מייקל גרייסי, במאי ואיש אפקטים ויזואליים אוסטרלי, היה בן 20 כשרובי וויליאמס פרץ בקריירת סולו וכבש את עולם הפופ. קשה היה להתחמק אז מהמוזיקאי הבריטי, שנראה שבשנים 1997-2007 שלט במצעדי הפזמונים ברחבי העולם ביד רמה. הוא נחשב כוכב ענק - אך גם דמות מעוררת מחלוקת, בגלל השילוב של כריזמה, יהירות, התמכרויות ובעיות נפשיות שהתמודד עימן.
עם השנים גרייסי פיתח קריירה כקולנוען מוכר בהוליווד ולקח חלק בביוגרפיות הקולנועיות של אלטון ג'ון ושל הזמרת פינק. איכשהו, לקראת סוף העשור החמישי לחייו, הוא מצא את עצמו לא רק מיודד עם וויליאמס ומבלה איתו שעות רבות - אלא לראשונה מאזין ברצינות לשיריו, וגם מביים את "Better Man", הסרט העלילתי החדש שיעלה לאקרנים בישראל השבוע, ושמתאר את המתרחש בחייו האישיים והמקצועיים של הזמר, רצופי ההצלחות והמשברים.
"לא הייתי מעריץ של רובי, אני מודה", אומר הבמאי בראיון ל"ישראל היום". "גדלתי באוסטרליה, ובאותה התקופה, במיוחד אם היית בגיל שלי, לא היתה אפשרות לברוח ממנו. הוא היה פשוט ענק, ראית אותו בכל מקום. השמיעו את שיריו בכל תחנות הרדיו, הוא הופיע בטלוויזיה שלנו, היה עניין גדול סביב הקליפים שלו. היום אני מעריץ ענק שלו, אבל לא גדלתי ככזה".
החיבור בין השניים נוצר כשהשחקן יו ג'קמן, שכיכב במחזמר "האמן הגדול מכולם" ב־2017 בבימויו של גרייסי, המליץ לבמאי להתייעץ עם וויליאמס באשר לחלק משירי הסרט. פגישה בין שניהם במסיבה של חבר משותף הובילה לסשנים ארוכים של שיחות, שאותן הם הקליטו. בסופו של דבר, הם החליטו שיש בידיהם בסיס לתסריט על הדרך שרובי עבר מאז פרץ לתודעה בתחילת הניינטיז, בלהקת הבנים טייק ד'את.
"הייתי שואל אותו שאלות בביתו שבלוס אנג'לס, והוא היה מספר לי סיפורים על חייו", מסביר גרייסי. "ככל שהיה מספר יותר, כך הבנתי שצריכים 'ללכוד' את הסיפור שלו. עוד לפני שהיתה לנו כוונה לביים סרט על חייו, פשוט חשבתי שיש פה נרטיב ממש מעניין".
נשמע שיש לכם חומר לפודקאסט.
"כן, לפודקאסט ארוך מאוד. אולי יום אחד נעשה סרט המשך, על המשך הקריירה והחיים של רובי. בהחלט יש לנו את החומרים לכך".
קוף אחרי בן אדם
התוצאה היא ייצוג מרהיב, מוזיקלי, מרתק וכאוטי במיוחד של הדרך שעבר רובי מהאלמוניות לפסגת העולם. שילוב בין חוצפה, קיטש, הומור ותחכום, ייצוג מדויק של השירים של רובי ושל האיש שמאחוריהם. בניגוד ללא מעט ביוגרפיות קולנועיות, "Better Man" הוא סרט שלא עושה לגיבורו הנחות, לא מנסה לנקות או לטשטש רגעים לא נוחים, ומציג את וויליאמס כדמות מורכבת שבמהלך השנים נחבטת בין רגעי שיא לתקופות שפל, ועושה זאת בחן ובאופן אנושי במיוחד.
כלומר, אנושי ככל שאפשר - בהתחשב בעובדה שאת רובי "מגלם" קוף ממוחשב (שרק עיניו הן אלה של הזמר הבריטי).
במקום שבו סרטי הז'אנר נוטים ליפול, ללהק שחקנים שדומים למושא הסרט ורוב הזמן להיראות כמו פרודיה או מערכון של "ארץ נהדרת" (כמו "רפסודיה בוהמית", הסרט על קווין) - גרייסי ורובי נקטו גישה שונה והביאו טוויסט על מה שנחשב סוגה שקשה להציג באופן אמין.
איכשהו, דווקא הקוף שמופיע בסרט נראה אותנטי יותר מכל שחקן שהיה מוצב בנעליו של ווליאמס. "זה היה רעיון שלי להציג את רובי כקוף, כי הוא תמיד סיפר שעל הבמה הוא הרגיש כמו קוף מרקד, וגם טען שבמשך שנים הוא הרגיש לא מפותח", מסביר גרייסי.
כבמאי, קל לך יותר כשהאדם שעליו התסריט מבוסס משתתף בהפקה, או שזה דווקא צמצם את המקום שלך לפרשנות?
"לרובי היתה כמות עצומה של אמון בי, כבמאי. הוא אדם מאוד פתוח לגבי הבעיות שלו והדברים שהוא התמודד איתם. בדרך כלל, בסרטים כאלה במאים מנסים להציג גרסה מרוככת של הגיבור, ידידותית לסביבה, כי הם רוצים להגן על המורשת שלו.
"אני אסיר תודה לרובי על כך שהוא אפשר לי לתאר את הרגעים היותר אפלים, הבעייתיים והפחות נעימים שלו. בדרך כלל מנסים לשמר איזשהו רעיון שכוכב הסרט היה טיפוס מושלם, ורוב לא כזה. לכולנו יש רגעים שאנחנו מתביישים בהם. רובי צריך לקבל קרדיט על כך שהוא נתן לנו להראות את כל זה. אני חושב שכשהולכים למקומות האפלים מרגישים את האור הרבה יותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו