אם ובתה המתבגרת מתקרבות זו לזו בנסיבות טרגיות ב"אסיה" - פיצ'ר הביכורים המהולל של התסריטאית־במאית רותי פרי־בר, שגרף תשעה פרסי אופיר, ייצג את ישראל בטקס האוסקר האחרון ועלה סוף־סוף בבתי הקולנוע בסוף השבוע, באיחור ניכר בגלל הקורונה.
לאם קוראים אסיה ומגלמת אותה אלונה איב. היא נמצאת באמצע שנות ה־30 לחייה, מתגוררת בירושלים, עובדת כאחות בבית חולים וחולקת דירה עם בתה, ויקה בת ה־17, שאותה היא מגדלת בכוחות עצמה.
כדי להפיג את הבדידות אסיה יוצאת לשתות ולרקוד מפעם לפעם. לפעמים היא גם נפגשת עם רופא מזוקן מהמחלקה, והשניים מבלים כמה שעות גנובות ברכב חונה (כי גם לה יש צרכים). אבל רוב הזמן אסיה עובדת.
ויקה, מצידה, שמגולמת בידי שירה האס (שזכתה להכרה בינלאומית הודות לסדרה "המורדת" בנטפליקס), מצטיירת כצעירה בועטת וקצת ביישנית שעושה בהיסוס את צעדיה הראשונים בעולם המבוגרים. אחרי בית הספר היא מעשנת מריחואנה עם חברה, מפלרטטת עם בן שמוצא חן בעיניה ושותה אלכוהול - למרות שהיא יודעת שמשקאות חריפים לא הולכים טוב עם התרופות שהיא נדרשת לקחת.
אם בתחילת הסרט ויקה ואסיה מצטיירות קצת כיריבות, הרי היחסים ביניהן מפשירים ומקבלים תפנית רצינית כאשר מחלת ניוון השרירים שממנה סובלת ויקה מתפרצת בפתאומיות ומתחילה לתת את אותותיה בגופה. אסיה מתייצבת מייד לצד בתה בניסיון לעזור לה ולהקל עליה. אך לא בטוח שיש איך.
את מה ש"אסיה" עושה, הוא עושה היטב, ולא חסרים בו רגעים יפים שמעידים על כישרונה של היוצרת שלו. התסריט מדויק, הבימוי רגיש וחסכוני, ושתי השחקניות המצוינות שעומדות במרכזו מגישות הופעות מיומנות ונוגעות בלב. בנוסף, הצלמת דניאלה נוביץ מצליחה להניח על המסך כמה פריימים שעושים חסד עם ירושלים; גם המוזיקה שחיברה קרני פוסטל מגיחה בדיוק ברגעים ובמינונים הנכונים. עם זאת, קשה שלא להצטער על כך שפרי־בר לא בחרה ללכת קצת יותר רחוק וקצת יותר עמוק עם הסיפור ועם הדמויות שלה.
הסיטואציות שמניעות את התסריט מוכרות כולן, ולא קשה לנחש לאן פני הסרט מועדות, ולמעט דמותה של אסיה, אף אחת מהדמויות שמסתובבות על המסך (כולל ויקה) לא ממש מתהדרת בעולם פנימי. בתוך כך, פרי־בר נמנעת מסנטימנטליות וממלודרמה, ומגישה יצירה בוגרת, קודרת ודי מונוטונית, שלא עושה תנועות פתאומיות ושאינה כוללת איזושהי סצנת שיא ראוותנית או קתרטית שתיחרט בתודעה.
התוצאה אמנם אפקטיבית, במידת מה, אך גם צפויה ולא מאוד ייחודית, וקשה לטעון שהיא מלהיבה מבחינה דרמטית (או מבחינה קולנועית). בהחלט הערכתי את "אסיה", אבל התקשיתי לאהוב אותו.
ציון: 6
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו