85 שנה ל"חלף עם הרוח": 10 עובדות שלא ידעתם על הסרט ששינה את העולם

הציטוט האייקוני, השיאים המדהימים, הדרמות מאחורי הקלעים וההיסטריה בפרמיירה • שמונה וחצי עשורים חלפו מאז שסקרלט אוהרה ורט באטלר ריצדו לראשונה על מסך הקולנוע בצבע מלא • ומה נגיד? פרנקלי, חברים, ווי לגמרי סטיל דו גיב אה דאם

חלף עם הרוח. צילום: יחצ

היום (15 בדצמבר) לפני 85 שנה בדיוק, התקיימה הקרנת הבכורה של "חלף עם הרוח" – שובר הקופות הגדול בהיסטוריה. אבל אילו שיאים נוספים הסרט שבר? למה ויוויאן לי לא אהבה להתנשק עם קלארק גייבל, מה עודכן בפוסטר של הסרט ואיך בדיוק מרטין לותר קינג קשור? הנה עשר עובדות שאולי לא ידעתם על הרומן האפי הזה, שאומנם מתרחש אי אז על רקע מלחמת האזרחים האמריקנית, אבל ההשפעה שלו עוד רחוק מלחלוף. ובואו, תודו שאכפת לכם.

"חלף עם הרוח", שעלה לאקרנים ב-15 בדצמבר 1939, הוא הסרט הצבעוני הראשון שזכה באוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר, וגם הסרט הכי ארוך בהיסטוריה (שלוש שעות ו-58 דקות, למי שסופר) שליקט את אותו פרס. בסך הכל, בטקס האוסקר של 1940 התכבדה הדרמה הסוחפת הזו בשמונה פסלונים מוזהבים מתוך 13 מועמדויות, לצד שני אוסקרים של כבוד – אחד מהם על "הישג יוצא דופן בשימוש בצבע להעצמת האווירה הדרמטית". 

"חלף עם הרוח" מבוסס על ספר רב מכר באותו שם פרי עטה של מרגרט מיטשל, שיצא לאור ב-1936 וזיכה את המחברת שלו בפרס פוליצר לספרות. הציפייה להפקה הקולנועית היתה אדירה, וכחלק ממסע יחסי הציבור של הפרויקט, התבקשו מעריצי הספר להצביע בשביל השחקנית שהם היו רוצים שתגלם את סקרלט אוהרה. כמה הצבעות קיבלה ויוויאן לי, אתם שואלים? אחת בלבד, בעיקר בשל העובדה שהיא לא היתה מוכרת באותה תקופה, ובטח שלא נחשבה לכוכבת. עם זאת, מרגרט מיטשל אישרה את ליהוקה של לי לתפקיד האייקוני, וזה מה שחשוב.

בצבע, לא פחות, צילום: יחצ

מעבר לכך, כרזות הפרסום הראשונות של הסרט הציגו את הכוכבים הראשיים לפי הסדר הבא: קלארק גייבל (רט באטלר), לסלי הווארד (אשלי וילקס), אוליביה דה הבילנד (מלני המילטון) ו-ויוויאן לי (סקרלט אוהרה) במקום הרביעי. כל זה השתנה אחרי שלי זכתה באוסקר השחקנית הטובה ביותר, ומעמדה בפוסטר "שודרג". דרך אגב, עותקים מקוריים של הפוסטרים הראשונים האלה מוצעים היום למכירה תמורת אלפי דולרים.

לפני שהתפקיד האייקוני של רט באטלר נפל בחלקו של קלארק גייבל, הוא הוצע ללא אחר מגרי קופר – שסירב להצעה לא כל כך בנימוס. אומרים שקופר טען בזמנו כי "'חלף עם הרוח' יהיה הפלופ הכי גדול בהיסטוריה של הוליווד" ו"אני שמח שזה יהיה קלארק גייבל שייפול על הפרצוף ולא גרי קופר". זה מה שקורה כשאתה מדבר על עצמך בגוף שלישי.     

הכוכבת במקום הרביעי, צילום: יחצ

ההפקה של "חלף עם הרוח" לא התנהלה על מי מנוחות. למעשה, ויקטור פלמינג, הבמאי שזכה באוסקר על עבודתו בסרט, החליף את הבמאי המקורי ג'ורג' קיוקור ("גברתי הנאווה") כשלושה שבועות לאחר תחילת הצילומים, מאחר והמפיק היהודי, דייוויד או. סלזניק, לא היה מרוצה מהגישה האמנותית שלו. אבל זה לא הכל: פלמינג הוחלף לזמן קצר על ידי הבמאי סאם ווד לאחר שסבל מתשישות, אך חזר לאחר מכן לעבודה.

השחקנים השחורים שמשתתפים בסרט לא הורשו ליטול חלק בפרמיירה החגיגית בגלל חוקי הסגרגציה (הפרדה גזעית) שהיו אז באטלנטה. למרות זאת, לנשף שהתקיים במקביל לפרמיירה הוזמן כומר מקומי בשם מרטין לות'ר קינג האב. אף שהקהילה השחורה הפצירה בקינג לא להגיע לנשף, הוא נענה להזמנה והביא איתו לאירוע את בנו – מרטין לות'ר קינג ג'וניור.

נשנש שום לפני סצנות הנשיקה, צילום: יחצ

ויוויאן לי אמרה אמרה שהיא שנאה להתנשק עם קלארק גייבל מפני שהפה שלו הדיף ריח רע, אולי בשל הסיבה שהיו לו שיניים תותבות. בנוסף, טכנאי הפקה בשם פרנק בקינגהם סיפר שגייבל נהג לנשנש שום לפני הסצנות הרומנטיות שלו עם לי. לא יפה.

נכון להיום, "אווטאר" הוא שובר הקופות הגדול בכל הזמנים – בזכות 2.9 מיליון הדולר שגרף מאז 2009. אבל נחשו איזה סרט ניצב במקום הראשון במצעד בהתחשבות באינפלציה? נכון מאוד: "חלף עם הרוח" עם הכנסות של 4.3 מיליארד דולר, לעומת "אווטאר" שמסתפק ב-3.9 מיליארד מעודכנים בלבד. מצד שני, עדיין יש לרומן האפי יתרון של כמה עשרות שנים טובות על להיט המד"ב של ג'יימס קמרון. שנדבר שוב ב-2094, כש"אווטאר" יהיה בן 85?     

קלאסי, היסטורי, צילום: יחצ

הקרנת הבכורה של "חלף עם הרוח" התקיימה באטלנטה ב-15 בדצמבר 1939. לרגל המאורע הכריז מושל המדינה על אותו יום כיום חג, וכרטיסים לפרמיירה הנוצצת נמכרו במחיר של פי 40 מערכם הרגיל – בערך 10 דולר לעומת 25 סנט.

דווקא כן אכפת לנו. משאל שערך מכון הסרטים האמריקני (AFI) בקרב 1,500 אנשי קולנוע, מבקרים והיסטוריונים קבע כי השורה הידועה "Frankly, my dear, I don’t give a damn" ("בכנות, יקירתי, לא אכפת לי" בתרגום מעודן) שמטיח רט (גייבל) בסקרלט (לי) בסוף הסרט אחרי שנשבר לו ממנה לגמרי, הוא הציטוט הקולנועי הכי מפורסם בהיסטוריה. קשה להתווכח עם זה.   

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר