פצצה מתקתקת: שרליז ת'רון הורסת

"פתחנו קופת שרצים, ובאופן מוזר - אני מתה על זה", מכריזה בסיפוק שרליז ת'רון. שנתיים אחרי שהאדמה בהוליווד רעדה עם פרוץ ה־MeToo בעקבות פרשת ההטרדות המיניות של המפיק הארווי וויינסטין, זוכת האוסקר מובילה כעת סרט גדול ראשון, שמתמודד חזיתית עם המציאות החדשה שהוכתבה מאז.

"זה לא שנשים עכשיו יתלוננו על כל דבר לא נעים והכל חייב להיעצר, אוקיי? אבל עלינו לבדוק את עצמנו ולהבין בדיוק כיצד מתנהגים. אני, למשל, חושבת פעמיים על כל מילה שיוצאת מפי, לא הכל מקובל כמו פעם, ומחובתנו להתאים את עצמנו. כשחושבים על זה, כולנו מבינים מה מותר לומר או לעשות, ומה אסור. למשל, אם תחמיא לאישה שיש לה נעליים יפות, אין שום הצדקה שהיא תתקוף אותך ותגיד 'לך להזדיין, מי אתה חושב שאתה?!' זה מצב שאף אחד לא רוצה, נכון?"

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

"פצצה", סרטה החדש של ת'רון שעולה לאקרנים בסוף השבוע, מתמקד בסקנדל ההטרדות המיניות במערכת החדשות של פוקס ניוז על ידי המייסד והמנהל רוג'ר איילס, שבעקבותיו הגיע גם גל תלונות נגד המגיש הפופולרי ביותר ברשת, ביל או'ריילי, במה שגרם בסופו של דבר לפרישתם מהערוץ. כל זה קרה שנה לפני שתנועת MeToo החלה ועוררה סערה ואפטר שוק, שהפילו בכירים בתעשייה וכוכבים אהובים.

ת'רון היתה אחת הראשונות שהתייחסו לפרשת הארווי וויינסטין ימים אחדים אחרי שהתפוצצה באוקטובר 2017. "הנשים שהשמיעו קול על ההתעללות שחוו הן גיבורות ואמיצות", כתבה באינסטגרם. "למרות שלי אישית לא היתה חוויה כזו עם הארווי וויינסטין, לצערי איני יכולה לומר שאני מופתעת. התרבות הזאת תמיד היתה קיימת, לא רק בהוליווד אלא בכל רחבי העולם. גברים רבים בעמדות כוח חמקו מלשאת באחריות זמן רב מדי.

"אל לנו להאשים כאן את הקורבנות. מרבית הנשים הללו הן צעירות, שרק החלו את דרכן בתחומן המקצועי, ואין להן שום דרך להתייצב מול גבר עם השפעה רבה כל כך. אם הן משמיעות קול, משתיקים אותן, וזה בהחלט יכול להיות סוף הקריירה שלהן. כך שכל זה הוא צעד חיובי קדימה, בדרך לשנות את התרבות הזאת. נשים צעירות מוכרחות לדעת שיש מערכת שתומכת בהן, אם זה יקרה להן, ואני רוצה שתדעו כולכן שאני תומכת בכן".

"זה סרט ראשון אך לא אחרון". ת'רון (משמאל) עם ניקול קידמן ומרגו רובי // צילום: אי.פי

ת'רון מפוצצת בסטאר קוואליטי הוליוודי, שרק למעטות ולמעטים יש בימינו. היא לבושה בחצאית מיני שחורה ובחולצה מכופתרת ססגונית עם צווארון גבוה, שיערה הבלונדיני הקצרצר מודבק בג'ל וארשת פניה רצינית. היא מתיישבת לימיני, בידה כוס אייס קפה, ואני מברך אותה: שעות בודדות לפני הראיון התבשרה שהיא מועמדת לגלובוס הזהב על הופעתה בסרט. אין ספק שהיא מכוונת לאוסקר שני, אבל ברור גם שהיא לא באה לכאן רק לקדם סרט.

"בסופו של דבר, לא עשינו את הסרט בתרועת ניצחון או בתחושה של 'עשינו עבודה טובה, הצלחנו לתקן את העולם'", היא אומרת מייד. "ממש לא. ההטרדות הללו נמשכות וימשיכו לקרות, והמאבק שועט קדימה. גברים עדיין תופסים כוח או אמביציה בקרב נשים בקונוטציה שלילית - וזה מה שמערער אותם.

"תחרותיות היא מבורכת, וראוי שהיא תמשיך להתקיים בכל תחום מצליח. אבל אסור להסכים למצב שבו מתייחסים לתחרותיות מצד גברים כאל תכונה חיובית, ולתחרותיות מצד נשים כאל תכונה שלילית.

"בני אדם תמיד מוּעדים לקונפליקטים, נשים לא מוכרחות להסתדר זו עם זו, וזה בסדר. אבל גם כשלא מחבבים את הזולת, המינימום הוא לכבד. בסביבת עבודה עלולים לקרות כל מיני דברים, אבל לא מקובל עלי שאישה תנוצל בגלל משהו שאצל גבר ייחשב כמעלה".

ב"פצצה" מגלמת ת'רון את מגישת פוקס ניוז לשעבר מגין קלי, עורכת דין בהכשרתה, שנבחרה ב־2014 לרשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין "טיים". קלי עלתה לכותרות בנסיבות לא נעימות, כשהנחתה את העימות הרפובליקני לנשיאות ב־2015 ושאלה את המועמד לנשיאות דאז, דונלד טראמפ, על התבטאויות משפילות שלו כלפי נשים. אחרי העימות הוא השתלח בה ואמר ש"דם ניתז ממנה מכל עבר".

"לא מכרתי את הזכויות". מגין קלי // צילום: אי.אף.פי

בזכות היחסים הקרובים בין איילס לטראמפ והחשיבות של הערוץ בקידום המועמד הרפובליקני, התקיימה "סולחה" טלוויזיונית בין קלי לטראמפ, כשהיא ראיינה אותו בפוקס ניוז, בספיישל שהוקדש כולו לראיון.

בספרה "להתפשר עבור יותר" חשפה קלי את תרבות ההטרדות המיניות בפוקס ניוז, כפי שהיא חוותה אותה מצד איילס ומצד גברים אחרים במטה הערוץ בניו יורק. ההאשמות הועלו לראשונה בספרו של גבריאל שרמן משנת 2014, "הקול הרם ביותר בחדר: כיצד רוג'ר איילס הגאון והבומבסטי הקים את פוקס ניוז - ופילג את המדינה".

רב המכר של שרמן סקר את נסיקתו של איילס מעמדה של יועץ תקשורת לנשיאים ניקסון ורייגן עד להקמת פוקס ניוז ב־1996, במימון רופרט מרדוק, והפיכתו לאחת הדמויות המשפיעות בארה"ב בכלל ובמפלגה הרפובליקנית בפרט. הספר עוּבד השנה למיני סדרה בשם "בקול רם" של רשת שואוטיים, בכיכובו של ראסל קרואו בתפקיד איילס.

X X X

פרשת ההטרדות תפסה תאוצה ב־2016, כשהמגישה הוותיקה גרטשן קרלסון הגישה תביעה על הטרדה מינית לאחר שפוטרה: היא טענה כי נענשה מאחר שסירבה לשכב עם איילס, מה שלבסוף גרר את העזבתו המבישה. איילס הלך לעולמו עשרה חודשים מאוחר יותר, בגיל 77.

את "פצצה" מובילה מגין קלי עם קרלסון (ניקול קידמן), וכן עם דמות פיקטיבית של מפיקה זוטרה בשם קיילה, שאותה מגלמת מרגו רובי, שהיא למעשה צירוף של עדויות מנשים צעירות שהוטרדו בפוקס. את איילס מגלם השחקן הוותיק ג'ון לית'גו.

