שש שנות צילום: הסרט על רוקפור

ביום חמישי, 3 בספטמבר, ייפתח פסטיבל הקולנוע הדוקומנטרי "דוקאביב", שיתקיים ברובו באופן מקוון. סרט הפתיחה של הפסטיבל שיתקיים עד ‭12‬ בספטמבר הוא הסרט "רוקפור: מכונת הזמן", שעוקב אחר אחת הלהקות המשובחות שידעו מחוזותינו, ומספר לראשונה ובאופן כרונולוגי את סיפורה.

הסרט מתחיל מהחלומות של חברי הלהקה על הצלחה גדולה בחולון של ‭ ,1988‬דרך הפריצה בישראל בשנות ה־‭,'90‬ הניסיון לכבוש את אמריקה בתחילת המילניום, הקרע בין חברי ההרכב לסולן אלי לולאי ועד הפיוס והאיחוד ב־‭,2014‬ שנמשך עד היום. לא משימה פשוטה, כשמדובר בחבורה של מוזיקאים רגישים שלא ממש אוהבים להצטלם.

קשה להגיד שז'אנר הדוקו־מוזיקה הוא אחד המפותחים בארץ. חרף ההתקדמות המטאורית של היצירה הקולנועית המקומית בעשורים האחרונים, דווקא בכל הנוגע לתיעוד סיפורם של מוזיקאים ולהקות נותרנו מאחור. וזה חבל, כי תעשיית המוזיקה הישראלית ידעה שלל מורשות קרב ואגדות שרק מחכות ליצירה שתספר אותן כהלכה, תמסגר אותן באופן שיכיר אותן לקהל חדש, תספק הצצה נדירה למעריצים הוותיקים, ואם אפשר שגם תסגור מעגל בחיי העומדים במרכזן. כזה בדיוק הוא הסרט על רוקפור שביים גדי אייזן, ושיוקרן ב־‭16‬ בספטמבר גם בערוץ ‭yes‬ דוקו.

"גדלתי עם המתופף איסר טננבאום ואני מעריץ את רוקפור מאז שהלהקה קמה", מספר אייזן. "כששמעתי שמתוכנן מופע איחוד אז אמרתי לו 'שמע, חייבים לצלם את זה', והוא אמר שהם לא אוהבים את זה. פשוט ניג'סתי עד שהוא שאל את יתר חברי הלהקה. הם לא הכירו אותי, זה היה עול בשבילם. פתאום בא צלם לחדר חזרות. בהתחלה הייתי ממש זבוב על הקיר, אפילו לא שותה איתם קפה. החזון היה שאני בא לשנה, מתעד רק את החזרה של אלי והאיחוד".

השנה הפכה לשש שנים, כשלאט־לאט הולך אייזן ורוכש את אמון חברי הלהקה, נפשות מורכבות במיוחד. "הייתי לכאורה חבר נוסף בלהקה", הוא מספר. "הגעתי כזר, ובמשך הזמן זה כבר היה ברור שאני בא איתם. תמיד בוואן או באוכל שמרו לי מקום. הם בעצמם היו צוחקים על זה. כשהיו שואלים אותם מי זה הצלם שאיתם, הם היו עונים: 'עושים עלינו סרט, אבל אולי בעוד כמה שנים'".

הסרט עוסק באופן ישיר בשאלה שהטרידה מעריצים לאורך השנים: מה עמד במרכז הנתק בן העשור בין הסולן לולאי לבין חבריו, שהמשיכו להופיע בלעדיו תחת השם רוקפור. מבחינה זו, אלי לולאי נחשף כאן כנפש אמן רגישה, שלראשונה יכולה לספר את הצד שלה בסיפור. "אני חושב שהוא האיש שלוקח את הלהקה הכי הרבה ללב. הוא יותר רגיש למה שקורה", אומר אייזן. "איש שהוא לב אחד גדול והוא פרפקציוניסט. ובתוך כך הוא אחד הסולנים הגדולים שיש בארץ. איש מוכשר בטירוף שיכול לעשות חיקויים ב'ארץ נהדרת', למשל".

הרעיון ההתחלתי היה סרט על קאמבק שנשא את השם "חלקיקי אבק" (כשם שיר האיחוד הראשון שלהם), אבל בהדרגה הפך הסרט למין מסע דוקומנטרי מקיף קריירה, כולל חומרים מצולמים רבים מסרט גנוז שצילם בזמנו עמיקם שוסברגר - סרט שתיעד סיבובי הופעות מתישים של הלהקה בארה"ב, אלה שלבסוף שינו את פני הלהקה.

"אני זוכר שישבתי עם נורית גבע, העורכת, והיא אמרה לי 'יש לך פה מכונת זמן. אנשים שהולכים אחורה וקדימה'. אנחנו רואים אותם בגיל ‭ ,22‬ ,25‬ובגיל ‭ .50‬זה נדיר. הסרט מתחיל במשפט שאומר 'במבט לאחור את הכל תראו'. אתה יכול ללמוד הרבה על העתיד שלך מהסתכלות בעבר". טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו