ארז תדמור הוא במאי הקולנוע החרוץ והפורה בישראל. סרטו הקודם, הקומדיה הרומנטית הקלילה "בחורים טובים 2", יצא באוקטובר האחרון והיה ללהיט קופתי עצום, והנה הוא כבר משחרר את סרטו הבא, "סודה" - דרמה תקופתית שאפתנית עם ליאור רז ("פאודה", "גלדיאטור 2") ורותם סלע ("גוף שלישי", "הטָבַח"), שמתרחשת בשכונת פועלים על יד הכנרת באמצע שנות החמישים.
רז מככב בתור שלום, מנהיג פרטיזנים אמיץ בעבר, ומנהל ייצור במפעל הסודה המקומי בהווה. שלום הוא איש משפחה. יש לו אישה ובת ממושקפת שנמצאת על סף גיל ההתבגרות (סיון תדמור, בתו של הבמאי), ותושבי השכונה רואים בו מנהיג נועז ונערץ.
אך הכל משתנה באחת כשתופרת יפהפייה בשם אווה (סלע) מגיעה להתגורר בשכונה עם בתה הצעירה, ומסובבת לכולם את הראש. שלום לא מבזבז יותר מדי זמן ופוצח עמה ברומן סוער, מאחורי גבה של אשתו הדכאונית, גיטה (נטע שפיגלמן). לרגע אף נראה שהשניים יזכו בהזדמנות להיות מאושרים יחד, אחרי כל כך הרבה שנים של סבל וקושי. אלא שאז נפוצה בשכונה השמועה שאווה הייתה קאפו באושוויץ, והעניינים מתחילים לצאת משליטה.
הסיפור של "סודה" מעניין ופרובוקטיבי. אך האופן שבו הוא מסופר מותיר תחושה של פוטנציאל לא ממומש. התסריט של תדמור ושותפו לכתיבה שלמה אפרתי (עמו כתב גם את "נמל בית" ו"ארץ פצועה"), אמנם מבוסס על הסיפור המשפחתי של הסבא והסבתא של תדמור, אבל התוצאה מתפזרת ליותר מדי כיוונים ומתקשה לבחור במה להתמקד.
רגע אחד זהו סיפור התבגרות שמובא מנקודת מבטה של בתו הממושקפת של שלום, רגע אחד זוהי דרמה חברתית על פועלים שמתאחדים כדי למחות על סכנה שרוחשת במפעלם, רגע אחד זוהי דרמת מתח ארוטית, רגע אחד זוהי דרמה על פוסט-טראומה והחיים בצל זוועות העבר - לא פלא, אם כן, שהסרט אינו מצליח לבקוע את פני השטח ולסחוף אותנו אל תוכו.
בתוך כך, הדמויות המרכזיות אינן עמוקות או מנומקות מספיק, וגם הרומן שניצת בין שלום ואווה מתקשה לשכנע או להסעיר. דווקא דמויות המשנה המגולמות בידי זהר שטראוס (בתור יד ימינו של שלום) וגל פרידמן (בתור דמות מן העבר שצצה לפתע כדי להאיר אור על ההווה) הן אלה שמוסיפות אמינות ומייצרות את עיקר העניין.
המהלך הדרמטי ש"סודה" מבקש לבצע מתרחש באופן פתאומי מדי, ומבלי שהשאלות המרתקות והמורכבות שהתסריט מעלה יזכו להתייחסות ממשית.
שלום ואווה אמנם עומדים במרכז הסרט, אך הם מתקשים לשאת אותו על גבם ולא הרגשתי שזכיתי להכיר אותם ו/או לתהות על קנקנם. מי הם? מה הם רואים אחד בשנייה, מעבר למשיכה חייתית? מצד אחד, מערכת היחסים שלהם מתנהלת כמעט ללא מילים. מצד שני, גם הדיבור הגופני ביניהם נותר מוגבל, וכך גם האימפקט הרגשי של הקשר שלהם.
חשוב להדגיש שעל אף מגרעותיו, "סודה" רחוק מלהיות סרט רע. הוא עשוי במיומנות, הוא נראה מצוין (הרבה הודות לעבודת הצילום הנהדרת של בועז יהונתן יעקב), יש בו כמה וכמה שוטים מרשימים, והשחזור התקופתי מושקע ובסך הכל לא עושה בושות.
ליאור רז ורותם סלע, מצדם, עושים עבודה סבירה עם המעט שהתסריט מספק להם. אך קשה שלא להצטער על כך שהסרט לא התמקד והתעמק בהם יותר, ולא אפשר להם לחקור אחד את השנייה ביתר שאת. גם במילים, וגם במעשים. הדבר ללא ספק היה מעשיר את הופעותיהם. "סודה" אינו משעמם לרגע. אבל ארז תדמור כבר עשה סרטים חדים, מוצלחים ותוססים בהרבה.
"סודה", ישראל 2024
