הסרט החדש של נטפליקס מייצג דיכאון, נטיות אובדניות והישרדות באופן יוצא דופן

אישה דכאונית ובעלת נטיות אובדניות (קלסי אסביל), שמתאבלת על מותו הטרגי של בנה הצעיר בתאונה, יוצאת לבדה למצוק המבודד שממנו נפל בנה אל מותו במטרה להצטרף אליו. בעודה אוזרת אומץ לקפוץ, מופיע לפתע גבר זר ואדיב (פין וויטרוק) ומשכנע אותה בעדינות לחזור בה מתוכניתה.

אבל יש טוויסט. הגבר הזר והאדיב הזה הוא בעצם רוצח סדרתי שכלל אינו רוצה בטובתה של הגיבורה שלנו. להפך. הוא תוקף אותה, מזריק חומר משתק אל תוך גופה, ומבשר לה בחיוך שטני שתוך עשרים דקות היא לא תוכל לעשות דבר כדי להתנגד. והשעון כבר החל לתקתק.

כך נפתח "לא לזוז", סרט אימה מינימליסטי, גימיקי ודל תקציב שבמרכזו משחק החתול והעכבר מורט העצבים שמתפתח בין האישה הדכאונית, שגופה אט אט נחלש ומפסיק לפעול בעקבות השפעת החומר המשתק שזורם בוורידיה, לבין הרוצח המופרע והאכזרי שדולק בעקבותיה. האם תצליח להערים עליו ולהימלט?

את "לא לזוז", שעלה ממש לאחרונה בנטפליקס, ביימו שני חבר'ה אלמוניים בשם אדם שינדלר ובריאן נטו. אבל ברשימת המפיקים שלו ניתן למצוא את סם ריימי, המאסטר הוותיק שחתום על קלאסיקות אפלות כמו "Evil Dead", "קחי אותי לגיהינום" ו"דארקמן" (וגם על טרילוגיית "ספיידרמן", כמובן).

עם זאת, למרות מעורבותו מעוררת הציפיות של ריימי, ולמרות כמה רגעים אפקטיביים, "לא לזוז" אינו מתעלה לרמה גבוהה מדי, והדבר הכי נחמד שאפשר להגיד עליו זה שהוא סביר. התסריט מתקדם באיטיות ובבטחה מתחנה לתחנה - במה שאמור להיות "זמן אמיתי" - ומוצא דרך לזחול אל מעבר לקו הסיום מבלי להפוך ליותר מדי אבסורדי ומופרך.

בתוך כך, האופן שבו הגיבורה שלנו מוצאת את הרצון ואת הכוח להיאבק על חייה (רגעים ספורים לאחר שהייתה שרויה במצב אובדני), יחד עם האופן שבו השיתוק הפיזי שאוחז בה מהדהד את האבל על מות בנה, מניבים ייצוג יוצא דופן של דיכאון ושל האינסטינקט האנושי לשרוד (כזכור, סנדרה בולוק עברה חוויה דומה בסרט "כוח משיכה").

צמד השחקנים, מצידו, עושה כמיטב יכולתו כדי להותיר אתכם סקרנים לגבי תוצאות המאבק, אך הצלחתם חלקית בלבד. גם בגלל שהמרדף לא באמת כל כך מותח ו/או מעניין ו/או מפתיע. אבל גם בגלל שמהרגע שהגיבורה שלנו מתחילה להזיז את האצבעות שלה שוב, די ברור כיצד הסרט הולך להסתיים.

אבל בואו נהיה כנים. יחסית לסרט עם גיבורה כל כך פסיבית (שאינה יכולה לזוז במשך חצי מהסרט לפחות), דמויות כל כך לא מפותחות (שעליהן אנחנו כמעט ולא למדים דבר), ותקציב כל כך נמוך, "לא לזוז" בהחלט ממלא את יעודו (בהנחה שהיעוד שלו הוא לסייע לכם להרוג שעה וחצי מחייכם). הוא אמנם אינו חיוני לצפייה בשום צורה, ואני מניח שאשכח מקיומו לחלוטין ברגע שאסיים לכתוב את הביקורת הזאת. אבל כבר ראינו סרטים גרועים בהרבה. רבים מהם בנטפליקס.

"לא לזוז", ארה"ב 2024