זה סרט עם שבע מועמדויות לאוסקר?!

קנת' בראנה חוזר לשנות ילדותו ב"בלפסט", מלודרמה אוטוביוגרפית בשחור־לבן שמתרחשת בבירת צפון אירלנד בסוף שנות ה־60, על רקע האירועים האלימים שניטשו אז במדינה בין הפרוטסטנטים לקתולים.

במרכז הסרט, שמועמד ללא פחות משבעה פרסי אוסקר, ניצב ילד בלונדיני חמוד בשם באדי (ג'וד היל), שדמותו מבוססת לכאורה על חוויותיו של התסריטאי־במאי בראנה. באדי גדל בחיק משפחתו הפרוטסטנטית החמה והאוהבת, ששייכת למעמד הפועלים, ומוצא את עצמו מתבגר מהר יותר מהמתוכנן כאשר מלחמת האזרחים פורצת סביבו.

אביו החרוץ והסובלני של באדי (שמגולם בידי ג'יימי דורנן) מרבה להיעדר מהבית בגלל ענייני עבודה, אמו (קטרינה באלף) מאזנת בין חינוך הילדים לניהול משק הבית בקשיחות אוהבת, והסבא והסבתא שלו (קיירן היינדס וג'ודי דנץ') שופעים מילות עידוד ועצות מחכימות. בין אירוע אלים אחד למשנהו, המשפחה הולכת יחד לקולנוע ולכנסייה, ובאדי מתאהב בילדה הכי חכמה בכיתה שלו (ברור שהיא קתולית) וחווה אובדן.

בתוך כך, אביו של באדי, שמעוניין "לתת לילדים חיים טובים יותר", מצליח להשאיר את עצמו ואת משפחתו מחוץ למאבק האלים ומציע שוב ושוב לעזוב את בלפסט המתלהטת ולעבור ללונדון הרגועה יותר. אבל אמו של באדי לא מוכנה לשמוע על כך. "רק את בלפסט אני מכירה", היא אומרת שוב ושוב. עד שכבר לא ממש נותרת לה ברירה.

על פניו, "בלפסט" באמת כולל את כל הרכיבים הדרושים לדרמה בריטית נוסטלגית מסוג זה, ולא בכדי הוא מזכיר סרטים דומים בז'אנר שנעשו בידי במאים דגולים כמו ג'ון בורמן, טרנס דיוויס, קן לואץ' ומייק לי.

עם זאת, למרות הצילום היפה, סרטו של בראנה לא ממש מצליח לשכנע שהוא הדבר האמיתי. דמויותיו נותרות סקיצות שטחיות ולא מפותחות; הסיטואציות שבאדי מוצא את עצמו בהן חוטאות כולן בקלישאתיות; ועל אף הימצאותם של מספר מונולוגים דומעים, הדרמה על המסך אינה מרשימה, מעמיקה או מפתיעה בשום צורה. והכי גרוע: יש בה משהו חנפני ומתנחמד.

גם הבמאי המקסיקני אלפונסו קוארון ביקש לצלול אל העבר שלו בשחור־לבן ב"רומא" ב־2018, אבל הוא עשה זאת באופן יצירתי, וירטואוזי ולעתים אף עוצר נשימה. סרטו של בראנה, לעומת זאת, אינו עשוי בצורה מעניינת. להיפך. נראה כי הוא צולם בחופזה ובצורה חצי מאולתרת וללא תכנון עמוק ורציני. כתוצאה מכך, לא תמצאו כאן מהלכי מצלמה יוצאי דופן, זירות ההתרחשות נראות כמו סטים לכל דבר, ולרגע אין את התחושה שהסרט מצליח להעביר את הצופים לזמן ולמקום אחר. בקיצור, למרות שהוא נראה ונשמע ככה, "בלפסט" ממש אינו סרט רציני. אך אם לדעתכם הדבר יפגע בסיכויו לזכות באוסקר - אתם כמובן טועים.

ציון: 4