היא רק בת 22, וכבר הספיקה להוציא אלבום ולשחק בתיאטרון ובסדרת טלוויזיה - וכעת היא מגיעה לתפקיד קולנועי ראשון בסרט "כולם מחכים רק לי". נועם קלינשטיין ממשיכה בדרכי משפחתה, ובונה קריירה יציבה.
"התפקיד בסרט הוא התפקיד המצולם הראשון שהתקבלתי אליו", היא אומרת. "עד אז עשיתי רק תיאטרון ומוזיקה. לעולם המשחק הגעתי בעקבות הקורונה. אז הייתי בלהקה צבאית, היה אסור להתקהל ולא היתה משמעות לתפקיד שלי. ישבתי בבית ונכנסתי לדיכאון מכך שאני לא יכולה לשיר ולשמח אנשים. "התחילו להציע לי אודישנים, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לעשות את זה. ככה הגעתי ללימודי משחק מול מצלמה. אני אדם די ביישן ועצור, ובשנים האחרונות אני לומדת לתת לעצמי להיות, וזה עזר לי מאוד".
הספקת לגעת בהרבה מאוד תחומים בגיל מאוד צעיר.
"זו זכות מדהימה, ויש לי המון על מה להודות ובמה להתגאות. מנגד, אני מרגישה שהיתה לי טעימה מזה וטעימה מזה, ושעוד לא אכלתי את המנה העיקרית. אני בטעימות. בעצם, אני עוד מסתכלת בתפריט", היא צוחקת.
במה תרצי להשקיע יותר בהמשך?
"פעם הייתי כלואה בכל מה שחשבתי שאני רוצה להיות: אמנית יוצרת שמנגנת על פסנתר ומדברת על אהבות נכזבות. המשחק עזר לי לברוח מהקלישאה הזאת, ולא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. חברתי, השחקנית המוכשרת נטע רוט, אמרה לי פעם שאם השחקן מספיק אינטליגנט - זה לא משנה מה הוא עושה. והיא צודקת, הכל תלוי בדמות שאני משחקת, אם זו ילדה בת 4 שמפחדת מהחושך, נערה בפנימייה בסדרת נוער, או במקרה הנוכחי - מאיה, שאומרת את מה שהיא חושבת בקול רם ואין לה רסן. בהמשך אשחק במחזמר 'שיער', שיעלה בקרוב בהבימה".
ואיך לא, שם המשפחה שהיא נושאת כבר מזמן הפך מחייב, ואם תשאלו את נועם - התא המשפחתי שלה היה בית ספר להצלחה.
"אני בעיקר גאה להיות גם הבת וגם האחות של אנשים כל כך מוכשרים. אני הראשונה לספר עד כמה החיים האלה לא תמיד נוצצים כמו שנראה מהצד, וכמה צריך לעבוד קשה. זה נתן לי דוגמה למידת ההשקעה הדרושה כדי לעשות את מה שאני אוהבת, ואני מאוד מעריכה את זה שקיבלתי מהם את השיעור הזה. בסוף, את המלהקים ואת הקהל זה לא מעניין מי המשפחה שלי. כדי להגשים את החלומות שלי - אני צריכה להוכיח את עצמי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו