"מי מתעסק? זה מיקו!": הסרטים והציטוטים של זאב רווח שלא ישכחו

בין אם כשחקן או כבמאי, זאב רווח לנצח ייזכר כאחת הדמויות החשובות, המשמעותיות והמשפיעות בקולנוע הישראלי.

אף שרבים מסרטיו המוקדמים נקטלו באכזריות על ידי הביקורות ונחשבו סוגה תחתית, עם ההצלחה וטעם הקהל קשה היה להתווכח והם הפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל בתרבות בארץ. היו שטענו שז׳אנר סרטי הבורקס, שרווח נחשב לגדול שחקניו, הנציחו סטריאוטיפים מזרחים, אבל עבור רווח היה מדובר בייצוג קולנועי חשוב של תרבות שרבים מהיושבים בציון חיו אותה בארץ (או מחווה לשורשי בני עדות המזרח).

הקריירה המפוארת שלו נפרשה על פני כמעט שישה עשורים וכללה למעלה מארבעים סרטים. אבל חמישה מהם, יש שיטענו, זרחו מעל כולם והפכו ליצירות שנצפו (או לכל הפחות היו מוכרים) בכל בית בישראל. אלה סיפורם. אזכורים של כבוד: ״הגונב מגנב פטור״, ״ספר נשים״, "יופי של צרות", ״תלווה לי את אישתך״ ו״פעמיים בוסקילה".

צ׳ארלי וחצי (1974)

כשהישראלי הממוצע נדרש לציין בשליפה שם שמייצג את ז׳אנר סרטי הבורקס שהפך פופולרי בארץ בשנות ה-70׳, סביר להניח ש״צ׳ארלי וחצי״ יהיה הראשון שבהם (או השני, במידה והנשאל בחר למנות דווקא את ״חגיגה בסנוקר״, שעוד נגיע אליו). בועז דוידזון ביים קאדר שחקנים אדירים שכלל את טוביה צפיר, גאולה נוני, וכמובן יהודה ברקן (אז עוד בלי ה-א׳) כצ׳ארלי, ודוד שושן, כילד מיקו.

את ההצגה גונב זאב רווח כששון נגרין, אויבו של צ׳ארלי, בסרט שהפך עם השנים לקלאסיקה קולנועית מקומית, וייצר שורות אלמותיות שמצוטטות על ידי רבים (לא מעט מהם מרוכזים בבסיסי טירונות בכל רחבי הארץ) עד היום, ביניהן: ״כמה ביצים? -כמה שיש!״, ״הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו״ וכמובן - ״מי מתעסק? זה מיקו!״. 

״חגיגה בסנוקר״ (1975)

״חגיגה בסנוקר״ לנצח ייחשב אחד משני סרטי הבורקס האהובים בתרבות הישראלית, ובאופן לא ממש מפתיע - צוות שחקניו דומה למדי לזה של הסרט שחולק עמו את התואר, ״צ׳ארלי וחצי״. בועז דוידזון ביים גם הפעם את צפיר, ברקן ורווח, בקומדיה אודות צמד הנוכלים חנוכה וגברי, ואשר לא רבים יודעים ששמה המקורי כלל לא הכיל את המילה ״חגיגה״. במקור יצא הסרט תחת השם ״סנוקר״, ורק כשהגיע לספריות הוידאו הוספה המילה ״חגיגה״ לכותרתו.

ב-2013, כמעט 40 שנה לאחר צאתו, כיכב רווח במחזמר המבוסס על הסרט, כשהוא שב לתפקידו האהוב כחכם חנוכה ויורה משפטים אייקונים בסגנון ״יא ווארדי, כל עדשה - מיקרוסוקופ״, ״ימשיך כבודו״ ו-״יא ווארדי, איזה קציצה״.

״אדון ליאון״ (1982)

כשהוא זה שהפעם מאייש את כיסא הבמאי, זאב רווח הוביל את הסרט ״אדון ליאון״ כבן דמותו של ליאון, תושב שכונת ואדי-סאליב החיפאית (שלה היסטוריה של מהומות מחאה על בסיס קיפוח עדתי) בעל לאנט ואב לדליה, שטועה לחשוב, שבתו היחידה נכנסה להיריון ואבי התינוק הלא מתוכנן לא מתכוון לגדלו. קומדיית הטעויות הזו נחשבת לאחד מסרטי הבורקס האהובים של שנות השמונים, בשנותיו האחרונות של הז׳אנר, ולהוכחה לכוחו של זאב לא רק כשחקן שמסוגל לשאת סרטים שלמים על גבו, אלא גם כבמאי עם חושים חדים, שמבין בטעם הקהל.

הביקורות, כצפוי, קטלו את הסרט, כשהמבקר אורי קליין כתב עליו בעיתון ״דבר״: ״יש מקום לסרט כמו ׳אדון ליאון״, השאלה היא רק מדוע הוא צריך להיות כה גרוע״. יהודה אטלס, בביקורת נבזית במיוחד, תיאר את התחושה שעלתה בו כשצפה בסרט כלא פחות מ"בחילה קשה". זה לא הפריע ל"אדון ליאון" להפוך לקלאסיקה ישראלית ולסרט פופולרי במיוחד, שמשודר עד היום - בעיקר בימי עצמאות. עדות ברורה לחשיבותו בקאנון הקולנוע הישראלי.

 "בובה" (1987)

בין הקומדיות הפרועות, משפטי המחץ וההשתטות על המסך, בולט "בובה" ככמעט אנטיתזה של רווח לעצמו. יש מי שרואים בו האפל והקודר שבסרטיו של הבמאי/שחקן המנוח, שכן הוא שם במרכזו נושאים כמו ניכור, בדידות, תקיפות מיניות ומחלות נפש. אם רווח אמר פעם שעוני הוא דבר נורא אבל הוא מצטלם נהדר, ב"בובה" הוא מצטלם בדיוק כפי שהוא – מייאש ועגום, נחלתם של אלה שאבדו בחיים, ואולי לא מצאו את עצמם בהם מלכתחילה.

זהו סיפורו של בובה, עובד במזנון בתחנת דלק בנגב ופגוע מוחין, בעקבות פציעה שחווה במהלך שירותו הצבאי. חני נחמיאס מגלמת בסרט את רחל, בחורה שחולמת להפוך לרקדנית וגורלה נקשר בזה של בובה – אך לכך מחיר טראגי, שמומחש באחת מסצנות האונס הקשות שידע המסך הגדול בישראל עד אז. זאב רווח אמנם מזוהה כמעט בלעדית עם תכנים קומיים, אבל ב"בובה", שעובד לסרט בהתבסס על מחזה של הילל מיטלפונקט, אין ממש רגעים קומיים, והוא הוכחה לוורסטיליות של רווח כשחקן וכבמאי.  

"טיפת מזל" (1992)

גם בשנות ה-90' המשיך זאב רווח להמשיך ולהגדיל את גוף היצירה שלו, הן כבמאי והן כשחקן. אולי הסרט המוצלח והזכור ביותר שלו מאותו עשור הוא "טיפת מזל" – כבר לא ממש סרט בורקס כמו דרמה מוזיקלית, אותה ביים ואשר בה כיכב לצד הזמרת זהבה בן, סנסציית מוזיקה ים-תיכונית חדשה באותה תקופה.

יש שמגדירים את "טיפת מזל" בכלל כטלנובלה שבמקרה הוצגה כסרט, אבל הגדרות בצד – הוא היה להצלחה קופתית ענקית בשנת צאתו, וסיפק שיר נושא ששמו כשם הסרט ועד היום נחשב לאחד הלהיטים המזוהים ביותר עם זהבה בן. על הנייר היה "טיפת מזל" סרט אודות משפחת בן שושן, האב ז'וזו ובתו ויוי, שעלו ממרוקו לישראל ואשר מתמודדים עם קיפוח (ואבדן מאור עיניים). אבל בפועל מדובר היה באלגוריה לסיפורה של העדה המרוקאית בישראל ולחבלי הקליטה שחוו בניה ובנותיה.

במשך השנים נתן רווח במה לתרבות המזרחית על שלל גווניה באופן קומי, כמעט קריקטורי, ב"טיפת מזל" הוא בחר לעשות זאת בצורה דרמטית ועל הדרך להעלות על סדר היום את סיפורה של עדה שלמה, כפי שלא סופר ממש קודם לכן.