"הסיפורים של הדמויות בסרט אינם זהים", מסבירה ת'רון. "לכל אחת חוויה משלה, וכל אחת נקטה אמצעים שונים כדי להמשיך הלאה ולעכל את מה שקרה לה.

"המאבק של מגין הגיע עשר שנים אחרי מה שהיא חוותה עם רוג'ר איילס, בתקופה ההיא זה היה עולם אחר. כעת, כשהיא מחליטה לפעול ולאסוף עדויות של נשים בעלות חוויה דומה, היא נחושה הרבה יותר, היא כבר במעמד ובמצב שונים.

"זה עיקרון חשוב, כי לקורבנות אין פנים אחידות. הטרדה היא לא רק דבר אחד מסוים ותגובה משותפת לכל אישה. דווקא מתוך המגוון הזה יבוא השינוי. זו לא סיטואציה של שחור ולבן, יש כל מיני אלמנטים שאנחנו צריכים לפקוח את העין לגביהם.

"אני רוצה להאמין שנשים כיום הן חזקות מאי פעם. גם אם אישה נקלעה להטרדה, היא לא חוששת להמשיך לעבוד באותו מקום, לצד הגורם שהטריד אותה. אלה מצבים שקורים, ואם אישה ממשיכה כאילו כלום לא קרה - זה לא מפחית מהחוויה הטראומטית שלה או מהתלונה שהיא תגיש בעתיד. האתגר הוא לא רק לדאוג לזכויותיהן של הנשים ולטפל בכל מקרה, אלא גם לדאוג שלחברה תהיה הבנה רחבה יותר בנושא".

יש תחושה של שליחות בכל הנוגע לסרט הזה?

"בתור שחקנית, התקווה המרכזית שלי בכל פעם היא שהסרט שאני מככבת בו יעורר דיון ברגע שהצופים ייצאו מהקולנוע. אני תמיד שואפת להיות חלק מיצירה רב־ממדית, שלא סתם תעבור לאנשים חלק בגרון, אלא תשאיר חומר למחשבה. אני מצפה שהצופה ייצא עם ערך מוסף". 

X X X

הסרט קרם עור וגידים לאחר מותו של רוג'ר איילס באביב 2017, בד בבד עם פיתוח המיני־סדרה המתחרה, ועוד לפני צמיחתה של תנועת MeToo.

"ריתק אותי להבין את הדינמיקה", אומר התסריטאי צ'רלס רנדולף, זוכה האוסקר על התסריט ל"מכונת הכסף" (ובעלה של מילי אביטל). "מדוע אישה שהוטרדה היא שנושאת באשמה במקום הגבר. זה כאילו צורך ביולוגי לשרוד את המצב שנכפה עליה ולדאוג שהוא ירגיש טוב עם עצמו.

"לפני שנתיים וחצי, במהלך ביקור בתל אביב, יצאתי לארוחת ערב עם ידידיי ערן קולירין ('ביקור התזמורת') וחגי לוי ('בטיפול'). באותה תקופה התחלתי לכתוב את התסריט, ושמעתי שעושים מיני־סדרה דומה. ערן וחגי יעצו לי לא להתרגש. הם אמרו שאני מביא לתסריט את הטון שלי, ולכן הסיפור יהיה שונה. שמעתי לעצתם, והם באמת צדקו. הקצב והסיפור של העלילה בסרט שונים מאלה של המיני־סדרה, ומכאן ההבדל ביניהם".

 הצית את סערת MeToo. וויינסטין

כל מי שמכיר את פוקס ניוז יזהה את הדמויות בסרט. בעיקר מעוררת השתאות מלאכת האיפור שנעשתה על ת'רון, שדומה למגישה מגין קלי בצורה מופתית. קלי, שלא היתה מעורבת בסרט, העלתה לפני כמה ימים תמונה לאינסטגרם של בנה בן ה־6 בוהה בבלבול בפוסטר של הסרט עם פניה של ת'רון, ועל הדרך ניצלה את ההזדמנות להתייחס אליו.

"אמנם הסרט מבוסס בצורה רופפת על החוויה שלי במהלך שערוריית ההטרדות המיניות בפוקס ניוז, אך אין לי שום קשר אליו", כתבה. "לא מכרתי את הזכויות לסיפור או לספר שלי, וקיבלתי הצצה חטופה לסרט רק בשלב מאוחר, שבו כבר לא התאפשרה עריכה שבוודאי הייתי עושה.

"הצפייה בסרט היא חוויה אמוציונלית עבורי ועבור כל אלה שצפו בו איתי. ההטרדות המיניות מתפשטות במדינה, הן יכולות להותיר צלקות שלא יגלידו. ליבי יוצא אל אלו שחוו זאת, ואני מקווה שימצאו נחמה. באשר למחשבות שלי על הסרט, בקרוב יהיו לי עוד".

ת'רון מסבירה כי לא חשה צורך להיפגש עם קלי או להתייעץ איתה, גישה ידועה בהוליווד במקרים שבהם מעדיפים באלגנטיות לשמור על ליבת התסריט כפי שהתכוון המשורר, ולאו דווקא כפי שהיה במציאות.

"הכרתי אותה מהטלוויזיה, בתור מגישת חדשות. לא צפיתי בתוכניות שלה, אבל עקבתי אחריה כשעלתה לכותרות. על פניו חשתי כלפיה סלידה קלה (ת'רון, ליברלית־דמוקרטית מוצהרת, מכוונת לדעות הימניות השמרניות שביטאה קלי בפוקס; ד"כ).

"בהתחלת העבודה על הסרט לא היה לי קל להיכנס לדמות. באתי עם מטען רגשי אישי, שלא הרפה ממני. מי שעזר לי היה הבמאי ג'יי רואץ' (שנודע בעבר בקומדיות כמו "אוסטין פאוורס" ו"פגוש את ההורים", ובעשור האחרון ביים דרמות פוליטיות דוגמת "חוקי המשחק"; ד"כ). הוא הזכיר לי שזה לא סרט ביוגרפי על מגין קלי, אלא שנה בחייה, שמתייחסת לסוגיה רחבה יותר. אנחנו לא מתכחשים לעמדות הפוליטיות שלה ולמה שהיא מייצגת, אבל לא רצינו שהפוליטיקה תאפיל על העלילה, אף כי יש לה חלק משמעותי בתוכה".

סירבת להיפגש איתה?

"זה לא בדיוק היה ככה, ובטח שלא בגלל חילוקי דעות פוליטיים, כפי שאולי יש שמשערים. פשוט מדובר בלחץ עבורי ועבורה, שאין בו צורך. כשגילמתי את איילין ב'מונסטר', גם היא אדם אמיתי (שלא היתה בחיים כשהסרט צולם; ד"כ), היה לי יותר מרחב פעולה מאשר עם מגין. מגין היא אישיות מפורסמת, וזה לא קל.

"אבל היו לנו אלפי שעות של ארכיון להתבסס עליהן, ללמוד אותה, להבין לעומק את העדויות של הנשים האחרות. הרגשתי אפילו שהיה יותר מדי מידע, והרגשתי בטוחה שיש לי מספיק עם מה לעבוד כדי לגלם אותה ולהעביר את הסיפור כמו שצריך".

X X X

על פי התחזיות של המומחים במרוץ השנתי לאוסקר, ת'רון חזק בתמונה. הקרב מתמקד כרגע בינה לבין רנה זלווגר, המגלמת את ג'ודי גרלנד ב"ג'ודי" - קרב בין נוסטלגיה לאקטואליה, בין סנטימנטים למושא הערצה נשכח לבין דמות מוכרת בת זמננו, שעמדה בליבה של סערה תקשורתית.

לכל אחת מהשחקניות, אם תזכה, זה יהיה האוסקר השני בקריירה. שתיהן זכו באוסקר הראשון שלהן בטקס בשנת 2004: ת'רון בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר על "מונסטר", וזלווגר בקטגוריית שחקנית המשנה על "קולד מאונטן".

איך התחושה להיות מועמדת לפרסים על התפקיד הספציפי הזה?

"המועמדות שלי היא תוצאה של מאמצים שהושקעו על ידי אנשים רבים. אני מייצגת את כל מי שתרם ועבד מאחורי הקלעים ומול המצלמה, רק כדי שאני אוכל להיות במיטבי, וכדי שכולנו יחד נסייע בהעלאת המודעות לנושאים שעולים בסרט. להיות מעורבת בסרט חשוב כזה זו פריבילגיה בפני עצמה, וכל מה שמגיע בעקבות זאת הוא בונוס. ההכרזה כמועמדת לפרס היא רק הדובדבן שבקצפת".

שנתיים אחרי פרשת איילס, את מרגישה שינוי בהוליווד?

"קודם כל חשוב לציין שהחקיקה תמיד היתה. כבר ב־1991 הממשל עיגן בחוק יסוד הגנת האזרח את האיסור לאפליה על בסיס מין במקום העבודה ואת ההגדרה של הטרדה מינית. מבחינה חוקית פורמלית, הנשים היו מוגנות. הבעיה היא כשאישה לא מרגישה שיש משמעות לקול שלה, ושאם תתלונן, זה לא באמת ישנה את המצב ואת האווירה במקום העבודה. הרי זאת הסיבה שנשים רבות לא נחשפות.

"אני חושבת שמה שקרה בשנתיים האחרונות הוא גל סוחף, שבמהלכו נשים היו עדות למפלתם של אותם גברים, של מישהו כמו רוג'ר איילס. אף פעם לא ראו כיצד גבר עוצמתי כזה באמת מטופל עד הסוף. אני מאמינה שכל מה שקרה, בפוקס ובכל מקום ובכל תחום, ממחיש לנשים שיש להן כוח, ושכאשר הן חוברות זו לזו הן מתעצמות, ואי אפשר עוד להישאר אדישים. יש השלכות למעשים לא נאותים. 

רוג'ר איילס

"אני בוחנת מקרוב את התעשייה שבה אני פועלת, ואכן מתקיים דיון כדי להבין כיצד סביבת עבודה צריכה להיות, מהם הקווים האדומים, מה מקובל ומה חוצה את הגבול. אני נתקלת ביותר ויותר מקרים של נשים שעומדות על שלהן במצבים שאינם לרוחן. וגם גברים ששופכים אור על הסוגיה. ועדיין יש לפנינו עוד כברת דרך משמעותית.

"זה סרט ראשון אך לא אחרון. אני יודעת על פרויקטים נוספים בקנה, שמתמודדים עם התופעה. הדיון הציבורי עדיין ער. מה גם שאלה סיפורים מרתקים לספר, לא רק כחלק מתנועת MeToo. בהוליווד מחפשים סיפור עשיר ומלא רבדים על החוויה האנושית, והסרט הזה בדיוק נופל למשבצת הזאת".

X X X

ת'רון עצמה חוותה הטרדה מינית בצעירותה. בראיון אצל הווארד סטרן באפריל האחרון סיפרה: "זה היה האודישן הראשון שלי כשחקנית אי פעם, רק מלאו לי 19. הייתי דוגמנית, מעולם לפני כן לא נבחנתי כשחקנית, לא היה לי סוכן שחקנים, וביקשתי מסוכנות הדוגמנות שלי לשלוח אותי לאודישנים של שחקניות.

"שלחו אותי להיפגש עם מפיק בבית שלו, בשבת בתשע בערב. לסוכנת ששלחה אותי כנראה לא היה ממש מושג בעצמה, שתינו הנחנו שככה זה עובד. הוא היה מפיק גדול, הוא עדיין מפיק גדול.

"דפקתי בדלת, והוא פתח לי בפיג'מה. כבר אז רציתי להסתובב וללכת, אבל לא עשיתי את זה. היה לו אגו בריא, הוא החזיק מאוד מעצמו, היתה מוזיקה ברקע, ואני זוכרת שיש וקריסטלים מכל עבר.

"התיישבתי ודיברנו, הוא ישב קרוב מאוד אלי, וזה הרגיש מוזר. השתייה החריפה הפריעה לי. הוא שאל אותי שאלות אישיות, ועניתי לו שמעולם לא נבחנתי לתפקיד, שיש לי את הדפים עם הטקסט, ושאלתי אם עלי להקריא. הוא ענה: 'לא לא, רק נשוחח', והניח יד על הברך שלי. באותו רגע קמתי והלכתי. אני לא זוכרת איך חזרתי לדירה שלי. נהגתי בפורד פיאסטה שכורה וכעסתי על עצמי שלא אמרתי לו משהו, שילך להזדיין.

"שמונה שנים לאחר מכן הוא הציע לי תפקיד. הלכתי לאודישן, רק כדי שתהיה לי ההזדמנות להסתכל לו בעיניים. הוא הציג את עצמו ואמר 'נעים להכיר', ומייד עניתי 'כבר נפגשנו בעבר'. הוא בכלל לא זכר, והשותף העסקי שלו הרגיש נבוך. התחלתי לפרט את מה שקרה - 'זה היה בשבת בתשע בערב, לבשת פיג'מה'. הוא אמר שהוא לא זוכר".

בראיון למגזין "מארי קלייר" ב־2005 סיפרה ת'רון: "אני חושבת שברגע שאת מבליטה התנהגות קשוחה מסוימת, מבינים לא להתעסק איתך. מעולם לא נכנסתי לחדר על תקן הנערה הנאיבית מהכפר בדרום אפריקה. ידעתי כיצד להתמודד עם זה ולומר לכל גבר: 'זה לא ילך, תפסת את הבחורה הלא נכונה, חבוב'".

היא נולדה לפני 44 שנים בעיירה באנוני שבדרום אפריקה להורים שניהלו חברה לעבודות כביש, ומגיל צעיר התמודדה עם אב שהיה אלכוהוליסט אלים. "התעוררתי בכל בוקר בלי לדעת מה יהיה גורלי", סיפרה בעבר. "הכל היה תלוי בו, אם הוא ישתה היום או לא.

"אמא שלי תמיד אמרה לי שעלי להכיר במצב הנוראי, והוסיפה שההחלטה היא שלי - אם זה ישלוט בי ויגדיר את מי שאני, אם זה יגרום לי לשקוע או לשחות. היום אני מכירה בכך שעברתי חוויה טראומטית מאוד, שעיצבה את מי שאני".

כשהיתה בת 15 תקף אביה את אמה, והאם הצליחה להגן על עצמה ועל בתה וירתה בו למוות. "אני חיה בשלום עם מה שקרה", אמרה ת'רון בראיון ב־CNN ב־2011. "אמא שלי היא אדם מיוחד, והיא הצילה את חיי לא רק בפעם הזאת. יש לה כוח סבל שמעולם לא ראיתי אצל שום אדם אחר. מאז שאני זוכרת את עצמי היא תמיד דאגה לחגוג את החיים. אני לא יודעת מאיפה היא קיבלה את הכלים להיות אמא כזאת, ואני תמיד רוצה לפאר את שמה".

שנה אחרי הטרגדיה, כשהיתה בת 16, זכתה ת'רון בתחרות יופי מקומית וטסה עם אמה למילאנו במסגרת חוזה דוגמנות לשנה. הסוכנות סידרה לה עבודות ברחבי אירופה ובארה"ב. ב־1994, בגיל 19, התגלתה על ידי סוכן שחקנים בלוס אנג'לס.

היא החלה את הקריירה הקולנועית בתפקידים קטנים בסרטים כמו "מה שאת עושה לי" (הבכורה של טום הנקס כבמאי) ו"סלבריטי" של וודי אלן. הפריצה המשמעותית הראשונה היתה במותחן האימה "מלכודת לפרקליט", לצד אל פצ'ינו וקיאנו ריבס. ב־2003 עלתה רשמית על הגל כשכיכבה לצד מארק וולברג בסרט "הג'וב האיטלקי", ובאותה שנה עשתה גם את "מונסטר", שזיכה אותה באוסקר ובתהילת עולם.

ב־2005 שיחקה בסרט "ארץ קרה", שעסק גם הוא בהטרדות מיניות והעניק לה מועמדות שנייה לאוסקר. בהמשך המשיכה לגלם נשים חזקות בסרטים כמו "הנקוק" (עם וויל סמית') ו"מקס הזועם: כביש הזעם" (שזכה בשישה פרסי אוסקר). היא הפציעה גם בקומדיות כמו "תקועה" ו"מיליון דרכים להתפגר".

בשנת 2017 הצטרפה לסרט השמיני בסדרת "מהיר ועצבני" בתפקיד סייפר, טרוריסטית סייבר מתוחכמת. היא מככבת גם בסרט התשיעי בסדרה, שצפוי לצאת בעוד חמישה חודשים. ומלבד כל אלה, כבר 15 שנים שהיא הפרזנטורית מלאת השיק של בית האופנה דיור.

"רוב התפקידים שלי נטועים במציאות ורחוקים מעולם הזוהר", אמרה בראיון למגזין "אל" בשנה שעברה. "תמיד נלחמתי לא לשחק רק את הבחורה הצעירה השקטה או את החברה־של. 25 שנים אני מתמקדת בבחינה לעומק של דמויות מהחיים האמיתיים, ורק מדי פעם הולכת על משהו מטורף, כמו סרט האקשן 'פצצה אטומית' (שעשתה לפני שנתיים; ד"כ)".

ב־2010 סיימה ת'רון את מערכת היחסים הרצינית ביותר שהיתה לה עד כה, עם השחקן האירי סטיוארט טאונסנד, שאותו הכירה כשצילמו יחד את הסרט "לכודה" בשנת 2001, ומייד החליטה לאמץ ילד. "היה בי דחף עז להיות אמא, אבל תהליך האימוץ היה קשה עבורי. היו סיטואציות שבהן האימוץ לא צלח, נקשרתי לילד ואז זה לא הסתדר, וליבי נשבר. הייתי מבולבלת".

לבסוף, ב־2012, היא אימצה בן בדרום אפריקה, ג'קסון. "במבט לאחור, גיל 40 הוא הגיל שאני הכי אוהבת. אני מרגישה כמו זהבה, שמצאה בבית של שלושת הדובים את המיטה הנוחה ביותר עבורה. חיכיתי לזה זמן רב".

בשנים 2015-2013 היתה ת'רון בזוגיות עם זוכה האוסקר שון פן, הגרוש של מדונה ורובין רייט. חודשיים אחרי שנפרדה ממנו אימצה את בתה אוגוסט, היום בת 4. מאז יוחסו לה רומנים עם ראיין ריינולדס, עם אלכסנדר סקארסגארד ("שקרים קטנים גדולים"), ובשנה שעברה אפילו עם בראד פיט.

באפריל האחרון חשפה בראיון ל"דיילי מייל" הבריטי כי ג'קסון (7) מזדהה בתור ילדה. "בגיל 3 היא באה ואמרה לי: 'אני לא בן'", סיפרה. "אז יצא שיש לי שתי בנות יפהפיות, וכמו כל הורה, אני רק רוצה להגן עליהן ולראות אותן פורחות. זה לא נתון להחלטתי. עלי כהורה מוטלת האחריות לאהוב אותן.

"גדלתי במדינה שסועת אפרטהייד, שבה אנשים חיו סביב שקרים והסתרות, ולא העזו להיות גלויים. אמא שלי חינכה אותי לא להיות כזאת. היא לימדה אותי לדבר ואמרה שבסופו של דבר, אני איאלץ לחיות עם האמת, וכדאי שאחיה איתה בשלום. גדלתי עם אמא שהיתה מודל נהדר לחיקוי. המודל הנשי מעולם לא היה משויך אצלי לפחד. למעשה, רק בחיי הבוגרים התחוורה לי המציאות - שלא בכל מקום מכבדים נשים". 

dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו