"הנה אנחנו" של הבמאי המקומי הוותיק והמצוין ניר ברגמן ("כנ פיים שבורות") והתסריטאית דנה אידי סיס ("על הספקטרום") הוא סרט מסע צנוע, יפה ומאוד מרגש על אב ובן, שיש ביניהם אהבה גדולה.
שי אביבי מגיש את הופעתו הדרמטית הטובה ביותר עד היום בתור אהרן, גרפיקאי גרוש שחי את חייו סביב אורי, בנו הבוגר שנמצא על הרצף האוטיסטי. את אורי מגלם נועם אימבר ("מעבר להרים ולגבעות"), המצוין אף הוא.
אהרן ואורי מתגוררים יחד בטבעון וחולקים שגרה פשוטה אך שמחה שכוללת נסיעה משותפת ברכבות, רכיבה על אופניים, אכילת פתיתים וצפייה בסרטי צ'רלי צ'פלין (עם דגש על "הילד", סרטו הקלאסי של צ'פלין מ-1921).
מה יש לומר - החיים יפים. אבל בקרוב יגיע הרגע שבו אורי ייאלץ להיפרד מאביו ולעבור לגור בהוסטל. אהרן אמנם לא ממש חם על הרעיון, אבל גרושתו מתעקשת, ויש צו מבית משפט. עורך הדין שעימו הוא מתייעץ מתעקש שלאהרן אין קייס.
אלא שרגע לפני שאהרן נדרש להתייצב עם אורי בהוסטל, הוא מחליט למשוך את הסוף עוד קצת ולא להגיע. השניים פשוט עולים על הרכבת ונוסעים. אין ממש יעד ברור או תוכנית (או כסף, לצורך העניין). אבל בינתיים אפשר לאלתר משהו, ואולי רעיון רציני יותר כבר יצוץ תוך כדי כך.
למרות הנושאים הלא בהכרח פשוטים שבהם הוא נוגע, "הנה אנחנו" הוא סרט עדין ורגיש שאינו עוסק בסחטנות רגשית. התסריט מפגין אמפתיה רבה לדמויותיו הראשיות, ומציג קשת יפה ומגוונת של אינטראקציות שמפליאות להדגים את מידת הקרבה וההבנה בין אהרן לאורי. בתוך כך, ברגמן מקפיד לביים את הסרט ביד קלה, מוצא בסיפור כיסים רבים של הומור ודואג לכך שהצופים לא ישקעו למרה שחורה.
בשורה התחתונה, "הנה אנחנו" מציע חיבור מרשים ומדויק ביותר בין בימוי, תסריט ומשחק. אין בו סצנות מיותרות או רגעים שנמתחים שלא לצורך, והוא מבצע את המעברים הרגשיים המורכבים שלו במיומנות רבה וללא דופי (ועם לא מעט עזרה מצד הפסקול הנפלא של מתאו קורלו).
אהרן אולי רחוק מלהיות מושלם, אבל אביבי מגלם את חוסר המושלמות הזאת באופן הכי אמין ומעורר הזדהות שאפשר. אימבר, מצידו, נעלם לחלוטין אל תוך דמותו של אורי ומגיש הופעה מדודה ונטורליסטית שנעדר ממנה כל ממד של שופוני. הדינמיקה המקסימה והנוגעת ללב ביניהם היא הלב הפועם של הסרט המאוד מומלץ והמאוד מיוחד הזה. סרט קטן עם לב ענק.
ציון: 8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו