אתם לא מדמיינים: האלימות בסרטים עלתה בצורה משמעותית

אם נדמה לכם שהאלימות בסרטים הגיעה לשיאים חדשים, יש לנו חדשות מפחידות עבורכם - אתם לא טועים. מחקר חדש שבדק למעלה מ-160,000 סרטים באנגלית חשף מגמה מדאיגה: דמויות מדברות על רצח והרג בתדירות גבוהה יותר מאי פעם, אפילו בסרטים שאינם מתמקדים בפשע.

במסגרת המחקר שנערך באוניברסיטת מרילנד, אוניברסיטת פנסילבניה ואוניברסיטת מדינת אוהיו ופורסם בסוף דצמבר בכתב העת המדעי Jama Pediatrics, החוקרים ניתחו כתוביות של סרטים לאורך חמישה עשורים, משנת 1970 עד 2020, כדי לעקוב אחר השימוש במילים הקשורות לרצח והרג. הממצאים הראו מגמת עלייה ברורה שמשקפת ממצאים קודמים על העלייה באלימות הוויזואלית בסרטים.

"דמויות בסרטים שאינם מז'אנר הפשע מדברות היום על הרג ורצח יותר מאשר לפני 50 שנה", אמר בראד בושמן, מחבר שותף למחקר ופרופסור לתקשורת באוניברסיטת מדינת אוהיו. "לא כמו דמויות בסרטי פשע, אבל זה עדיין קורה. מצאנו עלייה באלימות בכל הז'אנרים".

באמצעות טכניקות עיבוד שפה מתקדמות, החוקרים חישבו את אחוז "הפעלים הרצחניים" - וריאציות של מילים כמו "להרוג" ו"לרצוח" ביחס למספר הכולל של פעלים בדיאלוגים בסרטים, כשהם נוקטים בגישה שמרנית ומקפידים לא לכלול ביטויים פסיביים כמו "הוא נרצח", ביטויים על תקן השלילה כמו "היא לא הרגה" ושאלות כמו "האם הוא רצח מישהו?". כל זה כדי להתמקד אך ורק בדיון פעיל של דמויות על ביצוע מעשי אלימות.

"ממצאינו מצביעים על כך שאזכורים להרג ולרצח בדיאלוגים לא רק מופיעים בתדירות גבוהה יותר מאשר במציאות, אלא גם עולים לאורך הזמן", הסביר בבאק פוטוהי, מחבר ראשי במחקר ופרופסור במכללה למידע באוניברסיטת מרילנד. "במסגרת המחקר, התרכזנו בפעלים רצחניים כדי לקבוע סף נמוך בדיווחים שלנו", הוסיף אמיר תוהידי, חוקר פוסט דוקטורט מאוניברסיטת פנסילבניה. "הכללת צורות פחות קיצוניות של אלימות הייתה מביאה לספירה כללית גבוהה יותר של אלימות".

כמעט שבעה אחוזים מכל הסרטים שנבדקו כללו פעלים רצחניים בדיאלוגים שלהם, כשהממצאים הצביעו על עלייה עקבית בשימוש בשפה כזו לאורך זמן, במיוחד בסרטים המתמקדים בפשע. דמויות גבריות הראו את מגמת העלייה החדה ביותר בדיאלוגים אלימים, אך גם דמויות נשיות הראו עלייה משמעותית בסרטים שאינם מז'אנר הפשע.

הדבר מצביע על כך ששיח יומיומי על אלימות קטלנית הפך למנורמל יותר בכל סוגי הסרטים, תופעה שעשויה לתרום למה שחוקרים מכנים "תסמונת העולם המאיים" - תפיסה שהעולם מסוכן ומאיים יותר ממה שהוא באמת, כתוצאה מחשיפה כבדה למדיה.

הממצאים עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים שהראו כי האלימות בנשק בסרטים מובילים הוכפלה מאז 1950 ואף שולשה בסרטים המדורגים PG-13 מאז הוצג הדירוג ב-1985. מה שמייחד את המחקר הנוכחי הוא היקפו העצום: ניתוח דיאלוגים של יותר מ-160,000 סרטים מספק תמונה מקיפה בהרבה לעומת מחקרים קודמים.

"אולפני הסרטים פועלים בשוק תחרותי מאוד. סרטים מנסים להתחרות על תשומת הלב של הקהל ומחקרים מראים כי אלימות היא אחד האלמנטים שמושכים ביעילות רבה את הצופים", הסביר פוטוהי. "הממצאים מצביעים על כך שלא סביר שהגענו לנקודת רוויה", הזהיר בושמן. "עשורים של מחקר הדגימו כי חשיפה לאלימות במדיה יכולה להשפיע על התנהגות אגרסיבית ובריאות הנפש אצל מבוגרים וילדים כאחד. השפעות אלה עשויות להתבטא בדרכים שונות, החל מחיקוי ישיר של מעשי אלימות ועד לירידה כללית ברגישות לאלימות ולירידה באמפתיה כלפי אחרים".

ככל שפלטפורמות תוכן ממשיכות להתרבות וזמן המסך עולה, במיוחד בקרב צעירים, ממצאים אלה מעלים שאלות חשובות לגבי ההשפעה המצטברת של חשיפה לדיאלוגים אלימים במדיה הבידורית, כשהחוקרים מדגישים את הצורך בקידום צריכה מודעת ואוריינות מדיה, במיוחד בקרב אוכלוסיות פגיעות כמו ילדים.