"ג'וקר": לא משכנע, לא מחדש

"ג'וקר" - הסרט החדש והמדובר שמגולל את סיפור המוצא של אויבו המיתולוגי של באטמן - הוא סרט גיבורי-על טוב. למעשה, ניתן לטעון שמאז ימי כריסטופר נולאן ("האביר האפל"), חברת די.סי לא הפיקה סרט מוצלח ממנו.

אבל מה אני אגיד לכם, למרות כמה סצנות חזקות ומטרידות, ולמרות תצוגת משחק יוצאת מן הכלל (ולגמרי אופיינית) של חואקין פיניקס בתפקיד הראשי, לא עפתי מהכיסא והמוח שלי לא התפוצץ. בעיקר מפני שהסרט הזה, שמשום מה קטף את הפרס הגדול בפסטיבל ונציה האחרון, אינו מחדש הרבה. ההשפעות הסבנטיזיות שלו ברורות, המחוות שלו למרטין סקורסזה בוטות, והאמירות החברתיות־כלכליות שלו (שגם ככה זהות כמעט לחלוטין לאלה שהושמעו ב"עלייתו של האביר האפל") לא ממש משכנעות.

• דרישה מרוטרדם: שתפו את פלשתין באירוויזיון

• "בוחרים במשפחה" נגד שקע ותקע

• אלירז בנה סוכה, אילנית עשתה לו שיימינג

במילים אחרות, טוד פיליפס, שביים וכתב את התסריט (יחד עם סקוט סילבר), כאילו בא לבצע מהפכה בז'אנר סרטי הקומיקס, אבל כל חובב קולנוע שהקפיד לצפות בכמה קלאסיקות שאינן חלק מהז'אנר הנ"ל לא יתקשה לשים לב לכך שהתוצאה אינה מקורית בשום צורה. יש בה משהו קר ומחושב (דבר שבולט גם בליהוק ובשיווק של הסרט), ובסופו של דבר, למרות היומרה הגדולה והרצינות התהומית, זוהי לא באמת "יצירת אמנות". זהו מוצר לכל דבר.

העלילה מתרחשת בגות'אם סיטי בראשית שנות ה־80, ומתחקה באופן אקסקלוסיבי אחר שגרת חייו האפורה והמדכאת של גבר פגוע נפש בשם ארתור פלק (פיניקס), המתגורר עם אמו (פרנסס קונרוי) ומתפרנס בדוחק מהופעות כליצן. הוא נוטל כדורים פסיכיאטריים רבים ומפעם לפעם נתקף בצחוק בלתי נשלט - מזכרת מטראומת ראש שספג בעבר. חלומו הגדול הוא להיות סטנדאפיסט ולהופיע בתוכנית הלייט נייט הפופולרית שאותה מנחה הגיבור שלו, מורי פרנקלין (רוברט דה נירו), אבל הסיכויים שדבר כזה יקרה אינם גבוהים במיוחד. 

עבודה מרהיבה וחסרת פחד של פיניקס. "ג'וקר"

על כל פנים, בשלב מסוים החיים מתחילים להתאכזר לארתור. הטיפול הנפשי שלו מופסק עקב קיצוצים, הוא מאבד את עבודתו, הוא מגלה דברים שלא ידע על עברו, והשפיות שלו מתחילה להיסדק באופן סופי ומוחלט. בדיוק אז הוא גם פוגש שלושה ברוקרים שיכורים ואלימים ברכבת התחתית, ומסלול חייו מקבל תפנית גורלית.

כאמור, הסיפור עצמו, שמתפקד כמאש־אפ בין "נהג מונית" ו"מלך הקומדיה" של סקורסזה (ושמכיל גם קריצות ל"הקשר הצרפתי" ול"מועדון קרב"), סופר כבר פעמים רבות בעבר. בתוך כך, גם המסר של היצירה - שאותו ניתן לסכם בקצרה כ"בוז לעשירים!" - בוטא באופן הרבה יותר מורכב, מתוחכם ומעורר מחשבה ביצירת המופת "פרזיטים", שהוקרנה אצלנו ממש לאחרונה. אך העבודה המרהיבה וחסרת הפחד שחואקין פיניקס עושה כאן משדרגת את חומרי הגלם באופן משמעותי ויוצרת מצב שבו קשה להסיר את העיניים מהמסך. 

במשך שנים רבות השחקן הנהדר הזה דחה את החיזורים של אולפני מארוול. תחילה הוצע לו לגלם את ברוס באנר/הענק הירוק. אחר כך התחננו שיגלם את דוקטור סטריינג'. כמה יפה לראות שכעת, כשהוא סוף סוף מצטרף לחגיגת גיבורי העל, הוא עושה את זה בתנאים שלו. רוצה לומר, הוא אינו מתאים את עצמו לז'אנר. הז'אנר מתאים את עצמו אליו. ההופעה שלו אפלה, פראית, פיזית, עוכרת שלווה, בלתי צפויה ומלאה בסכנה, ויש כאן כמה רגעים יוצאי דופן (כמו זה שבו גיבורנו נכנס אל תוך מקרר) שנראים כמו תולדה של אלתורים ארוכים. 

כל מי שעוקב אחר עבודתו של פיניקס בעשור האחרון (בסרטים מצוינים ומעוטי קהל כמו "המאסטר", "היא", "מידות רעות", "יום יפה" ו"האחים סיסטרז") כבר יודע היטב למה הוא מסוגל. עכשיו גם הקהל הרחב יודע. אבל אם נשים את ההופעה הבאמת מדהימה שלו בצד לרגע, לא נישאר עם הרבה. "ג'וקר" הוא סרט טוב, ואם נשווה אותו לתוצרת של די.סי מהשנים האחרונות כמו "באטמן נגד סופרמן", "יחידת המתאבדים" או "ליגת הצדק", אז בכלל. אבל הוא לא "נהג מונית", הוא לא "מלך הקומדיה", ואתם יודעים מה? הוא אפילו לא "האביר האפל".

"ג'וקר", ארה"ב 2019

ציון: 7    

• לידיעת אופירה: אייל גולן סולח לך

• "הנערים": אין צד צודק, אין צד מנצח

• פייק ניוז: השמועות שאין עליהן מחילה

• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו