אין סיבה להניח שלא היה קיים לפני מוחמד, שהרי שפתו של מוחמד היא דיאלקט ערבי עתיק. מכל מקום, אברהם נשא את הגר לפני שהמסַפֵר המקראי או אברהם עצמו ידעו שתגורש, וכמו כן גירוש אינו מילה נרדפת להגירה.

• אגם בוחבוט תשיר עם ביונסה

• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם